הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו רישום מופלא שיצר רפאל ( 1483-1520) בשנת 1513 כעבודת הכנה לקראת תיאור פרט אחד ביצירת פרסקו ענקי שתיכנן . הרישום שנוצר בגיר אדום על גבי ניר קשיח הוא בגודל 90 על 60 ס״מ ונקרא : ״ עלם צעיר נושא על גבו אדם קשיש ״ – האלמנט נכלל בסוף תהליך ההכנה והעבודה בשנת 1514 , בחלקו השמאלי התחתון של פרסקו קשתי ענקי שרוחבו 6.70 מטרים וגובהו בשיא הקשת : 4.5 מטרים . הפרסקו היווה מקטע בשורה של הזמנות עבודה גדולות שקיבל ענק הרינסאנס הצעיר משני אפיפיורים שהיו לפטרוניו בזה אחר זה בין השנים 1508 ועד מותו בשנת 1520 בעיר הותיקן שברומא . יצירת רישומים בגיר אדום היתה חביבה על רפאל באותה תקופה והוא נקט בדרך דומה גם כשיצר סדרה גדולה של רישומי לימוד וסקיצות בנושא : ״גוף האדם ״ – גבר ואישה – כדי לשפר את הבנתו באנטומיה ולתרגל תצוגה נאותה בעיניו של שרירי ופרקי הגוף האנושי בציורים מעודנים . מרבית רישומי הסדרה , כמו גם רישום ההכנה לפרסקו המפורסם שנקרא : ״ האש בבורגו ״ – מוצגים באופן קבוע במוזיאון ה ״ אלברטינה ״ , וינה . הרישום שלפנינו הוא בין הנערצים והנחשבים ביותר של רפאל במסגרת האוסף המכובד של עבודותיו המוצגות בגלריה האוסטרית ודי בזכותו , כמושך קהל רב , נחשב ה " אלברטינה " לאחד מהמוזיאונים הטובים ביותר להערכת יכולות הרישום הנדירות של רפאל הגדול . המאסטרים של הרינסאנס הגבוה נהגו להשתמש ברישומי גיר כדי לחדד את הדיוק האנטומי בציוריהם ולמרות שפעמים רבות – מדובר במחקרי לימוד ( STUDY'S ) – הם נחשבים כיום לבעלי ערך אמנותי רב . בעשרים השנים האחרונות מתחרים ביניהם המוזיאונים הגדולים והנחשבים ביותר בעולם על הזכות להציג אצלם תערוכות המוקדשות אך ורק לרישומי ההכנה שהותירו אחריהם שלושת הארכי – מאסטרים של הרינסאנס : לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו ורפאל – שלעתים נקראים : " הטריניטי של הרינסאנס הגבוה " . מעבר לנוכחותו השגרתית הקבועה של הרישום בו אנו עוסקים היום – ב " אלברטינה " – הוא כיכב בין ה 1/6/2017 וה 3/9/2017 בתערוכה אקדמית גדולה וחשובה ביותר של : " רישומי רפאל " שהתקיימה במוזיאון ה " אשמוליאן " שליד אוניברסיטת אוקספורד , אנגליה . באודיטוריום של האוניברסיטה נערך סמינר מיוחד שהוקדש לרישום הזה ולפרסקו שבו שולב . בין היתר , יוחסה בסמינר הזה עובדת הרגישות היתרה של רפאל בתיאוריו המעודנים לפרטי פרטיהם – הן בסגנון הצגת גופי גברים ממש כמו שנהג בפורטרטים הנשיים שלו – לכך שרפאל איבד את אמו , מאגיה ( מאיה ) די באטיסטה די ניקולה קיארלה בשנת 1491, כשהיה בן 8 בלבד , וחונך וטופח על ידי אביו , ג'יובני סאנטי , אדם רגיש ועדין במיוחד, שכיהן כמשורר וכצייר החצר של הדוכס של אורבינו . רפאל עבר לרומא בשנת 1508 , כשהוא בן 25 , כשהוזמן על ידי האפיפיור יוליוס ה 2 ( 1443-1513 ) שלא מכבר ( בשנת 1503 ) החל לכהן בתפקידו . יוליוס ה 2 נודע כפטרון גדול של אמנות והוא צירף את רפאל לעבודות הנרחבות כשהחליט לעסוק בהשלמת בנייתה של בזיליקת פטרוס הקדוש שבלב עיר הותיקן . על רפאל הוטל – בין היתר – לתכנן , לעצב וליצור את " חדרי רפאל " ( כך הם מכונים בימינו ) – 4 אולמות שהיוו ביחד את סויטת הכניסה לארמון האפוסטולי שכיום מהווה אגף נכבד במוזיאוני הותיקן . במרץ 1513 מת האפיפיור , וליורשו מונה – הקרדינל ג'יובני די לורנצו דה מדיצ'י ( 1475 – 1521 ) שהפך לאפיפיור לאו ה 10 . האפיפיור החדש כיבד מאוד את רפאל , חידש את חוזה העבודה שלו – ועד מהרה – כשבתחילת שנת 1514, מת האדריכל הראשי של פרוייקט הותיקן , דונטו ברמנטה ( 1444-1514 ) – מונה רפאל עצמו על ידי האפיפיור למשרת האדריכל החדש של כנסיית פטרוס הקדוש . בתוקף תפקידו הנרחב החדש – החל רפאל להתמקד בתיכנון העבודות ונעזר בתלמידיו ועוזריו המצויינים ביותר לביצוע חלק מהותי יותר בעבודות עצמן . במקרה שלפנינו , פנה האפיפיור לאו ה 10 באופן אישי – מיוחד , לרפאל – וביקש ממנו לחדש את אחד מציורי הקיר הענקיים שבאולם מספר 2 ב " סטאנצה " ( " חדרי רפאל " ) כדי שיכלול מעתה את סיפורו של האפיפיור האגדי לאו ה 4 ( 790-855 ) והנס שחולל בכוח הענקת ברכה . האגדה מספרת כי בשנת 847 לספירה פרצה שריפת ענק בתוך בזיליקת פטרוס הקדוש העתיקה ( שעמדה במקום בו החלה בניית הבזיליקה הנוכחית בשנת 1506 ) . האפיפיור ליאו ה 4 עלה לאכסדרה של מבנה שניצב מול הכנסיה , נשא ידיו , והעניק לשילוש הקדוש ברכה – שבכוחה , כבתה האש . מאוחר יותר הוא אף גידר את מתחם הבזיליקה בחומה שנקראה : " חומת לאונין " – ולאחר מותו נקראה כל העיר : " עיר האריה ". רפאל תיכנן תבנית של פרסקו מרהיב שיופיע עוד מעט קט בנפרד בתוספת לפוסט שלי . ולצורך כך הכין סדרה של רישומי הכנה ( ובהם זה שלפנינו ) ומגילת הוראות עבודה מפורטות – העבודה על הפרסקו בוצעה , כנראה , בעיקרה, על ידי עוזרו האישי הקרוב , ג'יוליו רומאנו ( 1499-1546 ). יש טוענים כי בזכות הפרסקו הזה שרפאל תיכנן באופן שמאוד ריגש את ליאו ה 10 – לכבוד ליאו ה 4 , שקדם לו כאפיפיור ב 900 שנים , זכה רפאל לכבוד הגדול להיקבר בפנתיאון של רומא , כאשר מת בטרם עת , בגיל צעיר של 37 בלבד , בשנת 1520. האפיפיור לאו ה 10, מיטיבו של רפאל, מת שנה אחת לאחר מכן , ונקבר בבזיליקה סנטה מריה סופרה מינרווה , שאף היא נחשבה למשכן קבורה יוקרתי ברומא.
