סופוניסבה אנגויסולה

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע

זהו הציור THE CHESS GAME ( משחק השחמט ) שיצרה ציירת הרינסאנס המאוחר , סופוניסבה אנגויסולה ( SOFONISBA ANGUISOLA ) ברומא, בשנת 1555. סיפורה של הציירת המצויינת הזו , שהיתה אשה בודדת בעולם האמנות של ימי הרינסאנס , הוא ייחודי ומרתק. אנגויסולה היתה בת למשפחה בעלת שורשים אציליים , אך לא עשירה מאוד, והיא נולדה בעיר קרמונה , בשנת 1532. היא גילתה נטיה לאמנות והוריה , שזיהו את כשרונה כבר בילדותה , החליטו לעשות ככל יכולתם כדי לסייע לה להגשים את חלומה להיות אמנית. בזכות קשריו של אביה, היא התקבלה – כנערה אחת ויחידה – לחונכות בסטודיו של הצייר ברנרדינו קאמפי, גדול ציירי העיר , כשהיתה בת 14. היה בכך תקדים יוצא דופן, שכן , נשים לא התקבלו אז לחונכות פורמלית באף סטודיו בכל רחבי איטליה. סופוניסבה חרגה עוד יותר מהמקובל אז , כאשר נסעה לרומא לבדה , בשנת 1554 , כשהיא בת 22 , והחלה להסתובב בחוגי האמנים של העיר הגדולה. כנראה שחוצפה ותעוזה לא חסרו לה, ובעזרת מכר מקומי , עלה בידיה להיות מוצגת בפני מיכלאנג'לו ולמסור לו ציור של ילד קטן שננשך על ידי סרטן נהרות , כדי לקבל ממנו התייחסות מקצועית. מסתבר כי האמן הדגול אהב את היצירה והכיר בכשרונה והם הוסיפו להתכתב במשך שנתיים. הוא שלח לה חוברת עמוסה ברישומים שלו והדריך אותה באופן לא רשמי , מרחוק , כיצד להעתיק את הרישומים ולהפוך אותם ליצירות בצבעי שמן על קנבס. גם את סקיצת הציור שלפנינו היא שלחה למיכלאנג'לו , שידע היטב כי כאשה, היא מנועה מלצייר גברים ונאלצת לצייר את בני משפחתה בלבד – הוא עודד אותה להמשיך ולצייר. ואכן, סופוניסבה היתה הבת הבכורה מבין שבעת ילדי המשפחה ובתחילת דרכה נהגה לצייר כמעט אך ורק את אחיותיה , שארבע מהן נהגו לצייר גם כן , אך לא הגיעו לרמתה. את הציור הזה היא ציירה, כאמור, בגיל 22 , ויש בו הצגה אינטימית למדי של סצנה משפחתית יומיומית. בציור מופיעות 3 מאחיותיה. משמאל – לוצ'יה שכנראה ניצחה במשחק, מימין – מינרבה ובאמצע – אירופה. מאחור – האומנת . הציור משלב הפגנת תלבושות פורמליות עם הבעות פנים בלתי פורמליות, מה שבהחלט לא היה כל כך מקובל באותם ימים בציורי הרינסאנס הקלאסי. הציור הזה נרכש בשנת 1823 על ידי אציל פולני בשם אטאנצי ראקוזינסקי , בפריז והוא תרם אותו בשנת 1857 למוזיאון הלאומי בעיר פוזנאן שבפולין לכבוד פתיחתו אז . זהו מוזיאון מצויין שמכיל את אוסף ציורי המאה ה 16 הגדול ביותר בפולין ובו כ 400,000 פריטים. סופוניסבה בנתה לעצמה מהר מאוד שם של ציירת מיומנת , עבדה בסטודיו גדול ברומא, בציור דיוקני נשים , על פי הזמנה, והתפרנסה היטב. אך את ההזדמנות הגדולה של חייה , קיבלה במפתיע בשנת 1559 כשהיתה בת 27. היא קיבלה פנייה שלא תאומן, מארמונו של פיליפ השני, מלך ספרד , בה הוצע לה לבוא למדריד, ולשמש כבת לוייה וכמורה לציור של המלכה אליזבט של העמקים ( זה היה כינוייה הרשמי ) בת ה 14 . הן הפכו לחברות טובות וכשהמלכה מתה כעבור 10 שנים בעת שילדה , סופוניסבה נאלצה לעזוב את חצר המלך. המלכה אליזבט היתה אשתו השלישית של המלך פיליפ השני שאהב אותה מאוד. היא היתה בתם הבכורה של הנרי השני, מלך צרפת ושל קטרינה דה מדיצ'י. המלך פיליפ השני עצמו היה בנו של שארל החמישי הגדול, קיסר אימפריית רומא הקדושה.המלך האלמן העריך מאוד את שירותיה של סופוניסבה עבור משפחתו ולאחר מות המלכה , שידך לציירת המחוננת – לנישואי נוחות , כמקובל אז – את הנסיך פאבריציו מונקאדה פיגנטלי, בנו של מלך סיציליה. הם חיו ביחד בפאטרנו ( עיירה ליד קטניה ) מ 1573 ועד 1579 ולאחר מותו – היא זכתה בקיצבה נאה , נסעה לגינואה, ובדרכה לשם – באונייה – התאהבה ברב החובל, הוראציו לומליני , ונישאה לו בעיר פיזה , בשנת 1584. לא היו להם ילדים , אך הם חיו ביחד באושר עד שנת 1620. גם לאחר מותו של בעלה השני – הוסיף המלך פיליפ השני לשלם לה פנסיה נדיבה עד יומו האחרון ובטרם נפטר בשנת 1598 , הינחה את בנו, פיליפ השלישי , בנה של רעייתו הרביעית , לכבד את הפנסיה שקבע לה – עד יום מותה. סופוניסבה אנגויסולה עברה בשנת 1620 להתגורר בפאלרמו ושם ציירה את הפורטרט האחרון שלה. אז כבר היתה מפורסמת מאוד וזכתה לכבוד רב. בשנת 1624 ביקר אותה הצייר הפלמי הצעיר אנטוני ון דייק ( היא היתה אז בת 92 !!! ) שהביע את הערצתו אליה ואל עבודתה. בשנת 1625 היא איבדה את ראייתה ומתה בפאלרמו , בגיל 93.