הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
את היצירה הקלאסית המוקדמת שלו : ״ מוקדם בבוקר ״ ( EARLY IN THE MORNING ) יצר אדוארד מונק ( 1863-1944 ) בשני שלבים , בשנים 1883 ו 1884 , כשהיה סטודנט בן 20 במכון הנורווגי לאמנות שבאוסלו . את ה ״ סטאדי ״ ( STUDY ) הוא רשם – בחודש נובמבר 1883 , על פי כלליה הנוקשים של האקדמיה השמרנית דאז , בעיפרון פחם על גבי גיליון ניר בגודל 70 על 50 ס״מ והוא מוצג כיום ב MOMA בניו יורק . מונק החל חודשיים קודם לכן את שנת לימודיו הראשונה במכון , והודרך על ידי – המנטור- שלו אז , ד״ר כריסטיאן קרוג ( 1852-1925 ), צייר נטורליסט-ריאליסטי ומורה בכיר במכון . ואילו את ציור השמן השלים מונק כעבור כ 6 חודשים , בעיצומה של שנת לימודיו השניה במכון . המודליסטית ששימשה אותו לצורך ה " פרוייקט " האקדמי הראשון בחייו , נבחרה עבורו על ידי המורה שלו . הציור הזה , שגודלו 104 על 97 ס"מ – מוצג כיום באופן קבוע ב " ראסמוס מאייר קולקשן " שבעיר ברגן. למעשה – זו הייתה היצירה הראשונה של מונק שרכש האספן הפרטי הגדול ביותר בעולם של עבודות אדוארד מונק, ששמו היה: ראסמוס מאייר ( 1858-1916 ), תעשיין נורווגי ובעל טחנות קמח שהחל להתעניין באמנות ולאסוף יצירות נורווגיות מקוריות בשנת 1875, ומאוחר יותר – רכש אוסף קלאסי גדול שהיה בבעלות עזבונו של בעל מספנה גדולה בברגן שנפטר – והקים את ה " ראסמוס מאייר סאלינגר קולקשן " – מוזיאון לאמנות מרשים מאוד בעיר ברגן , שבו יותר מ 100 עבודות של מונק . כבר סופר על כך שאדוארד מונק גדל בבית שהיה מוקף בחולי ומוות . בגיל 13 החל לסבול מהתקפי חרדה מבעיתים שפקדו אותו לאורך כל ימות השנה והחמירו לקראת כל חורף . בספר ביוגראפי שפורסם עליו נכתב כי מונק , הנער, היה מתעורר באמצע הלילה בבהלה , כשהוא קודח מחום ויורק דם ולא היה חדל מלשאול את עצמו : " האם אני מת ? האם אני בגהינום ? " . מסתבר כי הוא אמנם לא התעורר בגהינום ממנו הזהיר אותו ללא הרף , אביו – הקלויניסט האדוק , בכל הזדמנות – אבל – כשאחותו הבכורה מתה לא מכבר ממחלת השחפת – אותה מחלה שהרגה את אמו לפניה , זה בהחלט הרגיש לו כך . מונק הצעיר מצא נחמות מעטות בחיי העוני והאובדן , והחשובה שבהן הייתה הציור . ללא שמץ של הכשרה רשמית , החל הנער להעביר את זמנו ולהפיג את יגונו בציור החזיונות שהטרידו את מחשבותיו במעט הגירים ועפרונות הפחם שהצליח להניח עליהם את ידיו . אביו , כריסטיאן מונק ( 1817-1889 ) שהיה רופא צבאי , שלח אותו ללמוד הנדסה , אך בשנת 1880 , כשהיה בן 17 – לאחר קדם הכשרה בבית הספר הטכני , מאס מונק בתחום הנדסה ששיעמם אותו – והחליט להתמסר לציור . הוא עזב את הבית ועבר להתגורר באוסלו . עד מהרה , שכר חדרון ללון בו , ומקום בסטודיו קטן – משותף לו ביחד עם 6 אמנים צעירים כמוהו – וצייר !. כשאזר אומץ וסיפר לאביו על תוכניותיו להירשם ללימודי אמנות מסודרים , הוקע על ידו כמי שמעדיף לבלות בחברת בוהמיינים חסרי אמונה במקום למצוא את פרנסתו כמהנדס . אך אדוארד התעקש ואביו נכנע ורשם אותו למכון . הוא עבר בהצטיינות את מבחני הרישום והתקבל בקלות . את שנותיו הסוערות ב " מכון הנורווגי לאמנות " העביר מונק בשתייה , רומן עם אישה נשואה שהסתיים בעוגמת נפש גדולה וחבירה לקבוצת אמנים שנהגו לקרוא בכתבי ניטשה ושוחחו ביניהם על ההתאבדות – כמוצא מוצלח מהחיים רוויי האכזבה וכן – על ציור. בשנת 1885 החל מונק לצייר את יצירת המופת שלו הראשונה – לה קרא : " הילדה החולה " ובה תיאר את הסצנה האחרונה שזכר היטב : אחותו הבכורה סופי על ערש דווי , קודחת משחפת ומאבדת אט אט כל קשר למציאות . כשהציג את היצירה המוגמרת באוקטובר 1886 , זכה ללעג ולזלזול מצד המבקרים בתערוכה הראשונה שלו ובעיתונות יחדיו . אבל דווקא אז – הגיע האספן ראסמוס מאייר – ביקר בתערוכה – דילג על ציור " הילדה החולה " והעדיף לרכוש במלוא כספו את הציור " מוקדם בבוקר " שלפנינו . הציור זיכה את אדוארד מונק בנוסף לתגמול המכירה – גם ב " מענק שיפר " – לשנת 1886. הפרס הכספי המכובד שמוענק לאמן הצעיר המצטיין של תערוכת הסתיו באוסלו . מאוחר יותר, בסתיו שנת 1888 – ממש ימים ספורים בטרם נפטר אביו ׁ( שהיה בן 72 במותו ) – הציג מונק את עבודתו : INGER ON THE BEACH בתערוכת הסתיו השנתית , וגם היא נרכשה מיד על ידי האספן ראסמוס מאייר – ואף זיכתה בשנית את מונק ב " מענק שיפר ". את הכסף שחסך מתגמולי המכירות ומענקי שיפר – ניצל אדוארד מונק בתבונה רבה לצורך מסעו הראשון מחוץ לנורווגיה – ולמעשה : כדי לבקר במוזיאון הלובר וובעיקר – בסלון של היריד העולמי לשנת 1889 שהתקיים אז בעיר האורות . ביקורו של מונק בפריז שהתארך עד כדי שהות של 18 חודשים בבירת האמנות של העולם – חולל את המפנה העצום ביצירתו ואת הפיכתו לאחד ממבשרי האקספרסיוניזם המודרניסטי הגדולים בהיסטוריה של האמנות !!!
לקורסים וסדנאות לחצו כאן
