נחום גלבוע

מקור הפוסט: דף הפייסבוק: "avi art avi wurzel"  הפוסט הועלה ברשותו ובאדיבותו הרבה של אבי וורצל.   

 

נחום גלבוע -(1917-2015)- Nahum Gilboa

השוק עם הקוף, 50X61 ס"מ.

נחום גלבוע נולד בשנת 1917 בעיר הבירה סופיה שבבולגריה הבן הבכור משני בניהם של יצחק ויפה פרץ. אביו היה ממייסדי התנועה הציונית בבולגריה. נחום למד בבית ספר עברי ואחר-כך – בסמינר למורים עבריים בסופיה. בעת לימודיו ביקר גם באקדמיה הלאומית לציור ולאחר סיום לימודיו היה מורה בבית הספר העברי המרכזי בסופיה. כבן למשפחה ציונית מובהקת וכחניך תנועת הנוער "השומר הצעיר", ידע נחום מצעירותו שעתידו לעלות לארץ ישראל.

בשלהי 1939, יממה לאחר שנודע לזוג כי נמצא להם מקום על ספינת מעפילים לארץ ישראל, נישא נחום לחברתו רחל, ילידת פלובדיב. ספינתם נתפשה על ידי הבריטים ונוסעיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית, שבאותה תקופה קלט עולים בלתי חוקיים. כעבור זמן קצר שוחררו הזוג מהמחנה בעתלית והחלו את צעדיהם בקיבוץ גן שמואל. לאחר מכן, במצוות התנועה עברו לקיבוץ נגבה ולבסוף נמנו עם מקימי קיבוץ יקום. עם הקמת הפלמ"ח ב-1942 התנדב אליו גלבוע ועקב כישרונו הרב בציור הופנה להתמחות בהכנת מפות. לאחר שסיים בהצלחה את קורס מפקדי המחלקות עבר לשרת במטה המבצעים. ב"שבת השחורה" ביוני 1946 נפלה בידי הבריטים רשימה שמית של חברי מטה הפלמ"ח והוא קיבל הוראה להסתתר ולשנות את שמו. כך הוא הפך מנחום פרץ, לנחום גלבוע. (שם משפחתו החדש נבחר בעקבות הצטרפות אחיו הצעיר, משה פרץ, כחבר בקיבוץ מסילות, אל מול הגלבוע).

השירות בפלמ"ח נמשך חמש שנים, עד שנת 1947. עם שחרורו מהפלמ"ח עזבה משפחתו את הקיבוץ ועברה להתגורר בחדרה. גלבוע חזר למקצוע ההוראה ולציור, והפעם לתמיד. יום לאחר הקמת מדינת ישראל נולדה בתו היחידה, יעל.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 זכה במלגה שאיפשרה את התמחותו המקצועית בפריז, הוא מנצל את השהות בעיר האורות כדי להשתלם באקדמיה לציור. בצד יצירתו העשירה, היה מורה לציור במשך שנים רבות.

משנות ה-50 ערך יותר מעשרים תערוכות יחיד בישראל ובגלריות חשובות בניו יורק, לונג איילנד, שטוטגרט, קלן, בזל ועוד. כמו כן, השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ וברחבי העולם.

ציוריו הוצגו בתערוכות רבות, והוא נחשב על ידי מבקרי אמנות כרומנטיקן ישראלי מבריק לא רק בשל סגנונו הריאליסטי-רומנטי, אלא גם ובעיקר, בשל הצבעוניות העשירה של ציוריו, הדיוק בפרטים ורוחב היריעה. ציוריו מאופיינים על ידי רצון לתת ביטוי נאמן ומדויק יותר לתמונה הוויזואלית הנוצרת בדמיונו, בהשפעת רגשותיו ותגובותיו לחיים, לזיכרונות ורשמים מהעבר בבולגריה ובארץ ישראל החלוצית.

התמחותו בתיעוד ראשית המדינה:

מקום מיוחד בעבודתו של גלבוע מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית המדינה. ציוריו של גלבוע, מקימים לחיים את מראה ישראל של פעם, קורותיה, אנשיה ובתיה. מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וציוריו של גלבוע מהווים מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה.

נחום גלבוע, כונה לא פעם ע"י מבקרי אמנות "ברויגל הישראלי", לא רק בשל סיגנונו הריאליסטי-רומנטי, אלא גם ובעיקר, בשל הצבעוניות העשירה של ציוריו, הדיוק בפרטים ורוחב היריעה. הוא משתייך לאסכולה של הריאליזם הלירי המודרני. ציוריו מאופיינים ע"י רצון לתת ביטוי נאמן ומדויק יותר לתמונה הוויזואלית הנוצרת בדמיונו, בהשפעת רגשותיו ותגובותיו לחיים הסובבים אותו. ציוריו קשורים ברובם לזיכרונות ורשמים מהעבר בבולגריה ובארץ ישראל "הקטנה". הוא מרבה לצייר זיכרונות מימי נעוריו, בהם נופים מרובי דמויות. בציוריו הנושאים חותם אופטימי, מורגשת נהיה נוסטלגית לאווירה שלוה של אנשים פשוטים בחיי יום-יום.

על העבודה מהקטלוג של גלריה תירוש:

ציורו של גלבוע הוא ריאליסטי, אפשר לומר, כמעט נאטוראליסטי, הוא מדייק עד- אין-די בפרטים הקטנים, בריבועים כמספרן האין-סופי של אבני הרחוב ובריבועים הגדולים יותר של המדרכות, בשתי-וערב של החלונות ובקיפולי הווילונות שמאחוריהם, בקווי הבתים וקימורי פתחיהם, ברעפי הגגות המסודרים שורות-שורות, בקו האופק והשמים הנטויים עליו וכמו כן בהמון העם הרב שכל תמונה מאוכלסת בו, כל דמות וייחודה שהיא מייצגת, החייט ליד מכונת התפירה שלו, הקדר עם הכלי שהוא מעצב, מוכר-הפירות עם סחורתו על דוכנו או עגלתו, כשהתפוח או האבטיח מעוצב בצבעים טבעיים ומציע עצמו בעסיסו לחיכו התאב של הקונה. הצייר קורא למה שהוא עושה: ריאליזם לירי. ואכן, גלבוע הוא משורר בעל ליריקה דקה, הדולה את אמירתו מתוך פנימיותו ומתעלם מכל הסובב אותו, אמן מגזע צנועים, העושה מלאכתו כדרך ה"מייסטרים" העתיקים המדקדקים בדיוק הריאליסטי. וההתבוננות בפרטים תגלה לך את סמליו, כפי שדימוייו של משורר יגלו את עושר עולמו הפנימי של מעיין פיוטו. ( …) דמויותיו הפולקלוריות של גלבוע הן נכסים בציוריותן הנאיבית, הישירה. צייר שהגיע מן הקצה השני, מן המופשט, אל הנאיבי, הריאליסטי באמצעי הביטוי שלו, הוא הגיע לכך מתוך הכרה ומודעות מכוונת – ומתוך אמונה שאמנות היא יופי כפי שהוא מרגיש ורואה אותו. הוא מעיד על עצמו, כי מקננת בקרבו נפש תמימה שאין לאנסה למשהו שיהיה בו משום שקר. אין עוד כנחום גלבוע צייר בעל צבעוניות כה רוננת ועשירת גוונים בקרית האומנים שלנו. דוד גלעדי, מסילות באמנות: 8 ציירים ישראלים, תל אביב: יבנה, תשמ"ו- 1986 , עמוד 76-77 .

מקור הטקסט: ויקיפדיה.

מקור העבודה: גלריה תירוש, קטלוג מספר 188. פחות