ואן דייק

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.   אומרים על אנתוני ואן דייק ( VAN DYCK ) כי כבר כשצעד רגלי בפעם הראשונה לעבר הסטודיו הנחשב ביותר באנטוורפן , כדי להצטרף כשוליה ולצייר ביחד עם המאסטר החדש שלו , פטר פול רובנס , הוא ידע כי ציור דיוקנאות הוא הייעוד שלו . זה קרה בקיץ של שנת 1618, ואנתוני ואן דייק , בן ה 19, חלף בדרכו על פניה של שיירה ובה שוטרים חמושים שמובילים אסיר – שודד , כבול בשלשלאות , לכלא העירוני . ואן דייק שלף גיליון נייר ורשם במהירות סקיצה שתיארה את תוי פניו של השודד , בעיפרון פחם , שהיה ברשותו . עד מהרה הפך הרישום הזה – בהדרכתו של רובנס הגדול – לאחת מיצירות המופת הראשונות של ואן דייק הצעיר וכבר בדיוקנו המיוסר של השודד הכבול , באה לידי ביטוי ,יכולתו המעודנת של האמן הייחודי הזה להחדיר לעבודותיו תיאורים מדוייקים להפליא של תווי הפנים ולשלבם בתוך קומפוזיציות של תפארת בארוקית מורכבת . רובנס נחשב לאמן דגול ורב השפעה כשנאלץ לשוב בשנת 1609 , לעיר הולדתו אנטוורפן , בשל מחלתה של אמו האהובה. אך שהייתו הממושכת למדי בעיר , עד 1621, איפשרה לו להמריא לשיאים חדשים בקריירה שלו לא רק כאמן , אלא אף כמורה נחשב . בשנת 1610 עבר פטר פול רובנס להתגורר בבית חדש ובו סטודיו ענקי שהוא תיכנן בעצמו . הבית – וילה בסגנון איטלקי – במרכז אנטוורפן ( כיום – ״ בית רובנס ״ , מוזיאון מרהיב לזכרו של אשף הבארוק הפלמי ) הפך למקום מפגש לעילית האינטלקטואלית של העיר , כמו גם לבית הספר המעשי לציור , הטוב ביותר בפלנדריה כולה. עד מהרה , התקבל אנתוני ואן דייק לסטודיו הנפלא הזה , כשוליה, והפך לתלמידו הבולט ביותר של רובנס ולימים – תלמידו המפורסם ביותר. ובשנת 1620, כשהיה בן 21 , חש ואן דייק כי הוא בשל דיו כדי להמשיך הלאה. על אף שידע כי כבר הגיע לעצמאות סגנונית מרשימה, העדיף אנתוני ואן דייק לצאת למסע לימודים עצמאי באיטליה בה שהה מספר שנים והקדיש זמן רב להעתקה מדוקדקת של יצירותיהם של היוצרים הוונצייאנים הגדולים ביותר שהוא כה העריץ – הוא חקר לעומק בעיקר את עבודותיהם של טינטורטו , ורונזה ובמיוחד – של טיציאן – שהשראתם ניכרת על עבודותיו שלו בהמשך דרכו . את מחייתו מצא ואן דייק בעיקר בציור דיוקנאות ועד מהרה הפך לאמן מבוקש בחצרותיהם של אצילים ויצר עבורם ״ אלבומים משפחתיים ״ של ציורי שמן עמוסי הדר בארוקי . כששב לאנטוורפן בשנת 1630, כבר נחשב אנתוני ואן דייק לגדול ציירי הדיוקנאות בפלנדריה כולה, ואז קיבל את ההצעה המדהימה והמפתיעה שהפכה את חייו על פניהם. הוא הוזמן בשנת 1632 לעבור לאנגליה ולשמש כצייר החצר של המלך צ׳ארלס הראשון וללא היסוס – נענה להזמנתו של המלך. צ׳ארלס ערך לואן דייק קבלת פנים מלכותית, הרעיף עליו מתנות והעניק לו תואר אבירות והכנסה קבועה גבוהה. ובתמורה אמור היה – סיר אנתוני ואן דייק – ליצור עבור המלך , שנחשב לרודן ,דימוי מחמיא במיוחד בציורי דיוקנאותיו – שרובם ככולם נועדו לחזק את תביעתו של המלך לשלטון אבסולוטי. מסתבר כי אף צייר שפעל בשירותו של צ׳ארלס קודם לכן, לא הצליח לשוות נופך רומנטי והידור פיוטי לדמותו של המלך שהייתה בלתי מרשימה בעליל. צ׳ארלס הראשון מלך באנגליה, סקוטלנד ואירלנד משנת 1625. בשנת 1629 הוא ביטל את החלטת הפרלמנט האנגלי והטיל מיסים כבדים במתכונת של ״ מלווה חובה ״ על כל אזרחי ממלכתו כדי לממן מלחמה. כשהפרלמנט מחה על כך – פיזר המלך את הפרלמנט שלו ומשנת 1629 ועד שנת 1640 – הנהיג שלטון אבסולוטי שנרשם בהיסטוריה הבריטית כ ״ רודנות אחת עשרה השנים ״. לתוך התקופה הזו זומן , למעשה, אנתוני ואן דייק – לשמש כראש הקמפיין של המלך הרודן להצדקת הדיקטטורה שלו. בשנת 1641 פרצה מלחמת אזרחים בממלכה וראשיתה במרד אלים של אזרחי אירלנד. ואן דייק בדיוק חלה אז ונפטר במפתיע ב 9 בדצמבר 1641, בגיל 42, בלונדון. יש טוענים כי המחלה היכתה בו כשהבין כי למעשה – " הוא מכר נשמתו לשטן ". זמן קצר לאחר מכן הודח המלך צ׳ארלס הראשון מכיסאו ולבסוף – הוצא להורג בשנת 1649, בפקודת הפרלמנט החדש שהוקם . אנתוני ואן דייק הותיר אחריו מאות ציורי שמן שמקוטלגים לפי נושאיהם: דתיים, מיתולוגיים, סימבוליים,טבע ונוף ועוד. אך אין ספק כי עיקר תרומתו לאמנות בכלל ולאמנות הבארוק בפרט הייתה בדיוקנאות המרהיבים שיצר. דיוקן : ״ ראשו של שודד ״ ( HEAD OF A ROBBER ) שלפנינו , הוא – מן הסתם – ראש וראשון להם. זהו ציור בצבעי שמן על בד שיצר אנתוני ואן דייק בשנת 1618 ( בגיל 19 ) בסטודיו של פטר פול רובנס שבאנטוורפן וגודלו : 85 על 65 ס״מ. הציור , שסיפק ועדיין מספק השראה לאמנים רבים עד ימינו , מוצג ב ״מוזיאון לאמנות על שם ג׳ון ומייבל רינגלינג ״ בעיר סרסוטה שבפלורידה. זהו מוזיאון נהדר לאמנות שהוקם בשנת 1927 על ידי הנדבן ג׳ון רינגלינג ( 1866-1936 ) שעשה את הונו כמי שהיה מייסדו של הקרקס הגדול ביותר בעולם: ״ קרקס האחים רינגלינג ובארנום את ביילי״. רינגלינג אף הקים בשנת 1931, לצדו של המוזיאון את הקולג׳ לאמנות ועיצוב של סרסוטה וציווה בצוואתו את שני ארגוני התרבות החשובים הללו גם יחד, לטובת ה ״ פלורידה סטייט יוניברסיטי ״ . המוזיאון זכה לקבל לאחר מותו של רינגלינג גם את אוסף האמנות יקר הערך שלו – שכלל , בין היתר, כ 600 ציורי מאסטרים אירופאיים ובהם עשרות ציורים של פיטר פול רובנס וכ 10 עבודות של סיר אנתוני ואן דייק , כולל: ״ ראשו של שודד״.