משה כוגן

מקור הפוסט: דף הפייסבוק: "avi art avi wurzel"  הפוסט הועלה ברשותו ובאדיבותו הרבה של אבי וורצל.

ב-1933 נידה אותו המשטר הנאצי והטיל חרם על יצירותיו כאמן יהודי. זמן רב לא היו ידועים פרטים על מותו, רק בשנת 2002 נמצא שמו ברשימת הטרנספורטים לאושוויץ ממחנה הריכוז בדראנסי שבצרפת. הפסל :משה כוגן (1879-1943) – Moissey Koganאישה וצבי – 1926, חיתוך לינוליאום, 26X23 ס"מ.משה (מוישה) כוגן הידוע גם כ מויסיי כוגן או מואיז כוגן (ברוסית: Моисей Герцевич, Коган) היה פסל ורשם צרפתי, יהודי יליד בסרביה, (אז האימפריה הרוסית), ונחשב לנציג חשוב של האסכולה הנאו-קלאסית לפיסול בצרפת שלפני מלחמת העולם השנייה.משה כוגן נולד במשפחה יהודית דתית בעיירה אורחיי בבסרביה. אביו, הרץ כהן או כוגן, היה סוחר בדגן וביין.משה גילה מוקדם כישורים אמנותיים ופיתח אותם כאוטודידקט. בילדותו למד בחדר ואחרי שהמשפחה עברה לגור בקישינב, למד שם בבית ספר יסודי ובגימנסיה. בשנת 1897 התחיל ללמוד כימיה באוניברסיטת אודסה ובשלב מסוים התכוון להמשיך את למודיו במכון הפוליטכני בווינטרטור בשווייץ. נראה שהעיניין באמנות לא נתן לו מנוח וב-1898 וב-1899 נסע בימי הקיץ למושבה האומנותית בבאיה מארה (נאג'באניה) במרמורש (אז חלק מאוסטרו-הונגריה) ולמד שם אצל האמן שימון הולושי.הסביבה הקלאסיציסטית האודסאית על בנייניה שתוכננו במאות ה19-18 בהשפעה צרפתית והמוזיאון הארכאולוגי שבעיר יכלו להוות גרויים לנטיות האמנותיות של הצעיר.בעידודם של אחיו הבכור, שנאור כוגן (שעסק גם הוא באמנות), וייתכן גם בעדוד מורו הולושי, התחיל ב-1903את למודיו באקדמיה לאמנויות במינכן. בהמשך למד (פרק זמן קצר) לפי הזמנתו של הנרי ואן דר ולדה בבית הספר לאמנויות unstgewerbeschule בויימאר. לאחר מכן השתלם גם בבית הספר של אובריסט ודבשיץ, שנקרא "הסדנה הלימודית – מחקרית לאמנות חופשית וישומית". בית ספר פרטי זה היה שם דגש על עידוד גישות אינדיבידואליות, הפשטה, השראה מן הטבע ומן החיים הפשוטים, וגם מאמנויות של עמי אפריקה, אמריקה ואוקיאניה ואמנות הילדים.במינכן כוגן פקד גם את חוגי האמנים הרוסים, ובראשם וסילי קנדינסקי ואלכסיי יאוולנסקי, שקשרו איתו יחסי ידידות. הוא ביקר גם בחוגים הספרותיים של שטפאן גאורגה וקארל וולפסקהל.ב-1904 או 1905 ביקר כוגן לראשונה בפריז. הפסל הידוע הראשון שלו,"כאב" (Schmerz) – עמד בסימן השפעת הרעיונות הנאו-קלאסיציסטים של אדולף פון הילדברנד, המנוגדים למגמה הנאו-בארוקית המופרזת הרווחת באימפריה הגרמנית באותה תקופה, גם בסימן השפעתו של רודן הצרפתי ומאיול. שכר סטודיו ב"לה רוש" (La Ruche) ("ההכוורת"), מעון מפורסם לאמנים ברובע החמישה-עשר.בשנת 1908 כבר הציג לראשונה בסלון הסתיו בפריז וב-1909 לקח חלק בהקמת קבוצת האמנים האקספרסיוניסטים איחוד האמנים החדש (Neue Künstlervereinigung München) (NKVM) שהתארגנה סביב קנדינסקי, יאוולנסקי ואחרים. יצירות שלו הוצגו במסגרת שלושה סיורי התערוכות של ארגון זה בשנים 1910-1909, 1911-1910ו 1912-1911, קודם בגלריה לאמנות מודרנית במינכן (Moderne Galerie) ואחר כך בערים אחרות בגרמניה.משה כוגן התחתן בשנת 1913 עם ניני ביקל ונולדו לו שני ילדים: ליאנה (ילידת 1916) וז'אן (יליד 1920).האספן והפטרון קרל ארנסט אוסטהאוס, שתמך בו מאוחר יותר, מצא לו משרת מורה בבית הספר של המוזיאון שהקים – מוזיאון פולקוואנג בעיר האגן באזור הרוהר (מאוחר יותר המוזיאון עבר לעיר אסן). אך כוגן לא נשאר שם הרבה, חזר למינכן ואחר כך שוב נסע לפריז. חסר מנוחה, החליף האמן ללא הרף את מקומות מגוריו, התגורר זמן מה גם בשווייץ ובברלין.משה כוגן הצטרף לכמה ארגונים של אמנים פלסטיים, כגון "איגוד האמנים הגרמנים", "דויטשה וורקבונד" ("איגוד הגרמני לעבודה" שהוקם ב-1907) וה-"זונדרבונד" של דיסלדורף.ב-1933 נידה אותו המשטר הנאצי והטיל חרם על יצירותיו כאמן יהודי. כמה מהן הוצגו לראווה בתערוכה התעמולתית " האמנות המנוונת" במינכן בשנת 1938.אחרי שבשנת 1925 הציג מעבודותיו בסלון הסתיו, נבחר לסגן יושב ראש הוועד לפיסול של הסלון, מינוי שהיה יוצא דופן בשביל אמן זר. בשנת 1924 הוזמן לראשונה להולנד על ידי הצייר אוטו ואן רס (1957-1884). הוא התחיל לחלק את זמנו בין צרפת ובין הולנד. חי בהולנד בין השנים 1924 – 1928 ו 1933-1936 ,הציג שם בגלריה של הרמן אודרץ' (1966-1872) ופקד את חוג האמנים שהתארח בביתו של ד"ר הנדריק ויחרסמה (1891-1969), רופא, אמן ואספן אמנות. פרט לואן רס, אחד מבאי הבית שנקשר אליו, היה הסופר, המשורר ומבקר האמנות יאן אנחלמן (1972-1900), שהקדיש לו מאמרים רבים. בהולנד היו לכוגן קשרים גם עם האספן היהודי ג'ק הכט, בעצמו מארח סלון של אמנים בביתו במנהויזן, ועם האספן ג'ון רדקר. בהולנד היה כוגן, בדומה לאמנים רבים אחרים, חבר בארגון השמאלי של "האמנים למען הגנת הזכויות התרבותיות".כוגן יצר בעיקר פסלי עירום נשיים בחרס, טרקוטה, וגבס, בפורמט קטן, אף על פי שחלם תמיד ליצור גם פסלים מונומנטליים, ובדומה לברנקוש ניסה לפסל בעץ (ראה "נערות בקיפול רגליים" niendes Mädchen). את השרטוטים המקדימים היה מצייר בפחם, בעפרונות אדומים או בגיר.משה כוגן נמצא תכופות במצוקה כלכלית, לפעמים מכר את פסליו ברחובות הערים. משנת ה-1930 נעלם במידה רבה מהתודעה הציבורית. לדברי הסוכן של פיקאסו, דניאל הנרי קאהנווילר, היה עובד לאט והתקשה לסיים בזמן את העבודות שהוזמנו אצלו, דבר שפגע בפרנסתו.כוגן השפיע על מספר אמנים כגון: מארק שאגאל, (יש סבורים כי סגנונו ה"כאילו נאיווי" הושפע גם על ידי כוגן), והאמן היהודי-אמריקאי בן שאהן. עם תלמידיו נמנו, בין השאר: פריץ ואן האל, יאן האוורמנס, יאן מפאוט, ויל לאמרט.זמן רב לא היו ידועים פרטים על מותו, אם כי משנות ה-1960 היו השערות כי נספה בשואה. בשנת 2002 נמצא שמו ברשימת הטרנספורטים לאושוויץ ממחנה הריכוז בדראנסי בצרפת בשנת 1943. נעצר בפריז ב-11 בפברואר 1943 ונשלח למחנה דראנסי ומשם נשלח לאושוויץ. שם נספה ב-3 במרץ 1943.אחרי מותו, בשנת 1945 בתערוכה "המוקדשת באמסטרדם לכבוד אמנים שהיו פעילים בהתנגדות נגד הנאציזם" הוצגו גם יצירות של כוגן (אמן זר יחיד באותה תערוכה).ב1947- נערכה תערוכת זיכרון של עבודותיו בגלריית זאק בפריס.מקור: ויקיפדיה, המוזיאון היהודי לאמנות והיסטוריה.

159נאוה מילר, Avi Art Avi Wurzel and 157 others22 Comments7 SharesLikeCommentShare