הנרי דה טולוז לוטרק

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע

זהו רישום ההכנה המושלם ביותר שיצר הנרי דה טולוז לוטרק ( 1864-1901) , מתוך תריסר, בשנת 1896, לקראת הצגת תערוכה אינטימית – של כ 15 ציורי שמן שנקראה : ELLES ( ״ הן ״ ) – בגלריה של ידידו מוריס ז׳ויאן, בחדר פרטי קטן , נפרד, שאליו הוכנסו רק מוזמנים מראש ספורים . הרישום מס׳ 12 נקרא : ״ כיבוש המעבר ״ ( CONQUETE DE PASSAGE ) . כל העבודות שהוצגו בתערוכה נוצרו בתוך בית הבושת המפואר ביותר של פריז , ״ הפרח הלבן ״ ( LE FLEUR BLANCHE ), רו דה מולינס , ברובע הראשון היוקרתי של העיר, בו חי לוטרק חודשיים ימים החל מה 23/2/1894 בחסותה של יצאנית אדמונית נהדרת, בשם רולאנד, וברשותה של מנהלת ה ״ BROTHEL “ היוקרתי – מאדאם בארון והוא יכול היה לרשום במקום כחפצו , באופן חופשי . כששב לביתו, הפיק לוטרק בסטודיו שלו , 53 ציורי שמן נדירים שבהם חשף לא רק את הנעשה בתוך בית זונות פריזאי , אלא גם , ואולי – בעיקר- את אשר התחולל בנפשו שלו כשהתארח במקום . כי להבדיל מקודמיו – אדגר דגה , אמיל ברנאר – ואחרים, שהציגו בעבודותיהם את הבנות העובדות בצורה נלעגת , מבזה ומעליבה – טולוז לוטרק נהג בהן בחיבה , בחמלה ואף בהערכה רבה . סדרת ה "ELLES " היתה אמורה להוות השלמה של הסקירה האמנותית המעמיקה והמקיפה שעשה לוטרק בנושא הזנות בפריז של סוף המאה ה 19. אך הוא לא זכה להשלים אותה מאחר והצירוף הקטלני של מחלת העגבת המתקדמת שבה לקה כבר בגיל 30 ושחמת הכבד שממנה סבל כמי שהיה שתיין / אלכוהוליסט כבר בשנות ה 20 המוקדמות לחייו – הכריע אותו . בשנת 1897 הוא התמוטט ואמו האוהבת , הרוזנת אדל דה טולוז לוטרק , נאלצה לאשפז אותו בסנטוריום קטן בפאתי פריז . כששוחרר , הזניח לוטרק את מלאכת השלמת הסדרה ולא שב לטפל בה עד יום מותו בטרם עת בשנת 1901, כשהוא בן 37 בלבד . לאחר מותו – הקימה אמו לזכרו , מוזיאון בעיר אלבי , שבמחוז טולוז , בו שוכנת טירת המשפחה . ובה הוא נקבר. אך את הרישום הזה שהיא החשיבה במיוחד , שכן היא מצאה אותו תלוי על כן הציור ליד מיטתו , כאשר פינתה את חפציו מדירתו – לאחר מותו – היא ביכרה להעניק במתנה למוזיאון שהיה יקר מאוד ללבה – והוא מוצג באופן קבוע ב " מוזיאון האוגוסטינים של טולוז " , שנחנך בשנת 1795 בתוך מנזר אוגוסטיני לשעבר ובו כ 4000 פסלים וחפצי אמנות אחרים , בעיקר מהתקופה הרומנסקית , וכן, ציורים נבחרים של אמנים שנולדו, או חיו ופעלו באזור העיר טולוז. כמו הנרי דה טולוז לוטרק עצמו . גודלו של הרישום : 105 על 67 ס"מ , והוא נוצר בעיפרון פחם שחור, גיר לבן , אקוורל ירקרק ומעט תוספת של צבעי שמן פשתן – כחול וצהוב – על גבי ניר קרם . סגנון מעורב בנוסח טולוז לוטרק . בציור מתוארת פראנסין , אחת מהקורטיזונות ( CORTESAN ) הבכירות והמבוקשות שהתגוררו ופעלו מתוך סויטה פרטית קטנה בתוך בית הבושת היוקרתי – " הפרח הלבן ". הקורטיזונות היו , למעשה – " נשות טרקלין " שתפקידן היה להעניק את שירותיהן לאצילים ולסוחרים אמידים – שנזקקו לשרותי ליווי לאירועים חגיגיים אליהם הוזמנו ולשירותים אינטימיים לפי טעמם ועומק כיסם .זונות צמרת של ממש. פראנסין מתוארת מאחור , בזוית של " שלושה רבעים " , כשהיא מנסה לקשור את המחוך שלה מול שולחן האיפור שלה . בקצה הימני של הציור – עומדת דמות גברית – בשולי הציור. חזה הנערה בולט ברישום בבירור מבעד למחוך שחור ותחתוניתה משורטטת במשיחות רחבות של גיר ומכחול . דמותו של הגבר די מטושטשת ורק פניו מפורטים למדי – מבטו ממוקד בנערה והבעת פניו היא כשל גבר שבע רצון , לאחר מעשה מהנה . עיצוב החדר שהוא מעין " בודואר " , חדר הלבשה ואיפור של אישה ממעמד ביניים עד גבוה – אופייני . בלבו – שולחן הלבשה ואיפור ( עם מראה ללא תצוגת השתקפות ) – אך הסצנה מובנת בקלות לכל צופה . הדגשות הצבע במקומות בהן בחר לוטרק איפשרו לו לסמן את הפרטים המהותיים בעיניו . יש להדגיש כי בכל אחת מ 11 ליטוגרפיות ההכנה האחרות – נמנע טולוז לוטרק לשלב את הדמות הגברית שברקע לגוף עבודתו . נראה כי האמן תיכנן את העבודה היטב . הוא היתווה את המבנה הלינארי של הרישום בגיר שחור , השתמש בצבע שמן כחלחל לצורך התויית הרקע – ואז שיחק בעזרת קווים ונקודות – בנגיעות צבע קטנות במיוחד : לבן לחולצה, ירוק -צהבהב לתחתונית – ושוב לבן , להבהרת המראה המשולב . לתאור המחוך , בחר בכחול כהה עם נגיעות של צהוב וירוק . בפינה הימנית העליונה סימן לוטרק קוי גיר שמרמזים – וילונות . אולי מעל המיטה שאינה נגלית בציור. לוטרק הצליח היטב להניח ברישום שלו יסודות מנחים עבור כל צופה שיכול להסיק כבר במבט ראשון כי מדובר בציור המתאר סצנה אינטימית – לאחר מעשה . כל מי שמתמצה בהיסטוריה של אמנות המאה ה 19 חייב היה לדעת כשצפה ברישום הנהדר הזה של לוטרק – כי " כיבוש המעבר " הוא רישום המשך והשלמה לציור השמן שהצגנו אתמול – " ננה " ( NANA ) שיצר אדואר מאנה ( 1832-1883 ) בשנת 1877. ורבים בהחלט מניחים כי לוטרק התכוון ליצור בעבודתו זו מעין " מחווה " או הומאז' – למאנה , שהיה נערץ עליו – באמצעות חזרה מפותחת על נושא הציור הבלתי נשכח שלו שנוצר כ 20 שנים קודם . שני האמנים חלקו כבוד והערכה ל " בנות העובדות " וציירו אותן תמיד מתוך חיבה וחמלה . שניהם אף נדבקו במחלת העגבת הנוראה – לוטרק בגיל 30 ומאנה – בגיל 40 , והמחלה גבתה עד מהרה את חייהם בטרם עת . שני אמנים גדולים – איש , איש בימיו . ועכשיו נותר לנו רק לגלות לכם מי הוא הגבר שבציור . מסתבר כי בעוד שפראנסין העניקה ללוטרק רשות להציג אותה מאחור כשהיא רוכסת את המחוך שלה , האורח שלה המכובד – לא התבייש כלל וכלל והתיר לידידו הנרי דה טולוז לוטרק אישור להציג אותו בפנים חשופות בגוף העבודה . שכן , פראנסין הייתה – " הפילגש " הלא פורמלית שלו – ונלוותה אליו בגלוי פעמים רבות להצגות תיאטרון , לאופרה ולבלט . מדובר בצייר האנגלי , צ'ארלס קונדר ( CHARLES CONDER ) , ידידו הקרוב של לוטרק ואורח קבוע בברודל המפורסם : " הפרח הלבן ". קונדר ( 1868-1909 ) שנולד בלונדון היה בן למשפחה אמידה שמוצאה בסקוטלנד , אך למד בז'וליאן של פריז , ונהג לשהות בעיר האורות תקופות ממושכות לאורך הקריירה המוצלחת שלו כמעצב וכצייר . לוטרק וקונדר הירבו לבלות ולהשתכר ביחד במועדון הפריזאי המפורסם : " לס אמבאסדורס " ( השגרירים ) .