הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. סיפורו של ציור. והפעם , שלושה ציורי דיוקנאות של שלוש אחיות , בנות משפחת אצולה מפירנצה, שנוצרו על ידי אניולו ברונזינו ( 1503-1572 ) מי שמכונה בימינו : “ צייר הפורטרטים הכי מדוייק ברינסאנס״. אניולו די קוזימו די מריאנו , נקרא בפי כל : ״ IL BRONZINO “ ( “ הג׳ינג׳׳ ״ ) , בזכות צבע שיערו הכתום להפליא. הוא שימש במשך שנים ארוכות כאמן החצר הראשי של קוזימו דה מדיצ׳י ( 1519-1579 ) , דוכס טוסקנה , ובהיותו צייר דיוקנאות מופלא , סיפק לפטרונו את מיטב תוצרתו , ובנה עבורו אוסף – מהראשונים והיפים בהיסטוריה של האמנות – של ציורים משפחתיים איכותיים. פטרונו של ברונזינו, היה מאוד חשוב לנו, שוחרי האמנות , בעיקר בזכות היותו ה ״ מדיצ׳י ״ שהקים את ה ״ אופיצי ״ ( ״ משרדים ״ ) שם פועלת כיום ״ גלריית אופיצי ״ , שהוא אחד מהידועים והעתיקים שבמוזיאוני האמנות בעולם ומכיל את מרבית היצירות שנאספו על ידי משפחת מדיצ׳י , פטרונית האמנות החשובה ביותר של הרינסאנס האיטלקי. רבים מייחסים לקוזימו דה מדיצ'י גם את פיתוח הרעיון של טיפוח " גני הרינסאנס האיטלקיים " שנפוץ בתקופתו – ביוזמתו ובתמיכתו – בחצרות הוילות של פירנצה , ולאחר מכן – בכל רחבי טוסקנה , ומשם אף ברומא. ברונזינו , שהיה תלמידו המסור והמצטיין במיוחד של המאסטר פונטורמו ( 1494-1557 ) למד ממורו לעצב ציורי דוקנאות בדרך שטרם נודעה לפניו. ברוב הפורטרטים שיצר שולבו תאורי תנוחות מתפתלות ושלטה פרספקטיבה מעורפלת במכוון . ובחלקם – דומה כי הדמויות כאילו מרחפות בסביבה בלתי מזוהה , וכאילו שאינן נכנעות לכוחות הכבידה. לעומת זאת , כמי שיצר בעיקר ציורי דיוקנאות של בני ובנות אצולה , ברונזינו תמיד תיאר את גיבורי , ובעיקר את גיבורות, ציוריו כשהם/ן אלגנטיים/ות . דמויות מעט מוארכות ובכ"ז , רגועות ושלוות – ומשוות רושם מעט מסוייג וחסר תסיסה ורגש – כמי שמחשיבות עצמן מאוד. ברונזינו שפעל רוב ימיו בפירנצה , היה בנו של קצב. כשכשרונו התגלה , הוא אומץ על ידי פונטורמו הגדול ו " חי " בסטודיו שלו מגיל 14. מורו השפיע באופן דומיננטי על סגנונו. ברונזינו זכה לתהילה גדולה עוד בחייו , ובשנת 1563 ( בגיל 60 ) היה לחבר – מייסד של ה " אקדמיה דלה ארטי דל סיגנו " הפלורנטינית שהכשירה תלמידים רבים שהמשיכו את דרכו ולמעשה – גישרו ביחד עמו את המעבר מהרינסאנס לבארוק – בסוגה ( ז'אנר ) שאנו מכנים : " מנייריזם ". האקדמיה החשובה הזו נוסדה על ידי פטרונו של ברונזינו, בהשפעתו של ג'ורג'יו וזארי ( 1511-1574 ) , שהיה אמן חשוב ונחשב להיסטוריון האמנות האיטלקית הראשון בכלל והראשון במעלה בפרט. ביוזמתו – הפכה האקדמיה של פירנצה למעין שילוב בין גילדת אמנים ואוניברסיטה בעת ובעונה אחת. וזארי אף נבחר לשמש כאדריכל של ה " אופיצי " כשהוחל בהקמתה בשנת 1560. בשלושת ציורי הדיוקנאות שלפנינו מתוארות 3 מתוך 8 בנותיהם של הדוכס של טוסקנה קוזימו ה 1 דה מדיצ'י ורעייתו , לאונור דה טולדו ( 1520-1562 ) , הסבתא של מארי דה מדיצ'י שהפכה למלכת צרפת. לדוכס ולדוכסית – נולדו 11 ילדים ( 8 בנות ו 3 בנים ) שרובם לא שרדו . למרבה הצער – גם הדוכסית עצמה לא שרדה . מגיפת מלריה שפקדה את פירנצה בשנת 1562 גרמה למותה בטרם עת – בגיל 42 . מיד ארשום לצדו של כל ציור דיוקן את המידע החשוב לגביו. בציורים : ביא דה מדיצ'י ( 1536-1542 ) שמתה בגיל 6 , לאחר שכנראה לקתה במחלת השחפת. מריה דה מדיצ'י ( 1540-1557 ) , הבת האהובה במיוחד, שמתה בגיל 17 , כנראה משפעת כלשהי ולוקרציה דה מדיצ'י ( 1545-1581 ) היפיפיה שנישאה בשנת 1565 לאלפונסו ד'אסטה , דוכס פרארה ומודנה , ומתה בשנת 1581 בת 36, כשכרעה ללדת. כצייר דיוקנאות יוצא דופן ומיוחד במינו השפיע ברונזינו , גם לאחר מותו , על עשרות – ואולי מאות – אמנים שהתמחו בציור פורטרטים , במשך מאות שנים. ג'ון סינגר סרג'נט ( 1856-1925 ) , מבכירי ציירי הדיוקנאות בתקופת הבל אפוק ( " העידן היפה " ) נחשב לאחד ממעריציו של ברונזינו שזכה בפי כל לתואר : " צייר הפורטרטים הכי מדוייק של הרינסאנס האיטלקי ".
