מקור הפוסט "ויקיפדיה"
רפאל, צייר צעיר יחסית אך ידוע, זכה לשבחים ברחבי איטליה. הגם שהיה בעל קשרים מעטים בעולם האמנים, התחבב רפאל על אנשי הבורגנות העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל ברמנטה, הוזמן רפאל על ידי האפיפיור לרומא. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבניית רומא החדשה, ודרש מרפאל שיכיר את רומא העתיקה והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסיונותיו בשרטוט דמויות שונות שתכנן לציוריו. הפרסקו, ציור הקיר, "האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור. נושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעת החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו – ציור על הקיר, את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צויר בחדר שנקרא "דה לה סינייטורה", פירושו באיטלקית ה"חותם", אולם זה שימש כבית דין של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבע הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: התאולוגיה – חקר האלוהות, הפילוסופיה – בקשת האמת, הצדק – כיבוד החוקים, השירה – ביטוי הדמיון. כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלסיות והנוצריות, פילוסופים קדומים מ"אסכולה של אתונה", תאולוגים הדנים במסתורין של לחם הקודש (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישו – ציור שנמצא בחדר השכן). בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת תיאטרון רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן העת העתיקה לצד אישים שחייו בתקופתו. בשנת 1511, והוא בן 26 שנה. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים בזיליקת פטרוס הקדוש של ברמנטה ומיכלאנג'לו. פרסקו שצייר בין השנים 1511–1512 בארמון האפיפיור שבוותיקן הוא גירוש הליודורוס מהמקדש.
רפאל, צייר צעיר יחסית אך ידוע, זכה לשבחים ברחבי איטליה. הגם שהיה בעל קשרים מעטים בעולם האמנים, התחבב רפאל על אנשי הבורגנות העשירה שהיו נוהגים להזמין ממנו ציורים. הדבר זימן לו אפשרויות טובות לביטוי. בעזרת קרוב משפחתו, האדריכל ברמנטה, הוזמן רפאל על ידי האפיפיור לרומא. האפיפיור הזמין את מיטב אמני התקופה לבניית רומא החדשה, ודרש מרפאל שיכיר את רומא העתיקה והמודרנית, לפני שיקבל לידיו כל עבודה. ימים שלמים התבונן רפאל בעבודות החופרים, אשר חשפו פסלים ומבנים מתקופת רומא העתיקה. נמצאו פנקסי טיוטה של רפאל, ובהם ניסיונותיו בשרטוט דמויות שונות שתכנן לציוריו. הפרסקו, ציור הקיר, "האסכולה של אתונה", בוצע על ידי רפאל במשכנו החדש של האפיפיור. נושאי הציורים נבחרו על ידי האפיפיור בעצמו. ארבעת החדרים העיקרים היו אולמות ענקיים, כל אחד כ-100 מ"ר. על רפאל הוטל לכסות בציורי פרסקו – ציור על הקיר, את התקרה ואת ארבעת הקירות של כל אחד מהאולמות. ה"אסכולה של אתונה" צויר בחדר שנקרא "דה לה סינייטורה", פירושו באיטלקית ה"חותם", אולם זה שימש כבית דין של האפיפיור ובו היו נחתמים פסקי הדין המרשיעים והמזכים. כאן היה על רפאל לתאר את ארבע הדרכים באמצעותן יוכל אדם לרכוש לו תהילה: התאולוגיה – חקר האלוהות, הפילוסופיה – בקשת האמת, הצדק – כיבוד החוקים, השירה – ביטוי הדמיון. כל גיבורי הספרות מן התקופות הקלסיות והנוצריות, פילוסופים קדומים מ"אסכולה של אתונה", תאולוגים הדנים במסתורין של לחם הקודש (הפיכת הלחם והיין לבשרו ולדמו של ישו – ציור שנמצא בחדר השכן). בגלל גודלם העצום של הקירות, החליט רפאל לצייר דמויות רבות ולסדר אותן בקבוצות, כמו בהצגת תיאטרון רבת משתתפים. נוסף לכך הגה רפאל רעיון מעניין, לצייר אישים ידועים מן העת העתיקה לצד אישים שחייו בתקופתו. בשנת 1511, והוא בן 26 שנה. ההיכל שבו שכנו הציורים שימש מופת לתבניתו וקישוט של פנים בזיליקת פטרוס הקדוש של ברמנטה ומיכלאנג'לו. פרסקו שצייר בין השנים 1511–1512 בארמון האפיפיור שבוותיקן הוא גירוש הליודורוס מהמקדש.
שני ציורי הפרסקו הם גולת הכותרת של מימוש עקרונות הרנסאנס בשיאו. הם מגלמים את יישוב הניגודים וההשלמה בין הנצרות לתרבויות יוון ורומא הקלסיות. מן העבר האחד נראית כאן האוכריסטיה, התגלמות גופו של ישו בלחם הקודש והיין, שהוא טקס המסתורין הראשי בנצרות. ומן העבר השני "אסכולת אתונה", תיאור חזותי רחב יריעה, כולל ומקיף, של הפילוסופיה, מעשה הלל בשבחה של הפילוסופיה היוונית הקלאסית, שבמרכזו דמויותיהם של אפלטון ואריסטו.
שני ציורי הפרסקו מפליאים בהרמוניה שביניהם. על רקע אדריכלי רב רושם המתאים בצורתו ובממדיו ובהדרו לאידיאלים של המאה ה-16. מחד מופעים מוטיבי קישוט יוונים, העיטורים בקשת הראשונה ולידם פסלים בסגנון יוון העתיקה. עיצוב הקשתות והתקרה הגבוהה מזכירים סגנון ביזנטי, קווים ישרים ופשוטים, הרצפה עם דוגמאות הריבועים, והמדרגות, הם מוטיבים רנסאנסיים הנותנים את תחושת הפרספקטיבה. העיצוב כלפי המרכז נותן תחושה הפרספקטיבה לגבי האין סופיות. הפרספקטיבה לא נשארה שיטה של תיאור החלל המבוססת על עקרונות של קונסטרוקציה מתמטית, היא הופכת במידה רבה לאמצעי של חשיפת חוויות ושל השראה על הלכי הרוח של הצופה.
מקור האור שבא מאחור ומעבר לקשת הראשונה נותן תחושה מיוחדת לתמונה. הצופה מביט לדמויות מעמדה חשוכה מעט ורואה איך האור חודר מהצדדים ויוצר מעין אווירה אלוהית למעמד. במסגרת עמוקה זו מוצבות הדמויות במערכת של תנועה אליפטית, המתחילה מלפנים ומסתיימת מאחור במרכז בדמויות של אפלטון (מופיע בדמותו של לאונרדו דה וינצ'י, לפי שערו הלבן והארוך), מצביע כלפי השמים ואריסטו מושיט את ידיו אל המציאות הארצית לידם אחדים מן המלומדים של התקופה המאוחרת יותר, כגון תלמי ואבן רושד. לכמה מן החכמים נתן רפאל את תווי פניהם של אנשי רוח מפורסמים בדורו, כדי לסמן את המשך קיומה ותחייתה של האסכולה העתיקה. הראש השני מימין בשורה הראשונה הוא של רפאל עצמו חובש כובע שחור ששיערו גולש ממנו. הדמות הכבדה הנראית נשענת על גוש אבן בקדמת התמונה, אינה נמצאת במתווה ההכנה של התמונה, היא חיקוי לנביאים ולסיבילות של מיכלאנג'לו. ישנם ארבעה תלמידים (בצד שמאל המביטים בהתפעלות במתמטיקאי דגול של העת החדשה. מיקומן הקפדני של דמויות רבות על רקע פרספקטיבה עמוקה, מזכיר את שיטותיו של גיברטי. הדמויות נעשו בצורה מדויקת, כל מחווה וכל תנועה תוכננה היטב בהתבססות על הפיסול הקלאסי. טבלאות הרצפה, המדרגות והדמות השרועה עליהן יוצרת תנועה לאחור, המשלימה את התנועה ההיקפית ומדגישה את המרכז. כך רואים את הפאר והאחדות הפלסטית של האדריכלות והפיסול גם בציור. האסכולה של אתונה הוא תיאור סמלי של האקדמיה האפלטונית, עם חכמי יוון העתיקה, על מקצועותיהם וזרמיה השונים. עקרונות בסיסים של הרנסאנס אפשר לראות בציור זה. תיאור נכון של אנטומיה ופרספקטיבה. במקביל להתייחסויות אלה הציורים התמודדו עם היכולת לבטא ערך חדש, את ההבעה אפשר לראות מהבעתם של אופייה ושל חווייתה של הדמות המתוארת להבעתו העצמית של האמן, לאחר שעוצבו באסכולות השונות הדפוסים האקספרסיביים העיקריים יכול היה להעלות הדימוי של האמן, המטביע את חותם אישיותו הסגולית על יצירתו. האמנות שאפה לתת מוחשיות וריאליזם לתנועת ההבעה. הרנסאנס מוגדר כתקופה של הריסת הגבולות בין העיסוקים השונים, עובדה זו משתקפת היטב בציור.
יצירותיו של רפאל הביעו הישגים טכניים של אמנות הרנסאנס בשיאה וגם רוח ההומניזם. תמונותיו הרמוניות, ובהן דמויות ארציות וטבעיות שהבעתן אנושית ופשוטה. קדושי הכנסייה מוצגים בציורים כנעימי סבר ואצילים וסמלי קדושתם מרומזים.
רפאל השתמש בפרספקטיבה בחללים גדולים שיוצרת אשליה שהתמונה ממשיכה את חלל החדר ובטכניקה הזו הקדים את הבארוק. למרות הדימוי הריאליסטי שבציוריו, היו ציוריו כפופים לכללים נוקשים וקפדניים של עיצוב ומבנה.,
