גוסטב קלימט

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע 

לפנינו הציור : ״ אדם וחוה ״ אשר נוצר על ידי גוסטב קלימט ( 1862-1918) בשנים 1917-18 ולא הושלם עד יום מותו . הציור נמצא בסטודיו שלו לאחר מותו ונמסר לתצוגה קבועה ב ״ ארמון הבלבדרה ״, בוינה , לצדם של 5-6 ציורים נוספים שקלימט לא זכה להשלים ונותרו על כני הציור שהותיר מאחוריו בסטודיו שלו . לא ברור האם הציור במיוחד במינו הזה הוזמן אצלו ואם כן , על ידי מי . ההנחה הרווחת הינה שהוא צייר אותו בזמנו החופשי – עבור עצמו – ומומחי אמנות רבים המתמחים ביצירתו של קלימט מוסיפים לנתח את הציור הזה ולתהות על קנקנו במחקריהם עד היום . על מנת לבחון את הציור במלוא אורכו , יש להקליק עליו פעמיים – זהו ציור ענקי בגובה של אדם ממוצע : 1.73 מ' , ורוחבו 60 ס"מ . בציור – מתוארת חוה כשהיא ניצבת בעירומה המוחלט ומביטה הישר לעבר הצופה , בעוד אדם , עומד מאחורי גבה , ועוטף אותה מאחור , כאשר ראשו המוטה לימין , חוזר כהד העוקב אחר הכוון של ראשה . ישנה הקבלה מוחלטת בין תנוחותיהם של בני הזוג . חוה מוצבת במישור הקדמי של הקנבס – גופה בהיר מאוד ומואר מאוד – בעוד אדם שמאחוריה , שרוי בחשיכה כמעט מוחלטת כשמרבית חלקי גופו – מוסתרים מעינינו . אין ספק, לפיכך – כי חוה – היא הדמות המרכזית בציור . עיניה של חוה פקוחות והיא מתבוננת קדימה בעירנות רבה , בעוד שעיניו של אדם – עצומות . חוה מתוארת בציור כאישה חושנית ואולי אף מפתה . היא מציגה את חזית גופה העירום בגאון ומביטה בלא שמץ של בושה הישר בפנינו . במחקרים רבים מוסבר אופן ההצגה הזה של חוה מתוך כוונה של האמן לתאר אותה כאישה החזקה והדומיננטית , שהרי היא זו שפיתתה את אדם והדיחה אותו לדבר עבירה ואף הגישה לו במו ידיה את הפרי האסור. קלימט יוצר, כנראה , קשר בין פיתוי זה לבין פיתוי מיני , דבר העולה בקנה אחד עם התפיסות שרווחו בזמנו וגרסו שהאישה , כל אישה , היא "פאם פטאל " , כזו שנוכחותה מושכת ומעוררת ובעת ובעונה אחת – מאיימת ! הפאם פטאל הקלאסית היא אישה עוצמתית שנוהגת לנצל את כוחותיה כדי לסחוט מקורבנותיה הגבריים את כל חפצה ועלולה אף לגרום להם נזק בדרכה להשיג את חפצה . אחד ממבקרי האמנות החשובים גרס כי ב " אדם וחוה " של קלימט – מבחינה תימטית – יש הרחבה מכוונת אך מהופכת של הגירסאות הרבות של יצירתו המוקדמת – " הנשיקה ". שבה, ללא ספק , הגבר שולט . כאן – חווה נדחקת בבירור לקדמת הבמה והגבר שלה ממש נחבא מאחוריה בחשיכה . עובדה זו מודגשת במיוחד בכך שקלימט בחר למצב את שתי הדמויות כשהן פונות קדימה וניתן להבחין בפניהן היטב ובכך סטה מהדרך שבה נהג במרבית עבודותיו הקודמות . בזכות העובדה שאדם עומד מאחורי חוה , אך ממש בתנוחה דומה – מודגשת נוכחותו הנחותה , והוא נותר פסיבי , ואולי מעט מנומנם ואילו חוה – נראית עירנית ומלאת חיות . באופן מסורתי , נהג קלימט בעבר, לסמל את הכוח הנשי , באמצעות – הלילה ( או הירח ) ואילו היום ( או השמש ) סימל אצלו את עוצמתו של הגבר . כך היה , למשל , בשתי יצירות המופת המפורסמות מאוד של גוסטב קלימט – " הנשיקה " וה " אפריז של בטהובן " – אולם בציור הסימבולי שלפנינו – הסמליות מתהפכת ! הגבר השרוי בחשיכה , מייצג חולשה , בעוד האישה הבהירה והמוארת , שנראית כה נינוחה ומעונגת מקרני השמש – היא החזקה . נראה כי קלימט ביקש בציורו זה לאמץ חזון סימבולי חדש ומקורי – סתם ולא פירש . אחד המומחים בדק ומצא כי " אדם וחוה " , מציוריו האחרונים של קלימט – באופן פלאי, הוא הראשון , וכנראה היחידי , בין כל מאות ציוריו , שעוסק בנושא תנכ"י – ועוד מהברית הישנה . יותר מכך, כשקלימט ביקש הפעם לתאר דמויות תנכ"יות אנושיות – הוא עשה זאת דווקא בתארו את שני בני האנוש הראשונים על פני הארץ : אדם וחוה . מומחה אחר התייחס לתאורה של חוה וקבע כי לא במקרה בחר קלימט לאפיין אותה בסממנים אריים בולטים . חוה של קלימט הינה בעלת שיער מתולתל , בלונדיני, שופע – המסתחרר לאורך הציור המוארך במיוחד באמצעות דפוס אמנותי עדין ורך. לחייה של חוה ורודות באופן מודגש אך עדין, ולא גס. קלימט מבליט את חמוקי גופה הנשי של חוה , על כל קימוריו , האנטומיה שלו – והאסתטיקה המענגת שלו . ידה האחת מונחת , נוגעת בשיערה המתולתל – וידה האחרת שקלימט לא הספיק להשלים את תאורה אמורה ללטף את ירכו ( שאף תאורה שלא הושלם בציור ) של אדם . קלימט נקט במשיחות מכחול קלות ורגישות בתארו את גופה של חוה והוא הבליט במכוון את מרקם עורה בגוונים קלושים של כחלחל וורוד בהיר – כדי ליצור אפקט של עירום עדין , שצבעו מאיר את נוכחותה – ובכך הפיק אלמנטים של חיים בגופה . גופו המוסתר מאחוריה של אדם השרוי בעלטה הוא בעל מראה כהה , אולי : שזוף , ובכך- יצר קלימט ניגודיות בולטת בין החזק לחלש , המואר והחשוך. לרגלי חוה מתואר בד צ'יטה מפוספס , ולצדו – מערך פרחים המונח למראשותיה של האישה המרשימה . האביזרים שבתחתית הציור – הבד והפרחים – מסמלים את טבעו וחסדו של הציור הנפלא הזה . היצירה כולה משובצת בגוונים חמים ומשדרת קסם חיובי באופן שמבליט שוב בהצלחה רבה את הסגנון הייחודי שפיתח קלימט . ולמרות הכל – גם במבט חוזר ונשנה על הקנבס הנפלא הזה – נותר הנסתר, רב מהגלוי .

77אמיר גבע, Sigal Aybes ו75 נוספים20 תגובות8 שיתופיםלייקתגובהשתף