הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
זהו הציור המפורסם ביותר של ג׳ון סינגר סרג׳נט ( SARGENT ) , ושמו : THE DAUGHTERS OF EDWARD DARLEY BOIT ( “בנותיו של אדוארד דארלי בויט ״ ) , דיוקן משפחתי שהפך למסעיר מאין כמוהו – בעיקר בשל תאורן החידתי ויש טוענים – טורדני משהו , של הבנות , בודאי במונחי שנת 1882 שבה נוצר הציור. סרג׳נט ( 1856- 1925) , בנו של מנתח עיניים מפילדלפיה שגדל ונדד עם משפחתו ברחבי אירופה , ביקר לראשונה בארה״ב רק כשהיה בן 20. על ציורו זה כתבה האוצרת הבכירה של המוזיאון לאמנות בבוסטון , אריקה א׳ הירשברג , את ספרה רב המכר בחוגי חוקרי תולדות האמנות : ״ בנותיו של סרג׳נט – ביוגרפיה של ציור ״. ספר זה, קובע מבקר האמנות של ה ״ ניו יורק טיימס ״ – הוא : ״ הפגנת כח אסתטית, פילוסופית ואישית ״. הציור, והספר שנכתב אודותיו משכו את תשומת לבם של סטודנטים רבים , בעיקר בקולג׳ים החשובים לאמנות , בכל רחבי ארה״ב , להשתתף בחקר התעלומה הנחבאת במעמקי העבודה הנהדרת של סרג׳נט ולכתוב תזות אקדמיות אודותיה. אחד המאמרים החשובים שנכתבו על היצירה המסתורית הזו של סרג׳נט עורר עניין רב במיוחד ונקרא : ״ חידת העלמות הלבנות הקטנות ״ . סרג׳נט גדל בפירנצה , למד אמנות באקדמיית ״ ז׳וליאן ״ היוקרתית בפאריז ונפטר בלונדון בשנת 1925 , כשהוא בן 69. אך בארה״ב הוא נחשב כצייר האמריקאי הגדול שהעביר את האמנות ב ״ עולם החדש ״ מה ריאליזם, דרך האימפרסיוניזם למודרניזם . הציור המפורסם תלוי כיום במוזיאון לאמנות של בוסטון . הציור הוא כמעט רבוע וגודלו 2.26 מ׳ על 2.23 מ׳. הוא נוצר בצבעי שמן על בד והוא ממוקם על קיר מרכזי במוזיאון כשמשני צדדיו מונחים שני האגרטלים היפניים הגבוהים , המקוריים, שצבעיהם – תכלת ,לבן – שמתוארים אף בציור עצמו ונתרמו מאוחר יותר למוזיאון על ידי בני המשפחה. לדברי אחד המבקרים , למרות לבושן השמרני ואף שהן נראות מנומסות ומחונכות היטב , נובע מהן ,שדר מסתורי. המבקר קבע כי בולט ניגוד עז במיוחד בין בנות בויט שבציור המסקרן הזה לבין תאורן של הנערות לפי לואיזה מיי אלקוט שספרה : ״ נשים קטנות ״ כבש את קהל הקוראים באמריקה עשר שנים בטרם יצר סרג׳נט את ציורו זה. בכל מקרה, הקומפוזיציה של הציור מעוררת עניין רב – הקטנה בבנות יושבת בקדמת הציור על שטיח עם בובתה , בנקודת חתך הזהב של הקנבס, בעוד הבת הגדולה ממנה ניצבת בצדו השמאלי של הציור, ואפשר לשרטט ממנה אל אחותה הקטנה קו אלכסוני דמיוני. שתי הבנות הבוגרות עומדות הרחק מהן, כמעט באמצע החלק העליון של הריבוע, באופק הציור. אחת מהן נשענת על אחד משני כדי החרסינה, כשפניה נתונות בצל והשנייה מביטה נכוחה . היחסים הגיאומטריים של הצבת הנערות בחלל של מבואת הדירה מעניינים ביותר. הם יוצרים בראש ובראשונה תחושה של הפרדה וניכור. העבודה בצבע לבן, שהתחייבה מלבושן בסינרים הלבנים של ארבע הבנות , והיא יצרה לאמן בעיה של טיפול באור, שעליה התגבר באופן גאוני . הסופר הנרי ג׳יימס, שראה את הציור תלוי בסלון בפאריז, בו נחשף לראשונה ,כתב שהציור מעורר השתאות . המבקר מטעם האקדמיה בצרפת תיאר את הציור כתצוגה מופלאה של ״ ארבע פינות וחלל ״ , ואמנם, הנערות מוצבות בחלל המבואה הרחבה של בית משפחת בויט בלא שתתייחסנה זו אל זו, והן נראות כמי שנתלשו ממקום אחר והודבקו לציור. כמו הכד הגבוה שעליו נשענת הבת הגבוהה שבהן ,כשהיא מפנה את פניה מן הצופה אל תוך החדר האפלולי שמאחור, ונראית כמבקשת להתרחק גם מהאחות הבוגרת שלידה וגם משתי אחיותיה הקטנות שבקידמת הציור. אין ספק כי הציור מטשטש את הגבול בין הז׳אנר של ציור דיוקן לבין הז׳אנר של ציור ״ פנים״, ובין קומפוזיציה צורנית מחושבת לבין רישום ספונטני. סרג׳נט נחשב לאשף ציירי פורטרטים של ממש. החינוך האמנותי שלו עקף את הממסד האקדמי והוא טרח ללא לאות ללמוד ישירות מעבודותיהם של המאסטרים הגדולים. הרגישות שלו כאמן, עוצבה על ידי מחקר יסודי ומעמיק של פורטרטים גדולים של רמברנדט, פראנס האלס, אל גרקו, דיאגו ולאסקז והוא ,כמובן, גם הושפע ולמד מהעבודות הניסיוניות הראשוניות של בני דורו – קלוד מונה ואדואר מאנה. את עיקר הצלחתו מקובל לייחס לפורטרטים שיצר ואשר כבשו בסערה את לונדון, בה הקים וניהל סטודיו גדול שבו זכה למוניטין ( ולממון רב ) כצייר הדיוקנאות הגדול ביותר והפופולרי ביותר בקרב האריסטוקרטיה הבריטית. בשנת 1900 היה סרג׳נט לאמן הראשון בהיסטוריה של האמנות ששולם לו תמורת ציור פורטרט סכום של יותר מ 100,000 דולר.סכום עתק . לפני כן- חווה סרג׳נט גם ״ שערוריות אומנותיות ״ בקריירה שלו ולא היה חף מיצירה פרובוקטיבית מאתגרת שגררה אינסוף ביקורות קשות. מוצאה של משפחת בויט בניו אינגלנד, אך הבנות צויירו במבואה לדירת המשפחה בפאריז. הציור הוצג לראשונה בסלון הגדול של פאריז בשנת 1883, וכשהנרי ג'יימס כתב את שבחיו עליו ב " הארפר מגאזין " הוא חשף לראשונה את סרג'נט ומוצאו האמריקני ובכך הביא לפירסומו בארה"ב. " מדהימה התחושה שהציור נותן לנו בדבר משחק הדדי של סודות מוטמעים , אינסטינקט וידע " – כתב ג'יימס, שהיה מיודד עם בני משפחת בויט. אבי הבנות היה עורך דין יפה תואר , שיכול היה בעצמו להתמיד בקריירה הצנועה שלו כצייר אקוורלים, בזכות ירושה גדולה שממנה נהנתה רעייתו. המשפחה נדדה להנאתה בין האחוזה שלה בניו אינגלנד , לבין הדירה המפוארת בלבה של עיר האורות . אמן של הבנות, שכונתה : איזה , שבתה את לבו של הנרי ג'יימס אך גם הדאיגה אותו, והוא תיאר אותה כאשת חברה משעשעת , קלילה , חובבת מותרות ונערה לנצח.. גם סרג'נט העריץ את יופייה של איזה ואף צייר דיוקן שלה והתרעם על כך ש " אי אפשר לצייר אשה שפניה ייראו כפי שהם יפים באמת ". אך הוא הסתפק בכך שציין כי לדעתו – הבנות לא דמו לה. " העלמות הלבנות הקטנות " – כפי שהנרי ג'יימס כינה אותן – " לא ניחנו בחיוניות זוהרת דיה ". כאשר חזרה המשפחה לבוסטון כדי להציג בחברה את בתם הבכורה – פלורנס – התאכזבה האם, איזה , עד מאוד. מסתבר כי העלמה הצעירה הושלכה אל החוג החברתי בלא הכנה מוקדמת ונראתה בו כחסרת חן וחסרת כישורי שיחה נאותים . " גברת בויט המסכנה " – כתב הנרי ג'יימס – " היה לה עניין בבנותיה כשם שהיה לה עניין בפילים ". ברקע המשפחתי הודחק כל העת סיפורו של בן בכור שנסוג אל תוך דממה אוטיסטית כבר כשהיה בן שנתיים וחי , מן הסתם, הרחק ממשפחתו במשך כל אותן " שנים חסרות אחריות ועליזות של אמו " במוסד במערב מסצ'וסטס . מה עלה בגורלן של " העלמות הלבנות " ??? אף אחת מארבע הבנות לא נישאה מעולם !!! הבכורה פלורנס התגוררה עם בת דודתה ועסקה בעיקר במשחק גולף. לשנייה , ג'יין, נדרש טיפול מתמיד בדירתה בפאריז כל ימי חייה , בגלל בריאות גופנית ונפשית לקוייה. שתי הצעירות , מרי לואיזה וג'וליה, עשו שנים רבות באירופה ושבו בזקנתן לניו פורט . ג'וליה הביאה עמה מחברות ציור מלאות רישומים וציורי עיפרון צבעוניים , אך מעולם לא שאפה לנסות כוחה כציירת מקצועית. יש טוענים כי כשסרג'נט התבקש שנים רבות קודם לכן , לצייר את הפורטרט המשפחתי הזה – הוא כבר חש את המתרחש לבוא – בית עצוב , שבו גדלות ארבע בנות לא מאושרות שחיות בצלן של אמא שעסוקה רק בעצמה ובחייה העליזים וחסרי האחריות. אולי זו הסיבה לכך שהציור הוא, אכן, " טורדני " ומוליד רגשות די מסוכסכים בקרב הצופים בו.
