מקור הפוסט: דף הפייסבוק: "avi art avi wurzel" הפוסט הועלה ברשותו ובאדיבותו הרבה של אבי וורצל.
חיים גולדברג – CHAIM GOLDBERG1917-2004 (פולניה-ישראל-אה"ב)סוכות בעיירה, צבעי שמן על בד.הצייר חיים גולדברג התגלה בגיל 14, על ידי תלמידו של זיגמונד פרויד, פרופ' שאול זילברשטיין, שביקר בקז'ימייז' דולני בשנת 1931, וראה כמה מציוריו תלויים בסנדלרייה של אביו. הוא נולד בשנת 1917 בכפר הקטן של קז'ימייז 'דולני בדרום פולין, שם החל לצייר ולפסל עדיין כנער. עבודתו הגיעה לתשומת לבם של אמנים גדולים כמו מארק שאגאל, הנריק קונה, אנטוני מיכלק, אפרים זיידנבוטל ואחרים שרכשו את עבודתו. למעשה, היצירה היחידה ששרדה בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים נמצאה באחוזת שאגאל.חיים למד בבית הספר התיכון לאמנויות, בקרקוב, באקדמיה לאמנות בווארשה ואחרי מלחמת העולם השנייה, עם שובו מסיביר, שם הוא ואשתו היו פליטים במשך שש שנים, העניקה לו הממשלה הפולנית מחקר בן שנתיים – מלגה לאמנות מתקדמת באמנות דה בוז (Paris de France) בפריז (Paris), צרפת. מחקרו בקורס כלל עבודה אצל הפסל הידוע אוסיפ צדקין. ב -1949, חזרתו לפולין נעשתה בהכנה לקראת עלייתו לישראל ב -1955. הוא התיישב ברמת אביב, שם באולפן החדש והרחוב שלו, שסופק על ידי הפטרון יהודה ארזי, הצליח סוף סוף "לצמוח כנפיו" ולקבל שחרור משנים רבות של דיכוי. ב -1960 הוא יצא לסדרה של ציורים גדולים על השואה והחיים לפני מלחמת העולם השנייה, כפי שזכר אותה מילדותו. רבים מיצירותיו הטובות ביותר, שנמצאות באוספי המוזיאונים המשובחים ביותר בעולם, צוירו באולפן. ב -1967, הוא ומשפחתו הגיעו באונייה בנמל ניו יורק עם כל האמנות שלו במשך שנתיים של תערוכות, מה שהוביל אותו ואת משפחתו כדי להפוך לאזרחים.האמנות של חיים גולדברג התבטאה ביותר מתריסר מדיומים, ובכמה אלפי עבודות, החל מחריטי הקו המשורטטים בעדינות ועד גילופי העץ בגודל ממותה, שחלקם עולה על 11 רגל גובה. במאמר שכתב ב -1971 ב"ניו יורק טיימס "כתב הסופר דוד שירי:" היהדות היא מה שרוב עבודתו של מר גולדברג. הנושא שלו נע בין עבודות היומיום של האופה היהודי או החייט להנאות החגיגות היהודיות, החגים ומעל לכל החתונה. תיאוריו הססגוניים של דמויות הכפר (או השטעטל) כוללים סצינות שוק שונות, רקדנים חסידיים ואירועים מיוחדים הקשורים לחגיגות, שמישהו אחר כמעט ולא תיאר. הסגנון האקספרסיוניסטי, שבו צייר את התיאורים הללו, מסתמך על דיוק האירועים ועל הדמיון בין הדמויות לבין עמיתיהם החיים האמיתיים.תערוכות האמנות של חיים גולדברג מתפרסות על פני יותר מ -65 שנה ומוצגות בפולניה, רוסיה, ישראל, גרמניה וארצות הברית, שם בין מוזיאונים אחרים הוצגה עבודתו במוסד סמיתסוניאן בוושינגטון.בקרקוב נפתח המוזיאון "אני זוכר", שיציג את חייה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם טרם מלחמת העולם השנייה, דרך מאות מעבודותיו של האמן. גולדברג, שנולד ב-1917 וגדל בשטעטל (העיירה יהודית) קז'ימייז' דולני שבמזרח פולין, ידוע כאחד המתעדים החשובים ביותר של הקהילה היהודית-פולנית, שמנתה בשיאה כשלושה מיליון וחצי בני אדם, ונמחקה כמעט לחלוטין בשואה, לאחר כאלף שנות היסטוריה.הוא עצמו הצליח להימלט מהנאצים, חזר לפולין לאחר המלחמה, עלה לישראל בשנת 1955, והיגר לארה"ב 12 שנים לאחר מכן, שם הלך לעולמו בשנת 2004, בגיל 87.זו הפעם הראשונה שכ-250 מציוריו של גולדברג יוצגו בתערוכה קבועה, והם מתארים את חיי היום-יום בשטעטל בתקופת ילדותו – התרבות, המסחר, המלאכה, הדת, החגים והאירועים המשמחים והמעציבים במרקם החיים היהודי במזרח-אירופה.בנו, שלום גולדברג, סיפר במהלך סיור בקרקוב שערכה עמותת "מצעד החיים", כי זו הייתה בקשתו של אביו טרם מותו, ועל כן המשפחה החליטה לתרום למוזיאון החדש את הציורים, שהם הדרך היחידה לזכור את התקופה הזאת בצבע.נוסף על יצירתו מחדש של חיי העיירה, זכר גולדברג כל כך טוב, הוא נשא גם את משקל השואה על כתפיו. ציורי השמן הגדולים הרבים שלו, הנמצאים כעת באוסף מוזיאון ספרטוס בשיקגו, אינם מאפשרים לנו לשכוח את הזוועות והזוועות של השואה. הם מזכירים לנו בצורה חדה מאוד את הקטומבות חסרות הבושה של באבי יאר ואושוויץ ומאות אחרים.ב -1973 כתב חתן פרס נובל, יצחק בשביס זינגר על גולדברג בהקדמה לתערוכתו הסמיתסוניאנית, "מכיוון שהמהות של השטעטל היא אמונה, לא ניתן להרוס אותה. היא ממשיכה לחיות ולהזין את האמנויות שלנו. השורשים שלנו עדיין שם. היא תישאר לעד כתובתו של האמן היהודי ומקור ההשראה שלו."חיים גולדברג בא מן השטעטל וזוכר את כל פרטיה. הוא לעולם אינו מופשט, אבל הוא נכון לאובייקטים ולסדר האלוהי שלהם. עבודתו מעשירה את האמנות היהודית ואת הדימוי של המסורת שלנו ". יצחק ב זינגר.מקור: ויקיפדיה, והאתר של חיים גולדברג.
