הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע זהו ציורו הנדיר , המיוחד ויוצא הדופן של ג׳אקופו רובוסטי – שמכונה בפי כל – ״ טינטורטו ״ ( TINTORETO ) – מהחשובים שבציירי אסכולת ונציה בתקופת הרינסאנס. הציור נקרא: PORTRAIT OF A WOMAN REVEALING HER BREASTS ( דיוקנה של נערה החושפת את שדיה ) והוא נוצר על ידי טינטורטו בשנת 1570. סיפורו האישי של טינטורטו הוא יוצא דופן ומרתק – ואליו נגיע – לאחר שנטפל בסיפורו של הציור החריג שלפנינו , שאף הוא מרתק לא פחות. זהו ציור בצבעי שמן על בד וגודלו 62 על 56 ס"מ. הציור נחשב ליוצא דופן אצל אמן מסוגו החשוב של טינטורטו בפרט, ואמנות הרינסאנס בכלל. אנו יודעים כי הציור החילוני לחלוטין הזה , הוזמן באופן פרטי ,תמורת תשלום גבוה במיוחד , והוא מתאר באופן ריאליסטי אשה צעירה,יפה מאוד, בעלת שיער בהיר מבהיק ומצח גבוה וחשוף, העונדת שרשרת פנינים מרהיבה – בעודה מנדבת לצופה הצצה מלאה על חזה – במלוא הדרו. כשטינטורטו יצר את העבודה הזו הוא היה כבר בן 52 ושימש כצייר הרשמי של הרפובליקה הוונציאנית שעסק רבות בעיטור ארמון הדוג'ה בציוריו. מסתבר כי בשנת 1570 פנתה אליו אשה אמידה , בת ונציה , והציעה לו לצייר , תמורת ממון רב, את בתה – המודליסטית היפה , ורוניקה פראנקו ( 1546-1591) כדי ליצור לה " BOOK " – בדרך מקורית – תוך הפגנת יופייה וחמודותיה, בתקוה להשיג עבורה איש אצולה נכבד שיבקש לקחתה להיות פילגשו. ואכן – הציור הצליח לשווק את ורוניקה בגדול… כעבור 4 שנים ( בשנת 1574 ) עלה בידיה של העלמה לפגוש, לחבור – ועד מהרה – להפוך לפילגשו של מלך צרפת – אנרי ה 3 ( 1551- 1589 ) שהגיע לונציה באותה השנה. אנרי היה אז נשוי לנסיכה לואיז מלוריין, שלא ילדה לו ילדים. אנרי ה 3 היה בנו של אנרי ה 2 מלך צרפת ואמו היתה קתרינה דה מדיצ'י ולכן מעמדו בונציה היה רם. ורוניקה הוסיפה לככב בונציה כבת לוייה של מספר אצילים נוספים , לאחר שהמלך מאס בה – הפכה לאשת חברה ולמשוררת (פירסמה 2 אסופות של סונטות בנושא אהבה ) – והייתה מעין " גיישה " רמת מעלה וסגנון , בנוסח אירופאי – אך סופה היה עצוב. לקראת סוף שנות ה 70 של המאה ה 16, בימי מגיפת הדבר הגדולה , היא נאלצה לעזוב את ונציה וכששבה לעיר , הואשמה על ידי האינקויזיציה בכישוף ( כפי שאירע לפרוצות רבות בימי הרינסאנס ). היא הצליחה להיחלץ ממאסר ממושך ( או אולי אפילו מעונש מוות ) בעזרת אצילים מקומיים שזכרו לה חסד נעוריה , אך איבדה את רוב הונה ולבסוף – מתה בודדה ועניה – בגיל 45 בלבד. הציור המיוחד הזה התגלגל לאוסף האמנות המלכותי של ספרד, כנראה בשנת 1636, הוצב אז בגלריה דל'מדיודייה שבארמון אלקאזאר במדריד – ולאחר שאומת בודאות כי הוא ,אכן , פרי ידיו המיומנות של טינטורטו הגדול בכבודו ועצמו – מצא את מקומו הקבוע מאז ועד היום במוזיאון הפראדו במדריד. טינטורטו עצמו נולד בונציה , בשנת 1518 ,כבן הבכור ( ולו 20 אחים צעירים ממנו) , של ג'ובני רובוסטי, שהיה צבע בדים. מלאכת צביעת הבדים נקראת באיטלקית : TINTORA ומכאן נגזר כינויו הנצחי של ג'קופו – " טינטורטו " . כלומר : " צבע קטן " . מקור המשפחה הוא בלומבארדיה שהיוותה אז חלק מהרפובליקה של ונציה. כבר בילדותו התגלה טינטורטו כמוכשר להפליא והירבה לצייר על קירות ביתו ובתי שכניו. בשנת 1533, כשהוא בן 15, נשלח אל הסטודיו של טיציאן – אך שרד שם בקושי 10 ימים. טיציאן שלח אותו בחזרה הביתה. על כך מתקיימים עד היום ויכוחים גדולים בין הפרשנים – אך ההסבר המוביל נולד כתוצאה משמועה שרווחה כבר אז – כי טיציאן – ענק הרינסאנס של ונציה – שהיה אז כבר כוכב גדול , בן כ 50 -נבהל מיכולותיו כשהבחין בכך שהנער הצעיר מפגין כישורים יוצאי דופן ,חדשניים ומרעננים ופשוט – קינא בנער. למרות זאת – לכל אורך הקריירה שלו – ניכרת השפעתו הרבה של טיציאן על יצירתו של טינטורטו. את יצירתו של טינטורטו מאפיינות קומפוזיציות תיאטרליות שופעות צבעים עזים שבזכותם זכה בתואר : IL FURIOSO ( " הזועם " ). כצייר רינסאנס מוביל, משוייך טינטורטו כיום לתת זרם קטן שנקרא , ה "מאנייריזם " , שהושפע מהפיסול הרומי – ותוך שאיפה להגיע לוירטואוזיות אמנותית – נטה להגזמה מופגנת בפרטים הקטנים שבכל ציור וציור. יש הרואים בטינטורטו את אחד מראשוני מבשרי זרם הבארוק ששלט בכיפה באירופה במאה ה 17.
