הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו התחריט: ״ אביר, מוות והשטן״ שיצר בשנת 1513 , אלברכט דירר ( 1471-1528) , מגדולי ציירי, אמני הדפס העץ , הרשמים ויוצרי התחריטים – ברינסאנס הצפוני. היצירה נחשבת לאחת מיצירות המופת של דירר ונוצרה בתקופה שהאמן ( שהיה אז בן 42) עבד בשירותו של הקיסר מקסימיליאן , שליט האימפריה הרומית הקדושה, אך היא נושאת אידאה מוסרית עמוקה ולא פוליטית והיא רווייה בדמיון גותי . הדימוי ששולט בתחריט משופע בסמליות מורכבת ומשמעותם של חלק נכבד מהסמלים שחבויים בו נותרה סתומה ונתונה לויכוחים כבר מאות שנים . בתחריט מתואר אביר משוריין , מלווה בכלבו , רוכב במורד ערוץ צר כשהוא מאוגף על ידי השטן שהינו בעל ראש עז , ולצדו דימוי של המוות שמתואר כשהוא רכוב על גבו של סוס רזה ושדוף . המוות אוחז בשעון חול כסמל לעובדה שהחיים – קצרים . האביר רוכב בלב הסצנה ומתבונן ביצורים שסביבו באדישות הגובלת בזלזול – כסמל לאומץ לבו . שריון האביר , סוסו הענקי והמבצר שנשקף ברקע – בראש הצוק – הם סמל לחוסן האמונה הדתית ומסעו של האביר במסלול המאתגר הזה מייצג , כנראה, את נחישותם של הנוצרים במסעותיהם הארציים לעבר מלכות השמיים. את היצירה הזו יצר אלברכט דירר בתקופה שבה כבר כמעט חדל לחלוטין לצייר , לרשום ולעסוק בחיתוכי עץ ומיקד את עיקר עבודתו בתחום יצירת התחריטים . התחריט מוזכר בכתביו של מתעד תולדות אמנות הרינסאנס הגדול, ג'ורג'יו ואזארי ( 1511-1574 ) , שהיה תינוק בן שנתיים כאשר התחריט נוצר, ומצויין כ : " עבודה משובחת במיוחד " של דירר . התחריט זכה לפופולריות רבה והודפס פעמים רבות . הוא הועתק באופן נרחב והשפיע רבות על יצירותיהם של ציירים , פסלים וסופרים , בעיקר בתקופה הרומנטית . הפילוסוף החשוב , פרידריך ניטשה ( 1844-1900 ) התייחס בהדגשה רבה ליצירה הזו בחיבורו המפורסם : " הולדת הטרגדיה " ( 1872 ) כדי להדגים – פסימיות !. אך היו גם מי שניצלו את היצירה הזו למטרותיהם הזדוניות ובראשם – יוזף גבלס, שר התעמולה בממשלת הרייך השלישי, שאחד מיעדיו היה להפגין את ה " אידיאליזציה של הארים טהורי הגזע " והוא הציג בתמונות תעמולה שלו את דמותו של האביר העשוי ללא חת שרוכב על סוסו בגיא צלמוות , כמייצג את החייל הגרמני הגיבור והעז . התחריט הסמלי המורכב הזה שגודלו 25 על 20 ס"מ , מוצג באופן קבוע ב " מטרופוליטן מיוזיאום " שבניו יורק ומוצג בו מדי פעם בתערוכות שמוקדשות לרינסאנס הצפוני.
