האחווה הפרה-רפאליטית

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע

לפנינו : רישום הכנה מופלא ו 4 ציורי דיוקנאות מרהיבים של נשים מיתולוגיות חשובות , שנוצרו בשנות ה 60 וה 70 של המאה ה 19 , על ידי גדול יוצרי הדיוקנאות של ״ האחווה הפרה-רפאליטית ״ – אנטוני פרדריק אוגוסטוס סאנדיס ( 1829-1904 ) . האחווה , שנוסדה על ידי אינטלקטואלים ואמנים ( סופרים, מחזאים, משוררים, ציירים , פסלים ומבקרי אמנות ) בריטיים – בשנת 1848, ניסתה לבצע מהפיכה ב ״ שדה התרבות והאמנות ״ באנגליה , בפרט – ובעולם המערבי, בכלל – שדה שנשלט על ידי השמרנות הארכאית של ה ״ אקדמיות לאמנות ״ הקלאסיות . באנגליה , עיקר מחאתם האמנותית של הפרה – רפאליסטים התמקדה בהתנגדות תקיפה להשפעה הגדולה מדי שהייתה אז לסיר ג׳ושוע ריינולדס ( 1723-1792 ) , מייסדה של האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון , השמרני והמיושן, שהם ראו בו מנייריסט אקדמי מרושל המתחזה לצייר איכותי . שאיפתם של ראשי האחווה הייתה לבצע רפורמה באמנות על ידי שיבה אחורה לציור העשיר של הרינסאנס המוקדם , ימיו הגדולים של רפאל ( 1483-1520 ) באיטליה , ומקביליו באמנות הפלמית – על ידי החייאת הצבע והתוכן גם יחד. ציוריהם של חברי האחווה מאופיינים בשימת דגש על " מימזיס " ,בניית תבנית אמנותית המחקה במדוייק את המציאות , כשהיא עשירה בפרטים , בצבעים עזים ובדיוק רב. היצירה הפרה-רפאליטית כללה תמיד קומפוזיציה מסובכת ומורכבת שאוכלסה ברמזים סימבוליים נסתרים שנשאבים מהמיתולוגיה היוונית , התאולוגיה והספרות . בשאיפתם של האמנים הפרה-רפאליטים להחיות את הצבע – הם פיתחו טכניקות ציור חדשות שהתבססו על שימוש בשכבות דקיקות של פיגמנט , מעל רקע לבן ולח – במטרהלהפיק גוונים בעלי שקיפות מעודנת ובהירות רבה יותר.
לקורסים וסדנאות לחצו כאן