פייר אוגוסט רנואר

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  
ד"ר אמיר גבע

חברים יקרים , בחודש אוגוסט 2020 פירסמתי 3 פוסטים שבהם סקרתי את ההיסטוריה של מוטיב ״ האישה הקוראת בספר ״ מהמאה ה 17 , תקופת הבארוק , ועד המודרניזם של פבלו פיקאסו . שמו של פייר אוגוסט רנואר ( 1841-1919 ) נגרע בטעות מהרצף הכרונולוגי של ציירים חשובים שבלטו בכך שכללו את המוטיב הנפלא הזה ביצירתם . חבר ב ״ אגודת מעריצי רנואר ״ שפועלת בפריז , הסב את תשומת לבי לעובדה הזו ואף היפנה אותי למקורות שמהם עולה כי רנואר שהיה מהראשונים והחשובים בזרם האימפרסיוניסטי וממעצבי דמותו היה , לצדו של קלוד מונה , מהראשונים שעיצבו את המוטיב החשוב של ״ האישה הקוראת ״ באימפרסיוניזם כבר בראשית שנות ה 70 של המאה ה 19 וגם כאשר בסוף שנות השמונים דחה את האימפרסיוניזם ופיתח זרם עצמאי משלו , שכונה : ״ האקספרסיוניזם הרנוארי ״ – שב רנואר אל המוטיב שכה אהב ונתן לו ביטוי מחודש בעבודתו . רנואר יצר בין השנים 1890 ו 1900 כ 10 ציורים חדשניים בנושא ״ האישה הקוראת בספר ״ ו 5 מהם מופיעים לפניכם. עם האגודה – הסליחה. ברשותכם ,אכתוב מספר מילים לצדו של כל ציור . הפוסט הזה יתורגם ויקבל דיוור נרחב בכל רחבי אירופה. אנצל את ההזדמנות להרחיב ולהסביר כי בשנת 1888 התנתק רנואר מחבריו הנותרים בתנועה האימפרסיוניסטית וחיפש את מקומו מחדש. הוא כתב כי הוא מבקש להשתחרר מהקלות הבלתי נסבלת מבחינתו של האימפרסיוניזם וכי הוא חש כי מוטל עליו להוסיף ולהשתחרר בהדרגה משרידי החומרה הקשה של המורשת הקלאסית שניסה לאמץ במידה רבה בניגוד לאופיו . את סגנון יצירתו של רנואר בשנים 1888-1890 כינו בתחילה – הסגנון ה " אנגריאני החדש " , מאחר וכמו הצייר ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר ( 1780- 1867 ) שחיפש כל ימיו את היופי הנשי האידאלי בציוריו – נהג כך אז גם רנואר . אלא שרנואר ביקש לפרוץ קדימה ולא לשוב ל " ניאו קלאסיקה " של אנגר ה " מיושן " לתפיסתו – והוא פיתח סגנון חדש משלו . רנואר התחיל למזג בציוריו את הקו , הנפח והדיוק הקלאסיים , עם הספונטניות והמידיות שהכיר באימפרסיוניזם לכדי סגנון ייחודי ועצמאי משלו . ציוריו בעשור שבין 1890 ו 1900 תיארו בעיקר נשים צעירות בתנוחות שונות , לרבות תנוחת ה " אישה הקוראת בספר " ולטענת פרנסואה ז'ובר , מזכיר " אגודת מעריצי רנואר " יכולתו הקומפוזיציונית של רנואר עלתה בעשור הזה לדרגה הגבוהה ביותר .