אלפונס מוכה

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע 

את סדרת הפאנלים הדקורטיביים המפורסמת שלו : ״ אבנים יקרות ״ שממנה הופקו עד היום מאות סדרות של ליטוגרפיות רבות מכר, יצר אמן האר נובו החשוב, אלפונס מוכה ( 1860-1939 ) בשנת 1900 , שסימלה את שיא הקריירה האמנותית שלו . מוכה ( MUCHA ) , ש 46 פוסטרים אמנותיים שלו יצאו לאור וכבשו את פריז בין השנים 1895 ו 1900 , הצליח לפצח את הנוסחה לפיה ניתן להפוך אמנות סימבולית – אליגורית , המאויירת ומעוטרת בכישרון רב – למכרה זהב . 6 מהפוסטרים של מוכה בלטו בראש טבלת היופי בתחרות חשובה של ה ״ מאסטרס אוף דה פוסטר ״ שסוכמה באלבום מרהיב שבו נכללו בשנת 1900 – וכללה 256 לוחות צבעוניים של 97 אמני אר- נובו הנחשבים ביותר שפעלו בפריז במהלך ה ״ בל אפוק ״ ( העידן היפה ) . מוכה נטל אז את הגלופות שלפיהן נהג להדפיס את סדרות הפוסטרים שלו באופן ליטוגרפי ונסע לארה"ב של אמריקה – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – כדי לכבוש את העולם. בחמש השנים האחרונות שלו בפריז , ערב נסיעתו אל מעבר לאוקיינוס , יצר מוכה 5 סדרות אליגוריות פנטסטיות לפי הסדר : " עונות השנה " ( 1896 ), " הפרחים " ( 1897 ) , " האמנויות " ( 1898 ) , " שעות היממה " ( 1899 ) ו " האבנים היקרות " ( 1900 ). גאוניותו ניכרה לא רק ביכולת הציור, האיור והעיצוב שלו – אלא גם ביצירתיות המחשבתית שלו. בשנת 1887 הומצא הסרט הסלולואידי והוכנסה לשימוש מצלמת הקופסא הראשונה של " קודאק " – בשנות ה 90 נהג מוכה לארח מודליסטיות יפיפיות בסטודיו שלו על בסיס יומי ולצלם אותן וצבר ארכיון תצלומים של נערות יפות תואר שעליו ביסס מאז ועד יומו האחרון כמעט את כל יצירתו הליטוגרפית. מאוחר יותר היה מוכה שולח למגזיני האמנות תצלום משותף של פאנל אמנותי ביחד עם תצלומה של המודליסטית שבה השתמש לצורך יצירתו – ובאותה פוזה. הצלחתן של סדרות הליטוגרפיות היתה כה רבה עד כדי כך שאחד ממבקרי האמנות הנחשבים ביותר בניו יורק כתב על יצירתו : " כבר לא מדובר בסגנון אר נובו – מדובר ב LE STYLE MUCHA . בשנת 1902 פירסם מוכה בניו יורק את הסדרה ה 6 שלו שנקראה : " הירח והכוכבים " שכולה נמכרה תוך מספר ימים . בניו יורק שהה מוכה עד שנת 1910 ולאחר מכן חזר לאירופה וכבש את עירו , פראג בסערה. כשצ'כוסלובקיה קיבלה את עצמאותה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן מוכה לעצב עבורה את בולי הדואר ושטרות הכסף הראשונים. בכל מקרה – סדרת " האבנים היקרות " שלפנינו נחשבת ליצירת מופת של אלפונס מוכה ולמבוקשת שבין הסדרות שהפיץ כליטוגרפיות . היא , כמובן , גם היקרה מכולן. אך לפני קצת יותר מחודש – ב 23 בפברואר 2021 , נמכר עותק חתום ומאושר של הסדרה הליטוגרפית תמורת 192,000 דולר לאספן פרטי בניו יורק , במכירה הפומבית האחרונה של ה PAI ( " פוסטר אוקשן אינטרנשיונל " ). מארגני המכירה טוענים כי רק 3 או 4 עותקים אחרונים של הסט הזה שרדו בקרב אספנים ועוד כ 15 מוצגים במוזיאונים שונים. לצורך הצגה אלגורית של " יופי נשי " – בחר מוכה ב 4 תצלומים של נשים יפות תואר שמצא בארכיון הפרטי שלו – הלביש אותן בלבוש מלאכי ניאו קלאסי , ב 4 גווני צבע שונים. גם הסדרות האחרות שיצר מוכה הציגו לעתים קרובות נשים צעירות ונאות בתנועות זורמות כשהן עטופות בגלימות ובצעיפים ולרוב מוקפות בפרחים באופן שיצר הילה סביב ראשן. המראה הזכיר לצופים איקונוגרפיה דתית ומוצ'ה טען תמיד כי אינו פועל לעולם לפי תכתיב סגנוני אלא רק מתוך : " זרימה פנימית ". 4 הצבעים שבחר הפעם מסמלות את היופי הנשי כמקבילה של הדר האבנים היקרות : הירוק – מסמל את הברקת ( אמרלד או אזמרגד ) , הסגול/ורדרד – מסמל את האחלמה ( אמטיסט ) , האדום – מסמל את אבן האודם ( רובי ) והצהוב – מסמל את הטופז ( אבן החן הצהובה ). הבלטתי במיוחד את האבן הירוקה – הברקת , והוספתי את תצלום הלוח ולצדו תצלום המודליסטית שייצגה האבן היפה . הברקת נחשבת לאבן המסתורית והמאיימת ביותר – בציור מוצגת דמות נשית , אלוהית, יושבת על כסא שזרועותיו מובנים מראשיהן של חיות פרא. אלפונס מוכה נולד ברוזנות מוראביה , בשטחה של האימפריה האוסטרית , בשנת 1860. הקריירה האמנותית שלו החלה בציור כרזות להצגות תיאטרון בוינה בשנת 1879. בשנת 1887 ( כשהיה בן 27 ) עבר מוכה לפריז ולמד באקדמיה לאמנויות בעודו מתפרנס כמעצב גראפי של פוסטרים ושערי מגזינים שונים. בשנת 1894 – הזדמנה לידיו הזדמנות חייו. הוא עיצב כרזה ליטוגרפית עבור שרה ברנאר , לקראת הצגה חדשה שלה ב " תיאטרון הרינסאנס " . הכרזה הביאה לו פירסום רב והזמנות נוספות . שרה ברנאר ( 1844-1923 ) היתה אז שחקנית התיאטרון המפורסמת ביותר בעולם , ונחשבה לכוכבת הבינלאומית הראשונה אי פעם . היא כונתה בפריז : " האלוהית " ו " קיסרית התיאטרון " והאמן – ז'אן קוקטו הדביק לה את התואר : " המפלצת הקדושה ". ברנאר אימצה אז את מוצ'ה למאייר הכרזות הבלעדי שלה וסגנונו החל להפוך למודל חיקוי לכשלעצמו.