הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
ב 23/12/1928 , יום לפני ערב חג המולד, בבוקר, יצא פאבלו פיקאסו לביקור שיגרתי, כפי שכה אהב לעשות לעתים תדירות , במוזיאון הלובר. הפעם בחר לסייר להנאתו באגף רישלייה של המוזיאון הנהדר הזה שנחנך בשנת 1793 ומכיל בתוכו את אוצר האמנות הגדול והמרהיב בעולם . הוא עלה לקומה השניה , של האגף שבו מוצגת , בין היתר, תכולת דירותיו של נפוליון השלישי, וכאשר נכנס – די במקרה – לחדר 845 , שמאכלס את יצירותיו של רמברנדט. נדהם , לראות לראשונה בחייו , את הציור : ״ האשה הבוכיה ״ ( THE WEEPING WOMAN ) שיצר האמן הפלמי הדגול בשנת 1644 , תלוי לצדה של ״ בת שבע באמבט ״ , ציור תנכ״י נפלא שיצר רמברנדט, 10 שנים מאוחר יותר, והיה מוכר לו היטב . אומרים כי פיקאסו ניצב מול ״ האשה הבוכיה ״ במשך שעה ארוכה , כשהוא נרגש עד דמעות , ואז – שלף מחברת – ורשם בעיפרון פחם שחור , סקיצה פשוטה של הציור שכה ריגש אותו . המוטיב של " האשה הבוכיה " שימש כמקור להשראה לעשרות ציירים מאז שהקיסרות הרומית אימצה את הנצרות לחיקה, ובמשך כל מהלך ימי הביניים , ועד לימי הרינסאנס . תמיד בהקשר הדתי . רמברנדט נחשב לאמן הראשון שהציג את ה " אשה הבוכיה " בציור החילוני . רמברנדט ( 1606 – 1669 ) יצר אותו בשנת 1644 כשהיה בן 38, בראשיתה של התקופה האחרונה בחייו , שהייתה תקופת שפל בחייו הפרטיים . כמי שהתנהל ברשלנות רבה באופן כלכלי , הוא ירד מנכסיו ואף איבד את משפחתו . אך דווקא תקופה זו שנמשכה יותר מ 20 שנים , מאופיינת בעבודותיו הטובות ביותר ובחלקן – המפורסמות ביותר. לא ידוע מי הייתה האשה הבוכייה שבציור וההערכה היא כי האמן הגדול צייר אותה עבור עצמו , שכן – לא אותר רישום של הזמנה לציור הזה והוא , אכן, נותר במלאי היצירות שנמכרו על ידי כונסי נכסיו לאחר מותו . הציור , שנוצר בצבעי שמן על גבי לוח עץ אלון , מוצג כיום באופן קבוע ב" דטרוייט אינסטיטיוט אוף ארטס " , בארה"ב . המוזיאון רכש אותו בשנת 1956 . לפני כן – עבר הציור ידיים רבות , מאז יום מותו של רמברנדט , בשנת 1669 – ברובן – ידיים פרטיות. בין היתר, ידוע לנו, כי בשנת 1916 , נרכש הציור על ידי התעשיין הגרמני , מברלין , אוסקר הולדשצ'ינסקי , תמורת 68,000 מרקים גרמניים , וכנראה שהוא היה האספן שהשאיל אותו לתצוגה בתערוכה שהוקדשה לרמברנדט , במוזיאון הלובר, בשנת 1928. המעניין הוא שגם על פאבלו פיקאסו עברו ימים לא פשוטים באותה שנה ממש – בה נחשף לעיניו הנרגשות – ציור : " האשה הבוכיה " של רמברנדט . מצד אחד – הקריירה שלו החלה בדיוק אז להמריא . בשנת 1925 הוא בלט מאוד כאחד המשתתפים היצירתיים ביותר בתערוכה הסוריאליסטית הראשונה שנערכה בפריז . אך בחייו הפרטיים החלו לבקוע – בקיעים ראשונים , ולא פשוטים , בנישואיו לרקדנית הבלט הרוסיה , אולגה קוקלובה , ובשנת 1927 – הוא הרבה לצייר ציורי נשים המשדרים אלימות – עובדה שביטאה את רגשותיו ותסכולו . באותה שנה בה מלאו לבנו בכורו , פאולו , אותו הרבה לצייר – כ " ארלקינו " חמוד, 6 שנים – הכיר פיקאסו את מארי תרז וולטייר בת ה 17 , שהפכה לפילגשו ( הוא היה אז בן 46 ! ) והוא החל לצייר אותה באובססיביות יתרה – וב 1928, אף שב לפסל . אין ספק כי ציורו של רמברנדט הותיר רושם עז על פיקאסו , אך בלהט הקשר המופלא שנרקם באותם ימים עם מארי תרז וולטייר , הנערה החדשה בחייו – שהפכה ל " מוזה " שלו . הוא הניח את המחברת שבה נרשמה הסקיצה של " האשה הבוכיה " בצד – ועבד על הכנתה של תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה שלו שכללה עשרות ציורים המבוססים על דמותה של היפיפיה שפגש על מדרגות האופרה גארנייה – הציע לצייר אותה – ולבסוף הפכה לפילגשו – ולאמא של בתו האהובה – מאיה . שנת 1932 – בהשראת הנערה , פילגש, מוזה – הפכה לשנה הפורייה ביותר בקריירה של פיקאסו ולא מכבר הקדיש ה " טייט מודרן " של לונדון תערוכה מיוחדת להצגת עבודותיו באותה שנה . במקביל – עבד פיקאסו , בין השנים : 1930 – 1937 על יצירת 100 עבודות שהפכו לסדרה ענקית של הדפסים שהוקדשו לסוחר האמנות , אמבואז וולאר ( VOLLARD ׁ), האיש שנתן לו את ההזדמנות הראשונה להציג בגלריה שלו , כבר בשנת 1901. אז כבר נישואיו לאולגה – התמוטטו לחלוטין – והוא חשף לראשונה את דמות המינוטאור , ביצירתו . המינוטאור הוא יצור מיתולוגי – חצי שור / חצי אדם – זועם , מאיים ואכזרי – אך לפעמים גם : פצוע , אומלל וחסר אונים . אולי הוא מייצג את דמותו של פבלו פיקאסו עצמו , באותם ימים . מאיה – נולדה בשנת 1935. ולא חלפו ימים רבים מיום לידתה – עד שסר גם חינה של אמה – בעיניו של פיקאסו . בשנת 1936 פוגש האמן השרמנטי את דורה מאאר ( DORA MAAR ) , צלמת וציירת ארגנטינאית – צרפתיה ( 1907 – 1997 ) שעד מהרה הופכת לפילגשו ולמוזה החדשה שלו . אין ספק כי דורה מאאר , שהייתה בת 29 כשפגשה באמן בן ה 55 אז, הייתה האינטליגנטית בנשים שבחייו , אך גם לדיכאונית שבהן – " האשה הבוכיה " – הקלאסית !! תרומתה הראשונית של דורה מאאר ליצירתו של פיקאסו הייתה עצומה . בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד. פיקאסו התנגד נמרצות לדרכו של הרודן , הגנרל פרנקו . הרפובליקנים בספרד ממנים אותו כמנהל מוזיאון הפראדו במדריד. אך הכל התפוצץ לרסיסים כשהנאצים ,שתמכו בגנרל הפאשיסט, החליטו לעשות " ניסוי כלים " למטוסי חיל אויר שלהם ופתחו בהפצצה אוירית , אכזרית ביותר, על העיירה הבאסקית – גארניקה – ב 26/4/1937 . ההפצצה גבתה את חייהם של 1600 אזרחים . אלפי אזרחים נפצעו . דורה מאאר , העניקה לפיקאסו – לא רק השראה – אלא אף עזרה מעשית – בתיכנון ובעבודה – על יצירת המופת רחבת היריעה שלו – " גארניקה " – ציור שמן בו מוצג , בין היתר, סוס זועק , הנופל על הקרקע , כשהוא גוסס , ומוט נעוץ בגבו . זהו ציור בצבעי שמן על גבי קנבס, כמעט : שחור – לבן – שגודלו : 7.8 מטרים על 3.5 מטרים !! והוא מוצג באופן קבוע במוזיאון ה " ריינה סופיה " במדריד . אך גם לצדה של דורה – פיקאסו מתקשה להישאר מאושר לאורך זמן . עד מהרה הוא מזהה אותה כ " אישה הבוכיה " שלו . היא אמנם שומרת על " מעמדה " כפילגשו , בין השנים : 1936 – 1944 , אך במהלך כל תקופת הקשר ביניהם , הוא קושר אותה – במוחו הקודח – לאותה דמות נשגבת של ה " אשה הבוכיה " שיצר רמברנדט לפני כמעט 300 שנים – במהלך הקשר ביניהם , צייר פבלו פיקאסו את דורה מאאר , עשרות פעמים כדמות מיוסרת ואף התבטא בכתב : " דורה, עבורי, הייתה – מאז ומעולם – אישה בוכיה ! ". בשנת 1937 שלף פיקאסו את אותה מחברת בה רשם את ה " אישה הבוכיה " של רמברנדט – ויצר , בזה אחר זה, שני ציורים נפלאים – המוצגים לפנינו – בצד ימין – של דורה מאאר – כ " אישה הבוכיה שלו ". וגם הסיפורים הקשורים לשני הציורים הללו – מעניינים בפני עצמם . הציור העליון שבצד ימין , נקרא – כמובן – " האשה הבוכיה " , והוא נוצר על ידי פיקאסו ב 26/10/1937. זהו ציור בצבעי שמן על בד , שגודלו – 60 ס"מ על 49 ס"מ – והוא מוצג באופן קבוע ב " טייט מודרן , לונדון. ואילו הציור התחתון שבצד ימין, בעל שם זהה, נוצר על ידי פיקאסו , ב 18/10/1937, אף הוא בצבעי שמן על בד – גודלו 30 על 25 ס"מ. הציור נרכש על ידי ה " נשיונל גאלרי אוף ויקטוריה , מלבורן, אוסטרליה , בשנת 1985. הציור נגנב מהמוזיאון בחודש אוגוסט 1986, והתגלה בתוך לוקר , בתחנת הרכבת של מלבורן, כעבור – כחודש . המפתיע הוא שהגנבים התגלו כרובין הודים. כשהתגלה מקום מחבואו של הציור – הסתבר כי דרישת הגנבים הייתה כל כולה, שהמדינה ( ו/או העיר ! ) יגדילו את תקציב המוזיאון לרכישת יצירות אמנות חדשות .
לקורסים וסדנאות לחצו כאן
