הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
ב 17 בפברואר 1901 , לקראת חצות , ישב פבלו פיקאסו בבית הקפה הפופולרי ELS QUATRE GATS ( ״ ארבעת החתולים ״ ) , מקום מפגשם של המודרניסטים הצעירים בברצלונה , וסגר עיסקת פטרונות ראשונה מסוגה עם החייט הקטאלוני המצליח , בנט סולר ( 1874-1945 ) , לפיה – פיקאסו יצייר מפעם לפעם עבורו , תמורת ביגוד ותמיכה כלכלית צנועה – בעת שהותו בפריז . סולר אף נתן לו מקדמה כספית הגונה ותצלום משפחתי שכלל אותו , את רעייתו , 4 בנותיהם וכלבם . והטיל על האמן הצעיר בן ה 20 – משימה ראשונה – ליצור עבורו טריפטיך משפחתי גדול שיכלול בשתי כנפיו – דיוקנים שלו ושל רעייתו , ובתווך – ציור משותף גדול של כל המשפחה . סולר דרש שהטריפטיך יהיה מוכן תוך 6 חודשים והבטיח לפיקאסו כי לקראת הסתיו הבא , יארגן עבורו תערוכה בגלריה מכובדת ברובע העתיק של ברצלונה ויחשוף בה גם את הטריפטיך המשפחתי שלו . פיקאסו כבר התגורר אז בדירה די עלובה במונמרטר עם שני חבריו הקרובים – קרלוס קאסאגמאס ( 1881-1901 ) ואיזידור נונל , שהיה מבוגר מהם בעשור, ושלושתם התקשו מאוד לשרוד בפריז היקרה , ובקושי רב עלה בידיהם לרכוש חומרי " ארטא " – צבעים , עפרונות , נייר וקנבס – לצורך ציור . הוא עמד לשוב לפריז תוך מספר ימים כדי להוסיף לנסות את מזלו בעיר האורות . באותה עת בדיוק – בילה חברו הטוב , קרלוס , כמדי ערב , בבית הקפה ל׳היפודרום – במונפרנס , ומן הסתם היה כבר שיכור כלוט לקראת חצות , ובמהלך ריב קולני של אוהבים – שלף אקדח והתאבד ביריה בראשו , לעיני המודליסטית ז׳רמיין פלורנטין , בה היה מאוהב לשווא – אהבה נכזבת – כמו בסרטים . כשהאירוע הטראגי נודע לפיקאסו , הוא היה מזועזע . וכמובן, שב מיד לפריז. פיקאסו לא חדל להאשים את עצמו בכך שלא השכיל להתריע ולהזהיר את קאסאגמאס האומלל כי לאהבתו אין סיכוי , שכן לבה של ז'רמיין היה נתון לחבר משותף אחר של שניהם – לו אף נישאה זמן קצר לאחר מותו של קרלוס . המוות הטראגי הזה – הכניס כידוע – את פבלו פיקאסו לבולמוס הציור הראשון שלו שמכונה : " התקופה הכחולה " ובה יצר עשרות ציורים עגמומיים , כהי צבע , מלאנכוליים – וכולם : כחולים להפליא – במשך 3 שנים תמימות שארכו בין השנים 1901 ו 1904. מובן מאליו כי בתחילתה של התקופה העצובה הזו לא יכול היה פיקאסו – נפשית – לעמוד בהתחייבותו כלפי ה " פטרון " הראשון שלו – ורק לאחר שאביו , חוזה רואיס ולאסקו , שהיה מרצה לאמנות ואוצר תערוכות מוכר בברצלונה – ואף שימש כשדכן בין בנו לבין החייט המאוכזב – הביע באוזניו את מפח הנפש שנגרם לאיש הטוב ששילם מראש תמורת העבודה המובטחת – והפציר בו : החל פיקאסו – לא בכיף גדול מדי – לעבוד על שלושת הציורים שנועדו לחבור לטריפטיך המשפחתי . והוא עשה זאת במהלך שנת 1903 – בין עבודות כחולות עגומות אחרות שיצר ללא הרף – ובאותם גווני צבע . באותה תקופה כחולה מדהימה בקריירה שלו , נהג פבלו פיקאסו – לעטוף את התוגה האישית שלו לזכרו של חברו המנוח בסימבוליות של " הומאז' " ( מחווה ) לאמנים גדולים שהעריץ – הוא כבר עשה במהלך השנים 1901 ו 1902 – הומאז'ים כחולים כאלו למאסטרים כמו : אל גרקו (1541-1614 ) , דייגו ולאסקז ( 1599-1660 ) , אז'ן דלקרואה ( 1798-1863 ) , ז'אן פרנסואה מילה ( 1814-1875 ) , הנרי דה טולוז לוטרק ( 1864- 1901 ) ועוד – ואת התמונה המשפחתית המשותפת של בני סולר ( LA FAMILLE SOLER ) גמר אומר בלבו להקדיש ליצירתו האלמותית של אדוואר מאנה ( 1832-1883 ) : " ארוחת בוקר על הדשא " אשר הוצגה לראשונה ב " סלון הדחויים " בפריז בשנת 1863 ועורר מחלוקת חריפה . בציור תיאר מאנה אישה עירומה לחלוטין שלצידה שני גברים לבושים בהידור , סועדים בגן . עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי אך ורק להקשרים תנכ"יים , מיתולוגיים או היסטוריים . הציור הזה של מאנה – נחשב לאחת הבשורות הראשונות של המודרניזם – בשל ההעזה הסגנונית שבו – גודלו : 2.64 מ' על 2.08 מ' והוא מוצג באופן קבוע ב " מוזיאון ד'אורסיי " בפריז . את שני הדיוקנאות שיועדו לכנפי הטריפטיך יצר בגודל דומה של : 100 על 70 ס"מ שצבעי שמן כחולים עד שחורים , שנראים קודרים למדי, על גבי קנבס – ולתווך של הטריפטיך יצק תמונה גדולה , ממש לא קודרת – משפחתית לפי התצלום שהיה בידיו – ובה נראית המשפחה : אב, אם , 4 בנות וכלב – מסבה סביב מפת שולחן קמוטה השרועה על האדמה . הצבע הכחול של פיקאסו שמאפיין את התקופה מודגש , והפעם – מבלי לשדר תוגה יתרה . אך , למען האמת , הארוחה – די מוזרה – צלחת ריקה , קצת פרי , בקבוק הפוך ו….פגר של ארנב . מרבית תשומת הלב של הצופה מתמקדת בבני המשפחה כי סולר הדגיש בהזמנתו כי הפורטרט המשפחתי יכיל את כולם – ואפילו הכלבלב המשפחתי נראה בציור כמתחזה לאדון צעיר . המשך הסיפור לא ידוע לאשורו , בוודאות . מקובל להניח כי שלושת חלקי הפאזל המשפחתי האמנותי הזה נמסרו לחייט בנט סולר בשנת 1904 – אך הטריפטיך לא הוצג לציבור בימי חייו . הוא גם לא פנה עוד לפבלו פיקאסו כדי להזמין אצלו עבודות נוספות , כך שאנו מניחים כי היה מאוכזב מהתוצאה . אך התוצאה ללא ספק היא נפלאה , מרשימה – ואהובה – על כל 3 חלקיה . כיום מוצגים 3 חלקי הטריפטיך בנפרד כ 3 יצירות עצמאיות בפני עצמן . הציור המרכזי שנקרא : LA FAMILLE SOLER שגודלו : 203 על 150 ס"מ מוצג ב " מוזיאון לאמנות מודרנית של ליאז' , בבלגיה . ציור דיוקנו של החייט בנט סולר ( BENET SOLER ) שבו הוא מתואר כשהוא יושב בבית הקפה הפופולרי " ארבעת החתולים " בברצלונה , כשהוא לבוש בהידור , ולפניו כוסות משקה – שגודלו : 100 על 70 ס"מ , מוצג כיום ב " סטייט הרמיטאז' מיוזיאום " המופלא, שבסנט פיטרסבורג , רוסיה . ואילו סיפור גורלה של הצלע השלישית בטריפטיך – ה " PORTRAIT DE MADAME SOLER " שאף גודלו הוא : 100 על 70 ס"מ , מרתק במיוחד . מסתבר כי הציור התגלגל לפני מלחמת העולם השניה לידי מי מצאצאיו של המלחין הנודע פליקס מנדלסון ( 1809-1849 ) , שהיה בן למשפחה יהודית , הוא היה בנו של בנקאי חשוב ואמיד בעיר המבורג שעקר לברלין והקים שם בנק חדש – אביו והוא התבוללו והמירו דתם . כנראה מתוך שיקולים עסקיים – כלכליים של המשפחה . מנדלסון עצמו פעל בעיקר בעיר לייפציג , שבה הקים את בית הספר הגבוה למוזיקה ותיאטרון . הוא מת בן 38 והותיר אחריו – 5 ילדים . נכדיו אף החזיקו במרבית כתבי היד של יצירותיו . מסתבר כי בשנת 1938 אילצו הנאצים את המשפחה לנעול את שעריו של הסניף הראשי של הבנק המשפחתי שפעל בברלין מאז שנת 1795 ובזזו את אוצרות האמנות של המשפחה שהוצגו בתוך חלל הבנק המפואר כמו בתערוכה . בשנת 1964 – רכש " מוזיאון האלטה פינקוטק " שבמינכן – את הציור של " מאדאם סולר " מממשלת בוואריה – שבשטחה התגלה בתום מלחמת העולם השניה . צאצאי משפחת מנדלסון הגישו בשנת 1988 תביעה כנגד הממשלה להשיב את הציור שנשדד ולאחר משפט ממושך ניצחו – והציור הוחזר לידיהם בשנת 2013 !!!
