הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו הציור המפורסם – ״ החוחית ״ ( THE GOLDFINCH ) , ציור קטן ( 34 על 24 ס״מ בלבד ) של צייר גדול , בשם קרל פבריציוס ( 1622-1654), שנועד להיות – ללא ספק – אחד מענקי עידן הזהב של הבארוק הפלמי, אלמלא ניספה בגיל 32 באסון הגדול שפקד את דלפט ב 12/10/1654. באותו בוקר נורא ,התפוצץ מחסן גדול שהיה ממוקם בחצר " מנזר קלאריסן " שבלב העיר – ובו מטען עצום של אבק שריפה. בפיצוץ המחריד נגרם הרס מוחלט של כרבע מכל בתי העיר ונהרגו כ 1200 מתושביה ובהם פבריציוס עצמו שהסטודיו שלו שכן בסמוך למוקד האירוע . לרוע המזל הושמד כליל ביתו של האמן ועשרות מציוריו שהיו בו אבדו לנצח. לימים הסתבר כי הצייר שהיה המבטיח מבין תלמידיו של רמברנדט ( שהיה מבוגר ממנו ב 16 שנים ) ומורה הדרך האמנותית של יאן ורמיר הגדול , בן עירו דלפט ( שהיה צעיר מפבריציוס ב 10 שנים ) – הותיר אחריו רק כתריסר ציורים שהיו בעת האסון בחזקתם של אספנים פרטיים ובהם הציור הזה שנוצר בשנת האסון ונמסר במקרה לאציל אשר הזמין אותו אצל האמן – יום אחד בלבד לפני הפיצוץ. הציור שלפנינו הוא המפורסם שבין ציוריו של פבריציוס ואולי גם האחרון שבהם – והוא מדגים בהחלט את סגנונו המיוחד של האמן שידע ליצור בעבודותיו הרמוניה של צבעים קרים , להשתמש באפקטים של אור עדין ומעודן וללוות את יצירתו ברקע בהיר ומאיר במיוחד. הציור מתאר חוחית הניצבת בראש תיבת האוכל שלה המחוברת לקיר. התיבה אחוזה בתוך שני חצאים של חישוקי מתכת והיא עצמה – עשויה מעץ בצבע כחלחל עדין . החוחית יושבת על גבי הטבעת העליונה ומרותקת אליה באמצעות רצועת מתכת דקה . הציור – בצבעי שמן פשתן על גבי קנבס , חתום ומתוארך. מסתבר כי במאה ה 17 – החוחיות היו מאוד פופולריות כ " חיות מחמד " בבתי האצילים הפלמיים , בין היתר, בזכות כישוריהן ללמוד כיצד לינוק מים מתוך קערית שהיה נהוג לקשור אותה לכלי קיבול קטן . השם ההולנדי שהוענק לציור : PUTTERTJE הוא למעשה שם תואר החיבה של הציפור ומתורגם מילולית ל – " שואבת קטנה ". מבקרי אמנות מציינים כי לפבריציוס היה כישרון מרשים ליצור כמעט בהינף יד אחת – ציור ריאליסטי , מדוייק ומרשים שכזה . נגיעות המשנה של המכחול שלו בבד היו מועטות וקלות מאוד ונועדו אך ורק לצורך הדגשת פרטים זעירים בציור , כדוגמת – קוי המיתאר של גוף הציפור ובעיקר ,של הראש שלה – שאופן תיאורו בציור – מופלא במיוחד. הציור מייצג היטב את גישתו המקורית של פבריציוס לפרספקטיבה , אור וצבע – גישה אשר סיפקה לתלמידו המפורסם ביותר – יאן ורמיר , השראה – וחומר לימוד חשוב . ויוהאנס ורמיר ( 1632 – 1675 ) , אכן , הפליא לשפר – מאוחר יותר – את המשחק באור וצללים – בציוריו – ולהפוך את כלי העבודה שסופק לו על ידי פבריציוס – לאמנות מרהיבה . הציור הנהדר הזה של פבריציוס ניצל בנס מאש התופת , מאחר ונמסר יום אחד לפני האסון של דלפט ( שנקרא בדר"כ : DELFT THUNDERCLAP ׁ) לידיו של הרוזן הבלגי ג'וזף גיום ז'אן שמברליין , מזמין העבודה , שתלה אותה בחדר השינה של בנו בכורו , באחוזתו שבבריסל . מאוחר יותר – עבר הציור האחרון של פבריציוס גילגולים רבים , עד שנרכש על ידי פטרון ואספן אמנות הולנדי מפורסם , בשם : אברהם ברדיוס , שהתמחה בציורי רמברנדט ותלמידיו . ברדיוס שימש בין השנים 1889 – 1906 כאוצר האמנות הראשי של ה " מאוריצהויס " ( MAURITSHUIS ׁ) – מוזיאון מופלא לאמנות עידן הזהב של הציור הפלמי ששוכן בעיר האג . המוזיאון הזה הוקם בשנת 1631 על ידי יוהאן מאוריץ , נסיך נאסאו – סיגן . בסוף המאה ה 19 הפך אותו – אברהם ברדיוס , האוצר החשוב ביותר בתולדותיו , לאחד מהנודעים שבין המוזיאונים של הולנד שמתמחים בהצגת יצירות מופת פלמיות מתקופות הרינסאנס והבארוק . כיום מוצגים ב " מאוריצהויס " – 841 ציורים נפלאים של : פיטר ברוייגל , פיטר פול רובנס , רמברנדט , יוהאנס ורמיר , האנס הולביין , פראנס הולס וקרל פבריציוס . רבים סוברים כי שתי היצירות החשובות והמפורסמות ביותר שמוצגות במוזיאון , הן : " הנערה עם עגיל הפנינה " של ורמיר ( 1665 ) ו " החוחית " של פבריציוס ( 1654 ) . שני הציורים הללו זכו לתהילה רבה במיוחד בזכות איזכורם כנושא ספרותי ו/או קולנועי . " הנערה עם עגיל הפנינה " זכה בפירסום בעקבות רומן ענקי משנת 1999 של טרייסי שבלייה שהפך לסרט מוצלח מאוד בבימויו של פיטר ובר ובו התגלתה בשנת 2003 כוכבת קולנוע חדשה דאז – סקרלט ג'והנסון . לעומתו, זכה ה " חוחית " בתודעה מחודשת של חובבי האמנות הפלמית בתוקף היותו ציור ששיחק תפקיד מרכזי ברומן רחב היריעה ( בן 830 העמודים ) של הסופרת דונה טארט ( TART ) ששמו : " החוחית " ( THE GOLDFINCH) – רומן רב מכר שזכה בפרס פוליצר לספרות בשנת 2014 . הסופרת דונה טארט נכללה ברשימת 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין – " TIME " באותה שנה . ההנחה הינה שטארט שאבה , מן הסתם , את ההשראה הראשונית והאישית שלה לצורך כתיבת הרומן המדהים הזה שנפתח בסיפורו של פיגוע טרור דימיוני בתוך ה " מטרופוליטן " מיוזיאום של ניו יורק , לאחר שצפתה בתערוכה מיתולוגית שהתקיימה ב " מטרופוליטן " בשנת 2001 ולאחר מכן ב " נשיונל גלרי " של לונדון – בנושא : " ורמיר ואסכולת דלפט " שבה הוצגו כ 120 ציורים של ענקי תור הזהב של הולנד , ובהם : המאסטרים הגדולים של העיר דלפט – קרל פבריציוס ויאן ורמיר.
46אמיר גבע, Shaula Schaham ו44 נוספים9 תגובות2 שיתופיםלייקתגובה
