אוגוסט רודן

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  
ד"ר אמיר גבע

לפנינו מבחר רישומים שיצר מבשר הפיסול המודרני המפורסם , אוגוסט רודן ( 1840 – 1917 ) בין השנים 1883 ו 1907 , שבהן כבר התקרב לשיא הקריירה שלו והפך מעוד פסל כריזמטי נועז , לאושיית תרבות מרכזית באירופה בכלל ובצרפת בפרט . אוגוסט רודן ( AUGUSTE RODIN ) רשם כבר בילדותו – להנאתו . אך משנת 1880 , בגיל 40 , כשהחל להקדיש את כל זמנו לפיסול , מרבית רישומיו היו , כמובן , סקיצות , מחקרים ועבודות הכנה לקראת פיסול . הבולט שבהם הוא הרישום שהכין רודן בשנת 1883 כהכנה לקראת פיסול ראשו של ויקטור הוגו ( 1802-1885 ) , ממייסדי זרם הרומנטיקה ואחד מגדולי הסופרים בשפה הצרפתית , שאירח את רודן בביתו והזמין אצלו בעצמו את העבודה . זה קרה 3 שנים לאחר שמלאו להוגו 80 שנה , ובפריז הריעה לו האומה כולה והודתה לאיש שבכתיבתו במשך 60 שנה , השפיע על התרבות הצרפתית ועל המוני העם . כשרודן החל את העבודה , היקשה עליו הסופר הנחשב ולא התפנה לשבת מולו ולאפשר לו לרשום את פניו . מספרים כי רודן היה נכנס לחדר העבודה של הוגו , מתבונן בפניו , ורץ מהר לחדר הסמוך כדי לרשום את דמותו מתוך זיכרון . הוגו היה חסר סבלנות לאורך מהלך העבודה , וככל הידוע – ביקורו האחרון של רודן בביתו – הסתיים בכך שהסופר הקשיש והנירגן , סילק אותו משם בצעקות . בשנת 1884 שלח אוגוסט רודן את הפסל לאחוזתו של הסופר ולא שמע ממנו עוד . בשנת 1885 נפטר ויקטור הוגו ונקבר בטקס לוייה מפואר בפנתיאון של פריז , בו נטמנים גדולי בניה של צרפת . לימים – בשנת 1928 , העניקה נכדתו של ויקטור הוגו , מרגריט , את הפסל במתנה ל ״ מטרופוליטן מיוזיאום אוף ארט ״ בניו יורק ובו הוא מוצג כיום . לאחר שרשם רודן את דמותו של ויקטור הוגו הירבה להוסיף ולרשום עירום – ובדרך כלל – את העירום של המודליסטיות הצעירות והרבות ששירתו אותו בהערצה – כשהן יושבות , שוכבות , בתנוחות שונות ומשונות – כל אחת לבד או כמה מהן ביחד . את הרישומים הללו שהאמן יצר בעיפרון פחם על גבי ניר , הוא תיבל בדרך כלל במעט צבע מים או גואש שאותו רקח במו ידיו כדי להדגיש אלמנטים ברישום שנדרשו לצורך יציקת הפסל המתוכנן הבא שלו . רודן פיתח צבע מים/גואש כחול – מיוחד במינו – שבו אהב במיוחד להשתמש . קבוצת רישומים נוספת שמופיעה כאן לפנינו נוצרה על ידי אוגוסט רודן בשנת 1906 והייתה שונה במהותה לחלוטין מכל מה שהיכרנו , שכן האמן יצר אותה באופן לא מתוכנן תוך כדי שצפה במופע אמנותי שריגש אותו במיוחד . ב 10 ביולי 1906 השתתף רודן , בן ה 66 , בהופעה של להקת רקדנים קמבודית , ב " LE PRE CATALAN " מסעדה גסטרונומית יוקרתית שפועלת עד היום בתוך פביליון בסגנון נפוליון ה 3 , ביער בולון . אגב – המסעדה הזו נושאת כיום 3 כוכבי מישלן . הלהקה ליוותה אז את מלך קמבודיה – סיסוואת ( " SISAWATH " ) בביקורו הרשמי בצרפת . מספרים כי אוגוסט רודן נפעם מיופיו של הריקוד האקזוטי ומתנועותיהם של הרקדנים , רשם בו במקום מספר סקיצות , ואף הטריח את עצמו להמשך סיורו של המלך במרסיי , כדי להכין לעצמו כמה שיותר רישומים שלהם בטרם יעזבו את צרפת ב 20 ביולי . הרקדנים הותירו על רודן רושם עצום וכשהוא רואיין אצל העיתונאי ז'ורז' בורדון ב " לה פיגארו " ב 1 באוגוסט 1906 הוא אמר : " גיליתי סופסוף את היופי המושלם – הריקוד הזה ילמד אותי לפסל מחדש ". רודן רשם את הרקדנים והרקדניות בעיפרון פחם ולאחר מכן – בסטודיו שלו – הוסיף גואש בצבע אפור – עדין ( לזרועות ולראשים החינניים ) , ובצבע כחול עמוק ( לטוניקות שעוטפות את הגוף ) , כשהוא מתקן במשיחות מכחול רחבות מעבר לקוי המיתאר של הרישום הראשוני , כך שמה שהותיר בסופו של דבר על גבי הניר הוא הקרנה חזקה של האנרגיה המרוכזת שמקורה במחוות החינניות של הרקדנית הקמבודית . מרבית רישומי הסדרה של הרקדניות הקמבודיות מוצגת כיום ב " ארט אינסטיטיוט של שיקאגו " אך גם במוזיאון רודן בפריז ובאחיו הצעיר , מוזיאון רודן בפילדלפיה – ניתן לראות רישומים רבים של האמן , כולל את הרישום האורגינלי של סקיצת " ויקטור הוגו " שגודלה 20 על 14 ס"מ . סיפורו האישי של אוגוסט רודן הוא מרתק מאוד . רודן היה בן למשפחה עניה ופשוטה מאוד . הוא היה מוכשר מאוד אך נאלץ להתפרנס במשך 20 שנים תמימות מביצוע עבודות גילוף ובתוך כך נידחו בקשותיו להתקבל ל " אקול דה בוזאר " , בית הספר הגבוה לאמנויות יפות , בפריז – 3 פעמים . אך רודן לא ויתר על הגשמת חלומו להיות אמן . הוא נהג לבקר בלובר כמו רבים מהאמנים ולרשום כל מה שמצא לנכון – לרשום . המפנה התחולל בשנת 1875, כאשר – בגיל 35 – הוא ניצב בוקר אחד בגלריה מספר 403 המוקדשת בלובר לפסליו של מיכלאנג'לו הגדול ( 1475-1564) – מול הפסל המפורסם שלו : DYING SLAVE . זהו פסל אייקוני מתוך סדרת פסלי העבדים שיצר מיכלאנג'לו בשנת 1513 ואשר נועדו לקשט את קברו של האפיפיור יוליוס ה 2 ברומא . הפרוייקט נגנז כתוצאה ממשבר תקציבי בותיקאן ומיכלאנג'לו משך את הפסל והעניק אותו במתנה לידידו הותיק רוברטו סטרוצי ( 1520-1566 ) , בן למשפחת אצילים עשירה ששלטה בסיאנה , אך בשל יריבות עם בית מדיצ'י – נאלץ לגלות לצרפת כמו רבים מדודניו . סטרוצי הביא עמו את הפסל לפריז והעניק אותו למלך פרנסואה ה 1 , המלך החזק ששימש גם כפטרון האמנויות הגדול של צרפת . בבוא העת – הגיע הפסל הנפלא הזה כמו יצירות אמנות חשובות אחרות ( ובהן המונה ליזה ) למקום של כבוד במוזיאון הלובר . אוגוסט רודן ניצב משתאה מול הפסל וברגע אחד קיבל אז החלטה לעסוק מעתה אך ורק בפיסול ! לחברו הטוב פול סזאן ( 1839-1906 ) אמר רודן מאוחר יותר : " ידעתי שאם אמשיך לצייר יכירו אותי לכל היותר כחקיין עלוב של קאמי קורו " . רודן יצר אז על חשבונו העצמי תוך כדי נטילת הלוואות , בהשראה ברורה מה " עבד הגוסס " – פסל ברונזה מרשים שגובהו 1.83 מ' – המתאר גבר עירום בגודל טבעי . הפסל שנקרא : " LE VAINCU " ובאנגלית : " AGE OF BRONZE " ובעברית : " עידן הברונזה " – התקבל והוצג בסלון של פריז בשנת 1877 וגרם לשערוריה ציבורית גדולה בשל הריאליזם " העז מדי " שבו . רודן הואשם על ידי מבקרי אמנות אקדמיים בכך שכביכול יצק גבס על גופו של דוגמן ולאחר התייבשותו של הגבס , יצק לחלל שנוצר – ברונזה . בדיעבד – הפסל הזה נחשב כיום ליצירת מופת ונוצק ב 17 עותקי ברונזה . עותקים מאושרים שלו מוצגים כיום בין היתר במוזיאון רודן , פריז – מוזיאון ד'אורסיי , פריז – " המטרופוליטן " , ניו יורק – " ויקטוריה ואלברט " , לונדון – ו " הגלריה הלאומית הישנה " , ברלין . וזו היתה פריצת הדרך הגדולה של אוגוסט רודן . בשנת 1880 קיבל רודן בפעם הראשונה הזמנה רשמית מהמשרד לאמנויות יפות של ממשלת צרפת ליצור את השערים המפוסלים של מוזיאון לאמנות חדש שעתיד לקום בפריז . הוא התחייב להקים את השערים עד שנת 1885 . רודן החליט לכנות את השערים : " שערי הגהינום " מתוך כוונה להאדיר את יצירתו האלמותית של דנטה אליגיירי ( 1265-1321) – " הקומדיה האלוהית ". רודן התכוון להעמיד שערים בגובה של 7 מטרים ולשבץ בתוכם 180 פסלים של דמויות היסטוריות ופילוסופיות – בשנת 1883 נענתה הממשלה לבקשתו של האמן – והעמידה לרשותו סטודיו ענקי במחסן השיש של המדינה ששכן ברחוב האוניברסיטה 182. את ההשראה לתכנון עבודתו הגרנדיוזית שאב רודן מיצירתו של פסל בשם לורנצו גיברטי ( 1378-1455 ) – " שערי גן העדן " , מהמאה ה 15 – שהציגה עשרות דמויות מהתנ"ך . למותר לציין כי המוזיאון בסופו של דבר – מעולם לא הוקם , הפרוייקט נגנז – ואוגוסט רודן , למעשה, יכול היה להוסיף ולעבוד על הפריטים הבודדים שבו במשך 37 שנים – עד יום מותו בשנת 1917, בסטודיו החדש שלו שהושכר לו על ידי עיריית פריז – ב " הוטל בירון " ( כיום מוזיאון רודן בפריז ). יציקת הגבס המקורית של " שערי הגהינום " ועשרות רישומי הכנה של חלק מ 180 הדמויות שהיו אמורות להיות מוצבות על השערים – מוצגת כיום במוזיאון ד'אורסיי ועותקים רשמיים שלה מוצגים ב" מוזיאוני רודן " שבפריז ובפילדלפיה ואפילו במוזיאון הלאומי לאמנות מערבית שבטוקיו . בדיעבד – הפכו 18 פריטים שהיו אמורים להשתלב ב " שערי הגהינום " לפסלים החשובים והמפורסמים ביותר של אוגוסט רודן ובהם , כמובן , הפסל " האדם החושב " ( THE THINKER ) שתוכנן להתנשא בפסגת השער ולהיקרא : " דנטה החושב " – הפסל המפורסם הזה נוצק עד היום ב 20 גירסאות מאושרות – ומוצב בגירסא המוקטנת ( שנוצרה ב 1881 ) ובגירסא המוגדלת ( שנוצרה בשנת 1902 ) – באתרים שונים בעולם ובהם , – כמובן – במוזיאון רודן , פריז – ועל מצבת קברו של אוגוסט רודן בעיר הולדתו , מדון , שליד פריז ואפילו – בכניסה לבנין של קבוצת ההי טק רד בינת הישראלית מיסודם של האחים זיסאפל , ברמת החיל, תל אביב . לצורך יצירת מרבית הרכיבים של הפסלים שהולידה היצירה הגנוזה – " שערי הגהינום " – הוכנו רישומי הכנה רבים שנשמרו והם מוצגים כיום במוזיאון רודן שבפריז . אוגוסט רודן הותיר אחריו כ 1000 רישומים שחלקם אוגדו והונצחו בספרים ובאלבומים .