דיוקנו של ד״ר גאשה – וינסנט ואן גוך

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע 

את שתי הגירסאות לציורו המפורסם : ״ דיוקנו של ד״ר גאשה ״ יצר וינסנט ואן גוך ( 1853-1890) במהלכו של חודש יוני 1890 , מיד לאחר שבמאי 1890 , עזב את הסנטוריום של סאן רמי דה פרובנס , בתום אישפוז שארך שנה תמימה , ועבר לטיפול אמבולטורי בקליניקה של פול גאשה באובר – סור – אואז שליד פריז. מהלך זה איפשר לוינסנט להיות קרוב יותר לאחיו תיאו שנישא זמן קצר קודם לכן . ד״ר פול פרדינאן גאשה היה רופא , צייר חובב ואספן אמנות – רופאם , ידידם האישי ופטרונם של ציירים לא מעטים . גאשה ( 1828-1909) למד רפואה באוניברסיטת פריז והתמחה בפסיכיאטריה וברפואה פנימית – וכבר במהלך לימודיו החל לאסוף יצירות אמנות , בהתחלה , בעיקר של : אדואר מאנה ( 1832-1883 ) ו גוסטב קורבה ( 1819-1877 ) . בשנת 1872 ( בגיל 44 ) עזב גאשה את פריז , והתיישב בעיירה כפרית שקטה , אובר סור אואז , השוכנת כ 27 ק״מ מצפון לפריז , שהייתה אתר מאוד אהוב על הציירים . אז החל גם לצייר בעצמו . ידידו ומטופלו , הצייר פול סזאן ( 1839-1906) סייע לו להקים סטודיו קטן בעליית הגג של ביתו . בין ידידיו ומטופליו היו אז גם : הציירים – קאמי פיסארו , פייר אוגוסט רנואר , אמיל ברנאר קאמי קורו – ואפילו , הסופר הגדול – ויקטור הוגו . גאשה היה חובב חידושים והיה מהראשונים שבין רופאי התקופה שהחלו לגלות עניין בהומאופטיה , שנחשבת לגישה פסאודו -מדעית ברפואה האלטרנטיבית אשר הומצאה בסוף המאה ה 18 והפכה למקובלת יותר , החל משנות ה 60 של המאה ה 19 – וכך קרה שכאשר וינסנט ואן גוך שיחרר עצמו מאישפוז ארוך , בעוד בריאותו הפיזית והנפשית היתה עדיין מאוד שברירית , קיבל אחיו תיאו – את המלצתו החמה של קאמי פיסארו , ואירגן עבור אחיו את סידורי השהייה בעיירה הכפרית היפה , כדי שיוכל לשהות לצדו של הרופא המפורסם ותחת פיקוחו הרפואי – וזאת, לא רחוק מדי מפריז בה התגורר תיאו עם רעייתו הטריה , יוהאנה ואן גוך בונגר ( 1862-1925 ) . וינסנט עבר להתגורר בסמוך לביתו של הרופא ונהג לבקר אותו מדי יום ביומו – והוסכם כי הוא ישלם לו , בציורים . אנו מניחים כי את הגירסא הראשונה של ציור דיוקנו של ד"ר גאשה – סיים וינסנט לצייר במרץ 1890, אך משום מה – לא היה שבע רצון מהתוצאה ולכן , שמר אותה אצלו ופנה ליצור גירסא נוספת . את הגירסא השניה השלים וינסנט באפריל 1890 ומסר אותה לידיו של הרופא שמאוד אהב אותה , או שלפחות – כך אמר . בשתי הגירסאות שגודלן זהה : 67X56 ס"מ – מתואר ד"ר גאשה כשהוא ישוב לצד שולחן ומשעין את ראשו על ידו הימנית כשהוא מחזיק בידו השמאלית את צמח האצבעונית , שממנו מייצרים – דיגיטליס – התרופה הראשונה שנוצרה מ " צמח מרפא " , ואשר – כביכול – יעילותה הוכחה לפי " הרפואה ההומאופטית " . הופעת הצמח בציור רומזת לצופה בציור על מהות הקשר הטיפולי שבין המטפל למטופל . למרות הטיפול ההומאופטי הצמוד ( ויש טוענים ש- בגלל הטיפול הזה ) שקיבל וינסנט ואן גוך אצל ד"ר גאשה , התקופה הקצרה שבה שהה באובר – סור – אואז , הייתה מיוסרת מאוד . וינסנט נתקף שוב בדיכאון עמוק . על פי ההערכה המקובלת – ב 27 ביולי 1890 – כשהוא בגיל 37 – יצא וינסנט לטייל בשדות הכפר , וירה בעצמו . הוא נפצע אנושות ובטרם מת כעבור יומיים פלט את המילים שמתורגמות לעברית : " העצבות תימשך לנצח ". מחקרים היסטוריים מסויימים מוכיחים , כביכול, כי וינסנט לא התאבד , אלא נורה בשוגג על ידי שני נערים ששוטטו בסביבה ובידם אקדח קלוקל . אחרים טענו כי הוא נרצח . שישה חודשים לאחר פטירתו של וינסנט , מת גם אחיו הלום הצער , ונטמן – לבקשת אלמנתו , אם אחיינו של וינסנט – שנקרא על שמו , לצדו של וינסנט , באובר סור אואז . מבחינה אמנותית טהורה – מעניין לקרוא מאמר של היסטוריון אמנות בריטי שטען כי ציור " דיוקנו של ד"ר גאשה " הושפע מהותית מציור , מעשה ידיו של האמן , אז'ן דלקרואה ( 1798-1863 ) , שנחשב לצייר הרומנטי החשוב ביותר של צרפת . ההיסטוריון ששמו , ד"ר ספנסר מוריס , מעריך בעבודת המחקר שלו כי וינסנט התרשם מציור של דלקרואה שנקרא : " טורקוואטו טאסו בבית המשוגעים " , אותו ראה בעת שביקר ביחד עם ידידו דאז , פול גוגן ( 1848-1903 ) , במוזיאון פאבר שבמונפלייה. טורקוואטו טאסו ( 1544-1595 ) נחשב לאחד מגדולי המשוררים באיטליה , והתפרסם במיוחד כמחבר האפוס : " ירושלים המשוחררת " ולאחר מכן, כמחבר המחזה הפסטורלי המצליח מאוד : " אמינטה ". מקובל להניח כי בערוב ימיו איבד טאסו את שפיות דעתו , אושפז בסנטוריום ומת שם . לאחר שראה והתרשם מיצירתו של דלקרואה , כתב וינסנט לאחיו , תיאו , וביקש כי ימצא עבורו העתק או תדפיס של היצירה שכה הלהיבה אותו . בעקבות זאת בחר ואן גוך לצייר את דמותו של רופאו האישי כאדם שהיה לדעתו : " עצוב – אך עדין נפש ורגיש , צלול ואינטליגנטי ". והחליט להקפיד בשתי הגירסאות של ציור דיוקנו , על קומפוזיציה שלפיה הדמות המרכזית שביצירה נשענת על יד אחת ואינה טורחת להביט בצופה . בעקבות מותו הטראגי של וינסנט ואן גוך , ומיד לאחר מותו של אחיו – תיאו – קיבלה לידיה , אלמנתו של תיאו, יוהאנה ואן גוך בונגר, את השליטה המלאה בקטלוג ציוריו של וינסנט – ובהחלט ראוי לשבח את הצלחתה המדהימה " לגלות " את וינסנט בפני הציבור – ובכך לבנות את מדרגת הפתיחה בהפיכת השם : ואן גוך " לאייקון ענקי בתולדות האמנות . בין היתר , יוהאנה החזיקה בידיה את הגירסא הראשונה של ציור דיוקנו של ד"ר גאשה שנחשב בעיניו ללא ראוי דיו . יוהאנה , שחשה רגשי כעס כלפי הרופא שלדעתה – גרם למותו של וינסנט , ובעקיפין – גם למות בעלה – נפטרה מהציור הזה שהציג דיוקן של אדם בזוי , לטעמה . בשנת 1897 , מכרה בונגר את ציור הגירסא הראשונה , תמורת 300 פרנקים צרפתיים בלבד – לסוחר האמנות המפורסם פאול קסירר ( 1871-1926 ׂ) אשר בשנת 1911 כששמו של ואן גוך כבר צבר ערך רב יחסית – מכר אותו למוזיאון גלריית סטאדל היוקרתית שבפרנקפורט , גרמניה . המוזיאון האוניברסיטאי הציג את הציור הזה בגאווה במשך יותר מ 20 שנים עד שנת 1933 ואז – בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה – הוחבאה התמונה בחדר אחורי של המוזיאון. אך בשנת 1937 – חשפו הנאצים את הציור , הגדירו אותו ביחד עם עשרות רבות של ציורים אחרים שהוחזקו ב " סטאדל " כ " אמנות מנוונת " – והחרימו אותו . היצירה הועברה ( או שמן הסתם נגנבה ) לרשותו של הרמן גרינג ( 1893-1946 ) , פושע המלחמה הנאצי , שמכר אותה לסוחר אמנות באמסטרדם תמורת 53,000 דולר ( סכום עתק דאז ) וזה מכר אותה תמורת 70,000 דולר לאספן פרטי עשיר בשם : זיגפריד קרמסקי , שנמלט עם היצירה לניו יורק – כי הוא ראה בה אמצעי נהדר למלט את הונו מגרמניה . הוא השאיל אותה ל " מטרופוליטן מיוזיאום " בניו יורק – ויורשיו מכרו אותה כעבור יותר מ 50 שנה , ב 15/5/1990 – 100 שנים לאחר מותו של וינסנט ואן גוך – במכירה פומבית של " כריסטיז' , ניו יורק " תמורת : 83 מיליון דולר , לטייקון יפני בשם ריאווי סייטו . לעומת הגירסא הראשונה של ציור " דיוקנו של ד"ר גאשה " שעברה גילגולים מרתקים – נכללה הגירסא השניה של הציור שנמסרה ישירות על ידי וינסנט לרופא עצמו כתשלום שכרו , באוסף האמנות הפרטי שלו . האוסף החל להתפזר רק כאשר יורשי יורשיו המאוחרים של ד"ר גאשה החליטו ל " ממש " אותו – והגירסא השניה של הציור הגיעה בשנות ה 90 של המאה ה 20 למוזיאון ד'אורסיי בפריז, בו היא מוצגת עד היום .״ דיוקנו של ד״ר גאשה ״ יצר וינסנט ואן גוך

לקורסים וסדנאות לחצו כאן