הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. לפנינו שמונה מבין כ 20 רישומי דיוקן עצמי בתנוחות שונות שיצר אגון שילה ( 1890 -1918 ) בשנת 1910 , כשהיה בן 20 . שילה נהג ליצור את עבודותיו בסגנון מעורב כשהוא משתמש בפורמט שכלל : גואש , צבעי מים ועפרונות פחם – בעירבוביה , על גבי ניר לבן או ניר שמנת . גודלו הסטנדרטי של הגיליון עליו עבד היה , בדרך כלל, 45 על 30 ס״מ . שנה קודם לכן , חווה האמן הגאוני , מקורי, פורץ מוסכמות , פרובוקטיבי, ארוטי, בוטה, ישיר – תבחרו כרצונכם- את יומו הגדול – כאשר הוזמן על ידי גוסטב קלימט הגדול ( 1862-1918 ) , להשתתף ולהציג כמה מעבודותיו ב KUNSTSCHAU ( יריד האמנות הבינלאומי של וינה) שהתקיים בעיר בין מאי 1909 ואוקטובר 1909. ירידי האמנות של וינה נחשבו לאירועי תרבות מאוד יוקרתיים באירופה . התרחשותם בלב בירתה של האימפריה האוסטרו – הונגרית , מדי שנה – מ 1905 ועד 1915 , הייתה רבת חשיבות . גוסטב קלימט עצמו , ביחד עם ידידו , יוזף הופמן ( 1870-1956 ) – ממבשרי האדריכלות המודרנית במרכז אירופה , מונו לנהל ביחד את היריד הזה – לאחר שפרשו בשנת 1905 מהניהול השוטף של ה " זצסיון " – הם זכו לגיבוי מוחלט של משרד החינוך והתרבות האוסטרי ובחרו בעצמם את האמנים שהתכבדו להציג ביריד . לשיא ראשון של הפופולריות שלו זכה יריד האמנות האוסטרי בשנת 1908 כאשר שולב כאחד מהאירועים והחגיגות לרגל שנת ה 60 למלכותו של הקיסר פרנץ ג'וזף ה 1 באימפריה . הקיסר נודע , בין היתר, בפטרונותו העקבית והחשובה לכל תחומי התרבות והאמנות . ביריד של שנת 1908 שנחשב לאירוע חלוצי של המודרניזם הוינאי הוצגו יצירותיהם של 130 אמנים , כולל " הנשיקה " ( LIEBESPAAR ) – יצירת המופת הנפלאה של קלימט עצמו שנרכשה בו במקום על ידי משרד התרבות האימפריאלי שהשר שלו , גוסטב מרשט ( MERCHET ) בחר בו לקשט את הקיר המרכזי של מוזיאון ה " בלבדרה " בוינה . בו הוא מוצג עד היום. בין האמנים האחרים שהציגו ביריד בלטו 10 נשים צעירות שפעלו במסגרת " קבוצת האמנים הצעירים " שטיפח קלימט בוינה מאז שנת 1905 . לאור הצלחתו הפנומנלית של היריד שהתקיים בין ה 1/6 וה 16/11 בשנת 1908 – יזמו קלימט והופמן , אירוע שטרם נודע כדוגמתו בוינה , והשיגו את גיבויו של השר – להפוך בשנת 1909- את הפסטיבל לבינלאומי . ליריד הזה שבו הוזמן באופן מפתיע גם אגון שילה , בן ה 19, להציג 5 ציורים משלו – הוזמנו 92 אמנים ( ובהם 11 נשים ) שהציגו 257 עבודות ובהם " מאסטרים " של ממש כמו שני הפוסט אימפרסיוניסטים הגדולים שכבר לא היו בין החיים אז : פול גוגן ( 1848-1903) ווינסנט ואן גוך ( 1853-1890 ) והאקספרסיוניסטים החשובים : פייר בונאר, ג'יובאני ג'יאקומטי, אוסקר קוקושקה, אדוואר וייאר, מקס ליברמן, אדוארד מונק ויאן טורופ. להציג לצדם ? זו הייתה הכרה מתריסה שהעניק גוסטב קלימט לאגון שילה הצעיר שרבים ממבקרי האמנות בני זמנו נחרדו מהבוטות והישירות של יצירתו . ההופעה המכובדת הראשונה בחייו של אגון שילה ביריד בינלאומי נחשב הסתכמה בהצלחה מפתיעה , הוא התקבל באהדה רבה שנסכה בו ביטחון רב והוא חש באופן סופי ומוחלט כי המגבלות המעיקות של האקדמיה האוסטרית הנוקשה כבר אינן חלות עליו ואת השנה הבאה – 1910- החליט להקדיש לחקר צורת הגוף האנושי וכמובן – המיניות האישית . שילה ראה בציור הדיוקנים העצמיים שלו מעין " תוכנית מחקר " ( STUDIES ) – ציורי סכימה – שבהם בחן את פרטי גופו הרזה והגרום לעומק והציגם בהדגשה מעיקה . ברישום המוגדל של אחד מהם שמוצג כאן , ושמו : SELF PORTRAIT WITH HANDS ON CHEST ׁ( " דיוקן עצמי עם ידיים על החזה " ) , שבר שילה את כל המוסכמות המקובלות לתיאור דיוקן עצמי . זהו ציור פשוט בתבניתו – שמתאר את הדמות בעזרת קו מתאר של עיפרון פחם רגיל ובתוכו נוצקו צבע גואש בוהק מהול בצבעי מים עדינים . שיערו של האמן מתואר ברישום , כמו בתצלום המקביל שמוצג כאן – ונוצר אף הוא בשנת 1910 – מתואר כמזדקר בפראות מעל מצחו וצבעו שחור כפחם / או כחול כהה מבהיק . ידיו שלובות במהודק על חזהו . אצבעותיו הארוכות נעות באלגנטיות על פני גופו , אך מזכירות, אולי, מסמרים דוקרניים . היו שפירשו את , תיאור דמותו של אגון שילה בפורטרטים העצמיים שלו כדמות אנדרוגנית ( דו מגדרית ) . אין ספק כי אגון שילה היה " עוף מוזר " בנוף האמנות של וינה כבר מלכתחילה . בשנת 1906, כשהיה בן 16 בלבד, התקבל שילה באופן חריג לבית הספר לאמנות שימושית בוינה , במילגה מלאה , כנער שנחשב לעילוי . זה היה המוסד שבו למד גוסטב קלימט ( 1862-1918) , בין השנים : 1876- 1882 , כלומר , כ 30 שנה לפניו . כעבור פחות משנה – הוקפץ שילה הישר לאקדמיה לאמנות חזותית שאליה הופנו הסטודנטים המצטיינים במיוחד .הוא היה הסטודנט הצעיר ביותר שאי פעם למד במוסד הזה. שילה עשה מאמצים נואשים להחזיק מעמד באקדמיה . לא היו לו בעיות עם חומר לימודיו – אך הוא שנא את המסגרת המכופתרת והנוקשה ונואש מהשמרנות המכבידה של המוסד הארכאי בו למד. בשנת 1907 פנה שילה , עדיין כסטודנט מצטיין , בן 17 בלבד, לגוסטב קלימט , די בחוצפה , וביקש להיפגש עמו . קלימט נודע כמי שנהג לעודד אמנים צעירים ולתמוך במובחרים שבהם . הוא בהחלט התרשם מסגנון עבודתו יוצא הדופן והמקורי של האמן הצעיר שנחשב בעיניו כבר אז ל " שובר מוסכמות " – רכש ממנו מספר ציורים , הפגיש אותו עם מספר אספנים ו/או פטרונים אפשריים ואירגן עבורו מודלים לציור בעירום . קלימט גם קישר את שילה הצעיר
עם " חברי הסדנאות הוינאיות " שעסקו בתרגום העקרונות האמנותיים של הזצסיון הוינאי לשפה של אמנות שימושית . בשנת 1908 , כשמלאו לאגון שילה , 18 שנים , סייע לו גוסטב קלימט לארגן תערוכת סולו ראשונה בחייו – בקלוסטרנויבורג , פרבר שבצפון וינה . בתערוכה הצליח שילה למכור מספר עבודות וגם זכה לראשונה לקבל תשומת לב מהתקשורת הוינאית . בשנת 1909 נפרד שילה מהאקדמיה לאמנות חזותית לאחר שהשלים 3 שנות לימוד והצטרף ליוזמה החדשה יחסית של גוסטב קלימט שאסף סביבו את " קבוצת האמנות החדשה " ( ה " נויקונסטגרופה " ) – חבורה צעירה של סטודנטים וסטודנטיות שמחו ביחד כנגד ה " מרובעות " של האקדמיה ושאפו להתנסות באמנות – " חדשה ". את פריצת הדרך שלו עשה אגון שילה , כאמור, ביריד הבינלאומי לאמנות של שנת 1909 , כשהיה בן 19 בלבד כאשר התכבד להציג את עבודותיו לצדן של יצירותיהם של פול גוגן ווינסנט ואן גוך ז"ל – הישג מרשים מאין כמותו ! החוצפה שהייתה לאמן הצעיר שהעז לפנות בגיל 17 לאמן גדול כמו גוסטב קלימט ולהיעזר בו – השתלמה לו בגדול !!!
