פוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. זוהי יצירת מופת פורצת דרך של אדואר מאנה ( EDOUARD MANET ) משנת 1877. היצירה נקראת NANA ( “ נאנה ״ ) והיא נחשבה בעת שנוצרה למהפכנית , הן מבחינת תוכנה והן מבחינת הטכניקה האמנותית החדשנית שהאמן נקט בה. מאנה נחשב בזכות העבודה הזו , לצד עבודות נוספות שאותן יצר באותה תקופה, ליוצר שמגשר בין העידן הריאליסטי לעידן האימפרסיוניסטי בציור , ולמעשה – למבשר המודרניזם. הציור נוצר בצבעי שמן על קנבס והוא גדול למדי – 2.64 מ׳ על 1.15 מ׳. הוא מפאר כיום את אחד מכתליו המרכזיים של ה ״ קונסטהאלה ״, המוזיאון לאמנות הותיק של המבורג, גרמניה , שנוסד בשנת 1869. הציור נחשב כמאוד בעייתי מבחינת האקדמיה לאמנות השמרנית של אותם ימים. קודם כל : שמו – ״ נאנה ״ , העיד על אופיו . ״ נאנה ״ היה כינוי מקובל למי שנחשבה בסוף המאה ה 19 ל ״ זונת צמרת ״, נערת ליווי יוקרתית ויקרה שעסקה במתן שירותי ליווי ,כמו גם שירותי מין, לבני החברה האריסטוקרטית באירופה – בעלי תארים ו/או ממון . בנוסף לכך, גם הנושא של הציור תיאר באופן שהיה ברור לכל בר דעת שצפה בו – תוכן שהיה חד משמעית לא מקובל לציור באותם ימים, על אף שאין בו עירום או מין גלוי. הציור מתאר אשה צעירה ויפה שעומדת מול מראה שלצדה שני נרות כבויים. פניה מוסבות באופן כמעט ישיר לעברו של הצופה בציור. היא לבושה חלקית בלבד – תחתונית ( ״ קומבניזון ״ ) לבנה, מחוך כחלחל וגרבי משי והיא נועלת נעלי עקבים. לפי תכולת החדר – מדובר- ב ״ בודואר ״ ( BOUDOIR ) – חדר שינה של אישה, כפי שהיה מקובל בסוף המאה ה 19, בבתי בני המעמדות הגבוהים בחברה הצרפתית. מאחורי האישה – ספה ועליה שתי כריות ובצדו הקיצוני הימני של הקנבס נגלה גבר , במופע גוף חלקי בלבד, לבוש כגביר אמיד והוא צופה בה בעת שהיא מתלבשת . בצד השמאלי של הקנבס – כסא, שולחן ואדנית. מאנה ״ ניסה ״ להציג את הציור הזה בסלון של פריז וכמובן , נידחה בתוקף , בטענה שהציור מתאר נושא פוגעני ולא מוסרי על פי הקריטריונים של האקדמיה. החברה הצרפתית לא הייתה מסוגלת אז לעכל אל קירבה אמנות חושפנית שכזו שמתארת באופן כזה או אחר – זנות, ומבקרי האמנות של אותם ימים סרבו, או שעדיין לא היו כשירים דיים לראות, להבין ולהפנים את האיכויות האמנותיות של היצירה המרהיבה הזו שבסך הכל תיארה תרחיש מהחיים והתרכזה אך ורק בו. אחד מהמגוננים החשובים והנחשבים של העבודה הנהדרת הזו של מאנה היה – אמיל זולא – הסופר והמחזאי הנטורליסט הגדול של אותם ימים, זוכה פרס הנובל לספרות הראשון בהיסטוריה ( 1901 ) שכתב בשנת 1880 , בעקבות הציור של מאנה, רומן רב מכר באותו שם – ״ נאנה ״ ,שבמרכזו , דמותה של זונה. מבחינה טכנית נקט מאנה ביצירתו זו במספר סימני דרך בולטים שאיפיינו את האימפרסיוניזם – השטחה וציור בצבע אחיד, ניגודים בולטים בין נקודות אור וצל ( בניגוד לשיטה המסורתית של הטלת צללים הדרגתיים , קומפוזיציה חתוכה , בהשפעת המצלמה שכבר הייתה מוכרת מעט ) ותאורה חזקה ( גם בתוך הבית). ציור מופלא !!!
