הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו הציור ״ האם והילד ״ ( MOTHER AND CHILD ) , שהשלים פבלו פיקאסו ( 1881-1973) בחודש ינואר 1902 ואשר אותו הציג לראשונה בתערוכה קבוצתית מוצלחת , שהתקיימה בחודש נובמבר 1902 , בגלריה של ברת׳ ווייל ( 1865-1951 ) ברו דה טאריבו , שברובע התשיעי היוקרתי של פריז , לא רחוק מארמון גארנייה , המאכלס את האופרה . שנת 1902 , לפיכך, הסתיימה כשנה מעודדת עבור האמן הצעיר ששב לפריז – לאחר מותו הטראגי של חברו הטוב קרלוס קאסאגמאס , כשהוא מדוכא מאוד ועני מאוד – ודווקא אז החל בפרץ יצירה בלתי נדלה של עבודות נהדרות – בתקופה שלו המכונה : ״ התקופה הכחולה״ . הסיפור שמאחורי הציור הכחול והנפלא הזה – מרתק ומדהים ! . לאחר ששב ממדריד היה פיקאסו בן ה 20 נלהב לקראת יצירת גירסא משלו – לנושא : " האם והילד " , מתוך כוונה לעשות הומאז' לצייר הגדול אל גרקו ( 1541-1614 ) שאת עבודותיו המופלאות המאוחרות ראה במוזיאון הפראדו וכמובן , גם בכל רחבי העיר טולדו – שבה חי האמן , יליד כרתים , משנת 1577 ועד יום מותו . אלא שלאמן העני שבקושי היו אמצעים מספיקים לרכוש צרכי " ארטא " – יריעות קנבס וצבע – לא הייתה אפשרות לממן שכירת שירותיה של מודליסטית ראויה . חברו , הצייר והפסל, סבסטיאן וידאל , שעמד לשכור אז סטודיו קטן , ברו גבריאל מס' 49 , במונמרטר – הציע לו לחבור אליו ולעבוד בסטודיו שלו – וכן המליץ לו לצאת לביקור בכלא הנשים " סאינט לאזאר " שברובע העשירי , שם נהגו הציירים הבוהמייניים המרוששים – להושיב מול עצמם – מודליסטיות בזיל הזול . בית הכלא " סאינט לאזאר " היה כלא נשים ששכן במבנה מפלצתי וידוע לשמצה . המבנה הוקם כבר במאה ה 12 כדי לשמש " בית חולים למצורעים " – ולאחר שמספרם התמעט מאוד במאה ה 18, הוסב בשנת 1793 לכלא גדול בימים שבהם הוצפה פריז בטירור , בעקבות המהפיכה הצרפתית . בתחילת המאה ה 19 הוסב המקום לכלא נשים ובשנות ה 80 של המאה – לאחר שנחקקו חוקים חדשים להסדרת הזנות בפריז – הוקמו בתוכו כנסיה קטנה , ובית חולים קטן – ומרבית האסירות ששוכנו בכלא מאז היו זונות , שזוהו כלוקות במחלת העגבת שהפכה ל " מגיפה " של ממש בעיר האורות – וכתוצאה מכך נפלטו מה "ברודלים " המוסדרים על פי החוק – ונעצרו כאשר ניסו לבסס את פרנסתן ברחוב או כאשר ניסו לגנוב – כדי להביא פרנסה לביתן . פיקאסו ביקר בכלא " סאינט לאזאר " באוגוסט 1901 . הסתבר לו כי , אכן, הכלא הזה משך אליו ציירים רבים , כמו גם סופרים ומשוררים . סיפורים על הבנות המסכנות שבכלא הנשים הופיעו אז פעמים רבות בליריקה של שאנסונים פופולריים שזמרים נהגו לשיר אותם בליווי אקורדיון בבתי הקפה ובקברטים של מונמרטר ומונפרנס . פיקאסו זיהה וחשף בעת ביקורו המרטיט בכלא את נוכחותם המעיקה של ילדים קטנים במקום . שמה של הנערה שבה בחר לשמש לו כמודליסטית לציור היה שרלוט , יפיפיה בת 19 , אם לתינוק בן 3 , שחלתה שנתיים קודם לכן בעגבת – והייתה דיירת בסגנון " עובר ושב " בבית החולים של הכלא העצוב הזה . פיקאסו שילם לה כמיטב יכולתו והושיב אותה מולו . שרלוט סירבה לעטות את המצנפת האפורה של הכלא על ראשה ופיקאסו כיסה את אומללותה במטפחת לבנה שהשיג עבורה ובאמצעותה – עטף את סיפורה האישי הכואב בתארו אותה בחזות דתית של האם הקדושה ובנה . הציור " האם ובנה " הינו , לפיכך, ציור סימבוליסטי . פיקאסו רשם אותו במחברתו בתוך בית הכלא וכעבור מספר חודשים – השלים אותו בסטודיו המשותף שלו אותו חלק עם הצייר סבסטיאן וידאל – שאליהם חבר גם הפסל , חוליו גונזאלס ( 1876-1942 ) כדי לחלוק בהוצאות . לימים – הצטרף ל " חברותא " בסטודיו – צייר/פסל נוסף , בשם : ז'וספ קארדונה ( 1878-1923 ) . גודלו של הציור : " האם והילד " שנוצר על ידי פבלו פיקאסו בשנת 1902 בצבעי שמן על בד , הוא : 112 על 97 ס"מ והוא מוצג כיום באופן קבוע ב " פוג ארט מיוזיאום " , קיימבריג', מסצ'וסטס . לימים – חשפה – מחלקת המחקר של ה " פוג מיוזיאום " , באמצעות בדיקת רנטגן , כי פיקאסו – חסר האמצעים – עשה שימוש חוזר בקנבס שעליו צייר את " האם והילד " – קודם לכן רשם האמן בעיפרון פחם על אותו קנבס את דיוקנו של חברו , המשורר מקס ג'ייקוב , שיושב בסטודיו וסביבו ספרים – רק מיטיבי ראיה יכולים לזהות בקושי את הסימנים הספורים של הסקיצה המוקדמת מתחת למעטה צבעי השמן הכחולים של " האם ובנה". כאמור – בנוסף לציור הזה – שיתף פיקאסו – 5 ציורים נוספים – שהוצגו בנובמבר 1902 , בתערוכה מאוד מוצלחת שהתקיימה בגלריה של ברת' ווייל , שהיה מראשוני הגלייריסטים בפריז שהאמינו ב " מודרניזם " ונתנו לו צ'אנס . בין הציורים הנוספים של פיקאסו שהוצגו בתערוכה – היה גם הציור : " THE ABISINTH DRINKER " , שלצורך יצירתו – התנדב חברו , בן מדריד , פרננדו אנחל דה סוטו – בחינם – לשמש כמודליסט . בציור מתואר דה סוטו כשתיין שאוחז בכוס אביסינט בבר פריזאי . הציור הזה התפרסם בעיקר מכיוון שהיה בבעלותו של המלחין האגדי של מחזות הזמר , אנדרו ללויד ובר , שמכר את הציור ב 23 ביוני 2010 במכירה פומבית בכריסטיז', לונדון – תמורת 35 מיליון ליש"ט . דה סוטו , המודליסט , היה צייר לא מוצלח במיוחד – שחלק עמו סטודיו בברצלונה – פעמיים – החל בשנת 1899 . הם התיידדו . בהמשך הדרך – שותף דה סוטו , כמודליסט, ב 5 ציורי " תקופה כחולה " של פיקאסו , נוספים . כאמור – התערוכה שבה השתתף פבלו פיקאסו זכתה לביקורת טובה ובין היתר – שיבח אותו ב " לה פיגארו " , מבקר האמנות הנודע – המשורר , שארל מוריס. הזיקה שהיתה לפבלו פיקאסו לציוריו המופלאים של אל גרקו התבטאה בלפחות , 10 עבודות נוספות שיצר פיקאסו ב " תקופה הכחולה " שלו . אל גרקו – צייר ענק שנולד בכרתים ( תחת שלטון ונציה ) בשנת 1541, התחנך בונציה וברומא – אך פעל בעיקר בטולדו . עליו נוהגים לומר כי הוא מיזג ביצירתו את הצבעוניות של טיציאן , החוצפה של טינטורטו והסגנון ההרואי של מיכלאנג'לו , כל זאת , תוך שמירה קפדנית על דרכו האמנותית שהעניקה לו מעמד מיוחד של מי שהשפיע על אמני סוף המאה ה 19 והיה בעצם , אחד מ " מבשרי המודרניזם ". ישנם הקובעים כי אל גרקו היה , אם תרצו , הסבא רבא של ציורי " הלילה זרוע כוכבים " שהקנו לוינסנט ואן גוך המופלא – את אהבת ההמונים ואת תהילת העולם . כמו גם לפבלו פיקאסו , 20 שנים יותר מאוחר – השראה רבה . אין נביא בעירו !!!
102אמיר גבע, Miri Eitan Sadeh and 100 others39 Comments10 SharesLikeCommentShare
