פאולו אוצ׳לו

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.    זהו הציור האחרון ורב החשיבות של פאולו אוצ׳לו ( PAULO UCCELLO ) , אמן גאוני , שמזוהה עם זרם הרינסאנס המוקדם בפירנצה, ונודע בזכות עבודתו החלוצית בתחום הפרספקטיבה הלינארית. הציור נוצר על ידי אוצ'לו בשנת 1470 , כ 5 שנים , בטרם מותו בגיל 78, ולאחר 50 שנים בהם ניסה ללא הרף לפצח את הנוסחה הגיאומטרית שניסח מתמטיקאי ערבי בשם : אבן אל היית'ם, בסביבות שנת 1000 לספירה, והוכיח – הלכה למעשה – את הרעיון שלפיו ניתן לצייר דימוי אשלייתי של עומק. הציור החילוני לחלוטין הזה ( אחד מהציורים החילוניים הנדירים של אוצ'לו ) נקרא : THE HUNT IN THE FOREST ובעברית: " הצייד במעבה היער " הוא בצבעי שמן על פאנל עץ וגודלו – 165 על 65 ס"מ. בציור יוצא הדופן הזה עלה ,לראשונה, בידיו של אוצ'לו – להדגים בהצלחה את תפיסת הפרספקטיבה הלינארית , באמצעות תיאור פלסטי נהדר של כל מי שפועל בסביבת מרדף הציד : הציידים עצמם, סוסיהם , כלביהם והצבי הנצוד. כולם מגיחים מכוון האור ונעלמים לתוך העלטה , הרחק במעמקי היער. הציור מוצג ב " אשמוליאן מיוזיאום " ( ASHMOLEAN MUSEUM ) שבקאמפוס של אוניברסיטת אוקספורד, באנגליה והוא נחשב , כמובן , לציור המפורסם ביותר שמוצג במוזיאון הזה שהוא המוזיאון האוניברסיטאי העתיק ביותר בעולם , שנוסד כבר בשנת 1678. העיקרון הגיאומטרי שבבסיס תפיסת הפרספקטיבה הלינארית קובע כי עצמים רחוקים נראים קטנים יותר, שכן, הגודל הנראה הוא הגודל הזוויתי שתלוי ביחס שבין הגודל האמיתי והמרחק. לכן, בין שני קווים מקבילים במרחב – המרחק הממשי קבוע, אך המרחק הזוויתי קטן יותר ככל שהצופה בציור מתרחק ובמרחק גדול מספיק – נוצר בעיניו דימוי חזותי שהקווים נחתכים. נקודת החיתוך הזו נקראת נקודת המגוז ( PUNTO DE FUGA ) ובאנגלית : " VANISHING POINT " והיא מציינת את המקום באופק שבו נפגשים שולי הדרך. את הנוסחה המתמטית יצר אל היית'ם , כאמור – כבר בשנת 1000, אך אף אמן לא הצליח לתרגם אותה ליצירה מוצלחת במשך מאות שנים לאחר מכן. הראשון בין האמנים שניסה להתמודד עם שאלת העומק בציור ,ברצינות , היה הצייר הגאון , ג'יוטו ( GIOTTO DI BONDONE ) שהיה בן למשפחה ענייה בכפר נידח ליד פירנצה והפך בדרך פלא מרועה צאן פשוט , לגדול אמני ואדריכלי פירנצה בתחילת המאה ה 14 . הוא נחשב לראשון שניסה להמחיש עומק בציוריו הדתיים , אך לא היטיב לעשות זאת. פאולו אוצ'לו ( בשמו המקורי : פאולו די דונו ) נולד בפרטווקיו שבטוסקנה בשנת 1397 . שימו לב כי ענקי ציירי העומק והפרספקטיבה הלינארית המפורסמים יותר , כמו סנדרו בוטיצ'לי וליאונרדו דה וינצ'י – נולדו כ 50 שנה אחריו . שימו לב גם לכך שכשליאונרדו הגדול צייר את " הסעודה האחרונה " בשנת 1498 ,ציור בו נראית " נקודת המגוז " במרכז השולחן – כמעט לעיני כל – במצחו של ישו הנוצרי הסועד בנחת , פאולו אוצ'לו – כבר היה טמון באדמה יותר מ 20 שנה. אוצ'לו – נחשב , לפיכך , ללא ספק – לחלוץ יצירת הפרספקטיבה ברינסאנס. על אף ששמו של פאולו אוצ'לו אינו מוכר דיו לרובנו , תרומתו ההיסטורית לאמנות היתה עצומה. אביו היה רופא ואמו , אנטוניה , היתה בת למשפחה מכובדת בפירנצה . בשנת 1407 ,כשהוא בן 10, התקבל פאולו שזוהה כילד מוכשר במיוחד , כשוליה בסדנה של לורנצו גיברטי ( LORENZO GHIBERTI ) . גיברטי נחשב אז לאמן ענק ולמורה אגדי . הוא התמחה בחריטה בזהב ובברונזה, בפיסול ובציור – ועסק באותה עת ביצירת התחריטים בדלתות הברונזה הענקיות של הבפטיסטריום הרומי העתיק של פירנצה . תלמידיו המובחרים של גיברטי, ובהם פאולו אוצ'לו וחברו המפורסם לימים כ " דונאטלו " ( DONATELLO ) – מגדולי הפסלים בכל הזמנים ודמות מוכרת כיום , כאחד מצבי הנינג'ה – היו בין השוליות שסייעו בידי גיברטי במלאכתו המפרכת שארכה 21 שנים על הדלתות הללו. כעבור 100 שנים אמר מיכלאנג'לו הגדול על הדלתות של גיברטי כי – " שערים אלו ראויים לשמש שעריו של גן העדן ". בעבודתם המשותפת והממושכת הראשונה , בחסותו של מורם הגדול – גיברטי – החלה ידידותו רבת השנים ( ואולי גם זוגיותו הסודית ) של אוצ'לו עם דונאטלו , שלא נישא מעולם . אוצ'לו דווקא נישא לאשה מקסימה בשם : טומסה מליפיצ'י , שמן הסתם התקשתה להבחין בנטיותיו המיניות לכוון אהבת הגברים האסורה דאז. לזוג היו בן ובת. הבת – אנטוניה ( על שם אמו ) – נודעה אף היא כציירת. כשרונו של פאולו אוצ'לו ניכר והוא התקבל לגילדת הציירים של פירנצה כבר בשנת 1414 , בהיותו בן 17 , ובה פעל כאמן – רוב ימי חייו. את רוב ימיו בילה האמן בפירנצה, אך גם יצא לגיחות קצרות לרפובליקות שכנות לפי הזמנות עבודה והוא נחשב לאמן מבוקש ומצליח כלכלית – בשנת 1428 פעל בונציה , ב 1445 בפדואה וב 1467 באורבינו. אך כפי שצוין – במשך 50 שנים רצופות – לא הירפה מניסיונותיו לפצח את חידת העומק בציור ואומרים עליו כי מאז ומעולם היה אובססיבי בעניין הפרספקטיבה עד שהיה נותר ער כל הלילה כדי לחפש ולגלות , פעם אחר פעם , את " נקודת המגוז " הנכספת…. לבסוף , לאחר שגילה אותה ואחרים עשו ממנה קריירה ענקית משלו – מת פאולו אוצ'לו בפירנצה בשנת 1475 , כשהוא בן 78 , ונקבר ,לצד אביו , בכנסיית סנטו ספיריטו החשובה בעיר פירנצה שבה פעל מרבית ימיו.