פוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. אחד מציוריו האחרונים של פיטר ברוייגל האב ( BRUEGEL ) , המאסטר הגדול של הרינסאנס הפלמי ואחד מהיוצרים הנערצים עלי במיוחד . הציור נוצר בשנת מותו של ברוייגל – 1569 – ושמו : DE NESTENROVER ׁ( " שודד הקן " ) . הוא צוייר בצבע שמן על לוח עץ , גודלו : 68 על 59 ס"מ , והוא מוצג באופן קבוע ב " קונסטהיסטורישה מיוזיאום " המופלא שבוינה , מאז חנוכתו של המוזיאון החשוב ביותר בתולדותיה של האימפריה האוסטרו – הונגרית בשנת 1891, לאחר שהשתייך לאוסף האימפרייאלי מאז היום שבו נוצר. ציוריו האחרונים של ברוייגל נשלטים בדרך כלל על ידי דמויות כפריות המשדרות מסרים סימבוליים חבויים , שלא תמיד קל לפענח אותם – בוודאי שלא במבט חטוף. את סדרת ציוריו האחרונה – המוכרת מעט פחות – לרבות ציור נהדר זה – יצר ברוייגל ממש מיד לאחר שובו מאיטליה ובטרם מת בגיל 44 בלבד. במסעו לאיטליה הושפע פיטר ברוייגל האב מהרינסאנס האיטלקי אך בשובו -הוסיף לתאר בציוריו , כהרגלו, דמויות ו/או קומפוזיציות מסביבתו הכפרית הקרובה שכה טיפוסית לארצות השפלה . ברוייגל נותר נאמן עד יומו האחרון למסורת שלפיה הודרך ואומן – כאמן – מסורת אנטוורפן המפוארת , לאורה פעלו גם בניו – ממשיכי דרכו . נטייתו של ברוייגל למסתורין ולסימבוליזם החבוי נולדה מתוך ההשראה העמוקה שספג מהאמן הגדול – הירונימוס בוש ( 1450 – 1516 ) שעד היום מתקשים מומחי האמנות לפענח את יצירותיו המועטות שנותרו בשלמותן . היצירה שלפנינו מתארת ילד תלוי על ענף , במרומיו של עץ, בעת ניסיון לגנוב ביצים מקן של ציפור, ואיכר המצביע על הילד ! הציור מבקש לתאר פתגם פלמי מוכר שאומר, ואני מצטט בתרגום חופשי : " מי שיודע היכן הביצים בקן הציפור – יודע זאת ! מי שלוקח את ביצי הציפור – הביצים ברשותו ! " – כוונתו של הפתגם לעודד ביצוע באופן אקטיבי , במקום רק לדבר עליו ! מה שמזכיר לנו הציטוט המפורסם מהמערבון הקלאסי – " הטוב, הרע והמכוער " – IF YOU
WANT TO SHOOT SHOOT DO NO TALK
למרות שם התמונה, ברוייגל אינו מציב בקדמת הציור את האדם האקטיבי, מבצע הפעולה: את הילד הגונב את ביצי הציפור – אלא דווקא את האיכר המצביע עליו. האיכר, שאינו איש המעשה, מתואר בציור כאיש קשה יום, סמוק פנים ( שיכור ?? ) , מגושם , ולבוש בבגדים מגוחכים ( אזור חלציו בולט באופן מופגן … ׂ ), הוא חולמני, מהורהר ואינו שם לב לדרך ואף אינו מודע לכך שבצעד הבא שייצעד – ייפול למכשול המים שלפניו. בכך חוזר ברוייגל על תפיסת התמימות האנושית ( ואולי " העיוורון " ) אותו הדגיש בציורו מן השנה הקודמת – בנאפולי – " משל העוורים " ( ראה הסבר בתגובתי המאוחרת יותר ). בעוד הילד הבוזז את קן הציפור מתואר במעלה הציור ותופס אך חלק זעום ממנו, בחר ברוייגל לצייר את האיכר בקדמת התמונה , כשהוא גדול פי שלושה מהגנב והוא ממוקם במרכז הציר האנכי של הציור. גודלו ומיקומו מעניקים לו חשיבות עצומה , ולכאורה – הוא הופך לדמות העיקרית ביצירה. יתר על כן, מיקומו של האיכר על פני הגבול התחתון של הציור, מביא אותו לפוזיציה של קרבה ישירה אל הצופה. האיכר הגמלוני , בעל הגוף המסורבל וההבעה התמוהה על פניו , נראה כמעט כמתמוטט מן התמונה אל בין זרועותיו של הצופה. בתחתית הציור נמצא מכשול המים , לעברו כושל האיכר , בלא יודעין, כהקדמה לאפיזודה קומית המעלה חיוך על פני הצופה בציור. הצבת דמותו של האיכר במרכז הציור, כשמעליה ענפי העץ , מאפשרת חלוקה כמעט דיכוטומית שלו לגוונים : צד שמאל , הקרוב אל הצופה – הוא כהה – בעוד הצד הימני – הנחווה כמרוחק – חלש ודהוי. הצבת דמות העיקר בלב הציור, בצבעי חום על גווניו השונים – מאפשרת את חלוקת הציור לשני חלקים מבלי שהדבר יפגע בקומפוזיציה. הצבע האדום – הצעקני – במכנסיו של הגנב הקטן נועד במכוון, לבלוט, ולאפשר לצופה להתמקד גם בדמותו למרות איזכורו המשני. מעבר לחיוך המובלע בציור עם המחשת הפתגם , מצליח ברוייגל לתאר בקווים שנונים וחדים דמויות אנושיות על מגרעותיהן מחד גיסא, כמו בציוריו הנפלאים הקודמים, ועל קסמן מאידך גיסא, וזהו סוד אמנותו שובת הלב של פיטר ברוייגל האב. מגדולי הציירים בהיסטוריה של האמנות.
