הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של
ד"ר אמיר גבע
לפנינו 11 רישומים שיצר אדגר דגה ( 1834 -1917 ) שמייצג מצוין את דור המעבר של אמנים שהתחנכו על ברכי הניאו קלאסיקה ו/או האסכולה הרומנטית , התפכחו , ומצאו לעצמם נחמה נעימה בחיקו של הזרם האימפרסיוניסטי . נקדים ונאמר כי כל הרישומים שנעסוק בהם הבוקר – נוצרו שנים רבות בטרם יצר דגה ( DEGAS ) את ציורי הרקדניות שכל כך מזוהים איתו . למעשה – את ציור הבלט הראשון שלו , יצר אדגר דגה רק בשנת 1871 , בגיל 37 , לאחר ששב לפריז -חבול ופצוע , ממלחמת פרוסיה -צרפת , שבה הובס הצבא הצרפתי בו שירת כחייל . בין היתר , סבל האמן מפגיעה בכושר ראייתו שהלכה והחריפה במשך השנים הבאות עד שגרמה לעיוורונו המוחלט בשנת 1912. אבל כבר בגיל 37 , היה לו נוח להסתובב בתוך בית האופרה גארנייה ולצייר את הרקדניות מקרוב . בעבודותיו של אדגר דגה בנושא הרקדניות – נטפל בנפרד. דגה היה רשם ענק !!! הן במונחי כמות ( הותיר אחריו כ 5000 רישומים וסקיצות ) והן במונחי איכות . הוא היה בן למשפחה אמידה ולבקשתו נשלח כבר כשהיה ילד בן 11 לבית ספר יוקרתי לאמנויות בפריז , בשם : " ליסה לואי לה גראן " שבו למד 7 שנים וממנו יצא בגיל 18 עם תואר ראשון בספרות ויכולת טכנית טובה ברישום וציור. בשנת 1852 אישר לו אביו לחנוך סטודיו ביתי באחוזת המשפחה ובו הודרך דגה באופן פרטי על ידי האמן פליקס ג'וזף באריאס ( 1822-1907ׂ) שהיה צייר ניאו קלאסי מוכר ולימד אותו להעתיק נכון ציורים דתיים , מיתולוגיים והיסטוריים – באריאס רשם את אדגר דגה לעמית צעיר של מוזיאון הלובר – והוא נשא מאז תעודה שהתירה לו להסתובב במוזיאון הענקי ולהעתיק ציורים באופן חופשי . דגה התמקד אז ברישום עבודותיהם של אמנים כמו : אלברכט דירר, אנדראה מנטניה, רמברנדט , דייגו ולאסקז ופרנצ'סקו גויה . בשנת 1854 התקבל דגה ללימודים מתקדמים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בפריז. באותם ימים – הניאו קלאסיקה שלטה בכל ! דגה התיידד עם אמן – מורה בשם לואי לאמות' שלימד אותו בבית הספר . לאמות' ׁ( 1822-1869) היה בעצמו צייר אקדמי של ציורים היסטוריים והתהדר בכך שהיה תלמידו האישי של הגדול מכולם : ז'ן אוגוסט דומיניק אנגר ( INGRES ׂ) בכבודו ובעצמו . בשנת 1855 הפגיש לאמות' פעם אחת את דגה עם אנגר הנערץ. דגה בן ה 21 שאל את אנגר בן ה 75 : " כיצד אוכל להפוך לצייר גדול כמוך ??? " – והניאו קלאסיציסט הגדול השיב לו : " רשום , רשום – ולעולם אל תחדל לרשום " ! ( באנגלית : " KEEP DRAWING LINES FOREVER " ׂ) . דגה הגיע למסקנה כי הלימודים באקדמיה אינם מקדמים אותו עוד והחליט לפרוש מלימודים סדירים ולהמשיך לשבת במוזיאון הלובר ולהעתיק ציורים . בשנת 1859 – פתח אדגר דגה סטודיו מרווח במונמרטר ובו – החל לתכנן " יצירת מופת גדולה " – ניאו קלאסית , שתכה את כל העולם בתדהמה ! ולצורך כך החליט לעשות מחקר היסטורי ולצייר סקיצות – במבצע הזה של אדגר דגה , שהשתבש לגמרי – והותיר , בסופו של דבר, רק ציור מדהים שנגנז וסיפור מרתק !! נעסוק מחר בבוקר . אדגר דגה הוסיף להגיע מדי בוקר למוזיאון הלובר ולרשום ללא הרף .. ובלילה – לעבוד עד השעות הקטנות על ה " פרוייקט " הניאו קלאסי ה " חלומי " שלו . בינואר 1862 החלו שני אמנים צעירים לשוחח על יצירתם כשהם עוסקים זה לצד זה בהעתקת יצירת המופת של דייגו ולאסקז – " מרגריטה " , במוזיאון הלובר. אדואר מאנה ( 1832-1883 ) , היה אז בן 30, בן למשפחה עשירה ומקושרת בפריז של דיפלומטים ושופטים . הוא מאוד התרשם מכשרונו של חברו החדש, אדגר דגה , שהיה אז בן 28 , ורשם על ניר ללא עבודת הכנה מוקדמת וחרט את ההעתקה שלו היישר במכונת ההדפסים . דגה היה אף הוא בן טובים , אמו סלסטין , היתה בת למשפחה עשירה של מגדלי כותנה – משפחה ממוצא קראולי שמושבה בניו אורלינס . השנים הפכו לידידים קרובים . עד מהרה גילו השניים נושא משותף מובהק – ביקורת קשה על שמרנותה של האוטוריטה האקדמית . מאנה סיפר לדגה על ניסיונותיו הנואשים להציג את עבודותיו בסלון הרשמי של פריז שעלו בתוהו פעם אחר פעם . בתוך זמן קצר החל מאנה להזמין את דגה להשתתף במפגש הדו שבועי של ה " מורדים הצעירים " . בימים ראשון וחמישי נהגה להתכנס בבית הקפה האופנתי : " קפה גרבואה " , בשדרת דה קלישי , חבורה קבועה של ציירים , סופרים ומבקרי אמנות צעירים – סביב אדואר מאנה ( 1832-1883 ׂ) – הרוח החיה – ובהם : הסופר והמחזאי , הנטורליסט , אמיל זולא ( 1840-1902 ) , הסופר ומבקר האמנות החשוב , לואי אדמונד דורנטי ( 1833-1880 ) והציירים : הנרי פנטין-לאטור , קלוד מונה , פייר אוגוסט רנואר , אלפרד סיסלי – וכמובן , אדגר דגה . לעתים הצטרפו למפגש גם פול סזאן וקאמי פיסארו . הקבוצה נקראה : THE BATIGNOLLES GROUP ( בית הקפה שכן ברובע באטיניול בפריז ) ורוב חבריה ככולה זוהו מעט מאוחר יותר כמייסדי הזרם האימפרסיוניסטי באמנות . הדיונים התלהטו לעתים ובערב אחד אף הגיעו עד כדי תגרה שפרצה בין אדואר מאנה , שנפגע מטור ביקורת שלואי דורנטי כתב בעיתון וקרא לו לדו קרב ( חרבות של ממש ! ) שבו מאנה נפצע קל ו… הם נותרו חברים.. הבולט והמפורסם שבין הרישומים שיצר אדגר דגה באותה תקופה מופלאה – הוא הראשון שבין הרישומים שלפנינו – זהו רישום בעיפרון פחם ועט דיו שחור דק על נייר בגודל של 40 על 26 ס"מ ובו מתוארת דמותו של ידידו : אדואר מאנה , יושב בנטית גוף ימינה . דגה יצר את הרישום הנפלא הזה בשנת 1864 והוא מוצג כיום ב " מטרופוליטן מיוזיאום " , ניו יורק. יש טוענים כי הרישום הזה הוא הטוב בין כל רישומיו של אדגר דגה – להוציא את רישומי הרקדניות… המשך סיפורו של דגה – יבוא…+8
