הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
זהו הציור : ״ כוס היין ״ ( HET GLAS WIJN ), שיצר יוהאנס ורמיר ( 1632-1675 ) הצעיר, בן ה 26 , בשנת 1658 , מיד לאחר שהתקבל כחבר בגילדה של סנט לוקאס , בעיר דלפט , הולנד . כבר בתחילת דרכו בחר ורמיר (VERMEER ) להתמחות בציור סצנות פנים ביתיות של חיי מעמד הביניים ההולנדי בימי הבארוק . ורמיר גדל ולמד בעירו דלפט , ברוח האסכולה המקומית – בתקופת שיא ימי תור הזהב של הבארוק בהולנד . הציור שלפנינו שקדם ב 7 שנים לציורו המאוד מפורסם של ורמיר : ״ נערה עם עגיל פנינה ״ , נחשב ליצירתו המוקדמת החשובה ביותר מבין אלו שחסו בצלו וספגו השראה מובהקת מאחד ממוריו דאז : פיטר דה הוך ( 1629-1684) . דה הוך , אמן בן רוטרדם , עבר לדלפט בשנת 1652, בחסותו של פטרונו , סוחר פשתן מקומי גדול , בשם : יוסטוס דה לה גראנאך , שהזמין אצלו 11 ציורים בזה אחר זה . דה הוך נאלץ לבקש רישוי בדלפט , והתקבל לגילדה בשנת 1655 , שכן , לפי החוק ההולנדי – רק חברים בגילדה העירונית היו רשאים למכור ציורים בעיר אליה הוזמנו או להחזיקם בחנות . כך הכיר את ורמיר הצעיר והשפיע עליו הן בתכני עבודותיו : נושא חיי הבית ההולנדי הטיפוסי והן בסגנונו . בציור מתוארים , אישה יושבת וגבר עומד – בסביבה פנימית של בית טיפוסי , כשהם שותים יין בצוותא . העבודה מוגדרת ככזו שמכילה את כל מוסכמות הז'אנר שפיתח פיטר דה הוך כשהגיע לדלפט בשנת 1652 והשפיע בכך על אסכולת דלפט בכלל ועל סגנונו של יוהאנס ורמיר, בפרט : " ז'אנר סצנות חיי הבית ". שתי הדמויות מוארות בפניהן וממוקמות במרכזו החלל האדריכלי ולא בחזיתו . בספרו של וולטר ליידטקה, אוצר ומבקר גרמני שהתמחה ביצירותיו של ורמיר נכתב : " שום ניתוח של מוסכמות אמנותיות כאלה ואחרות אינו מסוגל לגרוע מיופיו המושלם ועידונו המרהיב של הציור הזה שנחשב בעיני לעבודתו הבשלה הראשונה של ורמיר ולאחת מהטובות שבכל יצירותיו " . הרעיון של דמויות ששותות יין סביב שולחן ובפרט – הצגת אישה ששותה יין מכוס , נלקח על ידי ורמיר ישירות מהציור : " חצר הולנדית " שיצר פיטר דה הוך בדלפט בשנת 1657 , עבור פטרונו . יחד עם זאת , עבודתו של ורמיר מנותקת מהאב טיפוס הקלאסי של דה הוך בכך שפניהם של שתי הדמויות שבציור שלו מעוצבים בסביבה הרבה יותר אלגנטית ו " מעמדית " גבוהה יותר מאשר הדמויות הכפריות בחצר ההולנדית של דה הוך שבא מרוטרדם והיה כבר הרבה יותר מפורסם . בגדי הדמויות של ורמיר , מפת השולחן המעוצבת , מסגרת התמונה המוזהבת שתלויה על הקיר האחורי ובעיקר – הויטראז' שבחלון שנראה מאוד יוקרתי , משדרים תפאורה עשירה יותר . להערכתו של מבקר האמנות ליידטקה , הסצנה שתיאר ורמיר ביצירתו – מרמזת על " מפגש של חיזור " בין שני בני זוג . האישה בדיוק סיימה לרוקן את כוס היין והגבר נראה , כביכול, מעט קצר סבלנות ואולי להוט למלא את כוסה מחדש . על הכסא שמול בני הזוג מונח כלי נגינה , כנראה – ציטרן , ביחד עם סט של מחברות תוים . בהשוואה לציורי הבוסר הקודמים של ורמיר , השימוש שעשה הפעם במכחולו ב " כוס היין " מאופק מאוד , ואילו פני הדמויות מתוארים בקוי מתאר חלקים ורחבים . רק בתארו את השטיח , מפת השולחן וזכוכית הויטראז' – הקפיד ורמיר ונקט במשיחות מכחול לינאריות ומפורטות יותר . כאמור, באותה תקופה – ורמיר לא היה האמן ההולנדי היחידי שניסה לפרש ולפתח את רעיונותיו של פיטר דה הוך באמצעות הצגת טכניקה קצת יותר מעודנת . הבולט שבהם היה יאן סטין ( 1626-1679 ) , איש ליידן , אף הוא הגיע לדלפט בשנת 1654 והושפע מאוד מפיטר דה הוך . דה הוך ויאן סטין הצליחו בימי חייהם להתקיים בכבוד ולחיות ברווחה על אמנותם , הרבה יותר מאשר יוהאנס ורמיר- ורק בחלוף כ 200 שנים מיום מותו – החל ורמיר ובצדק רב, מן הסתם , להיות מוזכר ולהיחשב כאחד מגדולי ענקי תור הזהב בכלל ואמני אסכולת דלפט בפרט . ציורו של יוהאנס ורמיר נוצר בצבעי שמן על בד , גודלו : 77X66 ס"מ , והוא מוצג באופן קבוע ב " גמלדהגאלרי " , ברלין .
