אדואר מאנה "מהפכה שקטה"

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.  הבוקר שבתי לעסוק ב״ מהפכה השקטה ״ של אדואר מאנה ( 1832-1883) שבשנות ה 60 של המאה ה 19 , יצר לסרוגין ציורים ריאליסטיים תקניים לפי כלליה הנוקשים של האקדמיה וציורים ריאליסטיים לא תקניים שבפירוש נועדו לקרוא תגר על האקדמיה לאמנויות יפות ולאיים על מעמדה . הציור שלפנינו נקרא : ״ המרפסת ״ ( Le balcon) והוא נוצר על ידי מאנה בשנת 1868 והוצג לאחר לבטים לא מעטים של ועדת הקבלה , בסלון הרשמי של שפריז בשנת 1869. בציורו , מתאר אדואר מאנה , כביכול , מפגש חברתי שמתחולל על מרפסת ביתו של האמן עצמו , בין ארבע דמויות הלבושות בהידור רב . מאנה מעולם לא טרח להסביר את הרקע האופף את הציור . אך כל המי ומי בעולם התרבות והאמנות של פריז יכול היה לזהות בנקל את ארבע הדמויות הללו . אחת מהן יושבת כשפניה מופנים כלפי חוץ – וזו , ללא ספק , הציירת ברת׳ מוריסו ( 1841-1895) שנישאה לאחיו של הצייר – אז׳ן מאנה , שנודעה בעצמה כידידתו המקורבת של אדואר מאנה וכציירת אימפרסיוניסטית בולטת ונחשבת . במרכז הציור , הצייר , ידיד המשפחה , ז'אן בפטיסט אנטואן גווילמט ( 1843 – 1918 ) , ש " במקרה " היה גם חבר מכובד בועדת השיפוט של הסלון הרשמי של פריז – ומימין , העלמה – פאני קלאוס -פרינס ( 1846-1877 ) , שהייתה כנרת פריזאית מחוננת ואהודה . וכנראה שהדמות הרביעית , שמוסתרת חלקית ברקע הפנים של הציור , היא זו של לאון ליהוף , בנו של אדואר מאנה שאינו נראה בעצמו בציור . מבקרי האמנות תקפו את הציור בזעם ואף הביעו תרעומת וספקות לגבי שיקול הדעת המוטעה לדעתם של ועדת הקבלה של האקדמיה בשל העובדה שהציור , על אף היותו ריאליסטי כמקובל , מציג דמויות מוכרות בחיי היומיום – ויותר מכך , כשהן מנוכרות זו לזו . הציור , כמובן , לא זכה להמלצותיהם ואף לא נמכר . ובתום התערוכה – מאנה לקח אותו ואף שמר אותו באוסף האמנות הפרטי שלו עד יום מותו בשנת 1883 . כשנה לאחר מותו של אדואר מאנה בגיל 51 , בשל מחלת העגבת שבה לקה , נמכר הציור : " המרפסת " לצייר הנדבן , גוסטב קאילבוט ( 1848-1894 ) , שהיה ידידם ופטרונם של ציירים אימפרסיוניסטיים רבים , על אף שהוא עצמו – כצייר – נותר , ממש כמו אדואר מאנה , להרבה יותר : " ריאליסט " , מרובם ככולם . הפרשנות הנוכחית לציור נחשבת גם היום למורכבת ומעוררת ספקות . מצד אחד – חלק חשוב ממומחי האמנות גורסים כי יש בציור מחווה בולט לפרנסיסקו גויה ( 1746-1828 ) שכולם ידעו כי הוא נחשב בעיניו של מאנה לאחרון המאסטרים הישנים ולראשון שבין החדשים . בדיוק כפי שמאנה החשיב את עצמו – 50 שנים לאחר שגויה מת . אבל , ללא קשר ישיר למקור ההשראה שלו – הדגישו מרבית הפרשנים את העובדה שכל 3 הדמויות החשובות שמתוארות בציור שכולן היו מאוד מקורבות לאדואר מאנה , מנותקות ומנוכרות זו כלפי האחרת . בעוד שברת' מוריסו , משמאל – מתוארת כגיבורה רומנטית ובלתי נגישה , נראה כי הכנרת המפורסמת – שהיתה צעירה , יפה ומאוד פופולרית בפריז , והצייר – חבר הנהלת האקדמיה – מפגינים אדישות . ממש מאחורי מעקות המרפסת , בולטת אדנית קרמיקה ובה פרחי הורטנזיה . ומתחת למושבה של מוריסו , שרוע לו בניחותא , כלב עם כדור .