הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של
ד"ר אמיר גבע
על הציור שלפנינו עבד אדגר דגה כמעט 5 שנים רצופות והשלמתו בחודש דצמבר 1861 , כשהאמן היה בן 27 , הייתה אמורה להוות עבורו הגשמת חלום ולהפוך ליצירת המופת הניאו קלאסית הראשונה שלו . הוא עבד על הציור לפי כלליו הנוקשים והשמרניים ביותר של בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בפריז וה ״ תקן ״ החמור מאוד של האקדמיה הניאו קלאסית . כלומר , להתחיל את מלאכתו בישיבה ממושכת בספריה הגדולה של אוניברסיטת סורבון כדי לבחור נושא : היסטורי, מיתולוגי ראוי . וללמוד אותו על בוריו . לאחר מכן – לסייר ללא הרף לאורכו ולרוחבו של מוזיאון הלובר , כדי לבחון ולנתח ״ תקדימים ״ של עבודות אחרות בנושא – ולבסוף , להכין תכנית עבודה מפורטת על הציור . כאן – החלה העבודה האמיתית – הכנת עשרות סקיצות של דמויות ופריטים שונים שאמורים להיכלל בעבודה הסופית . וכך, רק אז , בתחילת שנת 1860 , החל אדגר דגה ( 1834-1917 ) לצייר את גירסת הדמה הצבעונית , הקטנה , של הציור – ולאחר שגירסה זו נמצאה ראוייה בעיניו , פנה לעבוד על הציור עצמו . שמו של הציור : SEMIRAMIS BUILDING BABYLON ( ״ סמירמיס בונה את בבל ״ ). זה הוא ציור גדול למדי – 258 על 151 ס״מ , בצבעי שמן על גבי קנבס – שאדגר דגה לא הציג מעולם בשום מקום . חודשיים לאחר שהאמן השלים את ״ הפרויקט של חייו ״ – הוא גנז את העבודה , והקנבס שבו הושקעה עבודה כה רבה , נותר מגולל, זנוח – בפינת חדר השינה העלוב של דגה , כשהוא נמצא מת במיטתו , ב 27 בספטמבר 1917 לאחר שחלה וכבר היה עיור לחלוטין , בגיל 83 . בחדרו נמצאו גם כתריסר סקיצות של פרטים שונים שמופיעים בציור . ובהן , למשל, 3 רישומי סקיצה של הסוס היפה שבציור. כיום מוצגת היצירה המדהימה הזו במוזיאון " דאורסיי " בפריז ומהווה אתר עליה לרגל של סטודנטים לאמנות מכל רחבי העולם שבאים למקום כדי ללמוד כיצד נהגו אז לעבוד על ה " ניאו קלאסיקה ". המדריך שבמקום מצביע על הדמויות שבציור ומסביר לסטודנטים כי בהתאם למסורת האקדמית הניאו קלאסית , הדמויות שמופיעות בציור , נרשמו – אחת אחת – בנפרד , בהתחלה בעירום – ולאחר מכן , " הולבשו " בזהירות רבה ובקפידה רבה , ממש כפי שהיה נהוג אצל המאסטרים הגדולים של הרינסאנס . בקומפוזיציה ניתן להבחין בפרטים שונים המעידים על כך שדגה שקד להכין מחקר היסטורי מעמיק לצורך העבודה . המרכבה שבצד ימין של הקנבס כמו גם תסרוקתה של סמירמיס נראים מאוד דומים לממצאים אקונוגרפיים שנמצאו במוזיאון הלובר ובהם תבליטים אשוריים שהוצגו במוזיאון שבו נהג דגה הצעיר לבקר מדי בוקר. כמה מילים על הנושא שבחר דגה : סמירמיס ( שם אשורי : שמוראמת ) היתה מלכה אשורית בתחילת ה 1000 הראשון לפנה"ס . פירוש שמה הוא : " מלכת היונים " ובפיסול היווני העתיק מתוארת דמותה כניצבת כשעל ראשה יונת זהב . היא נולדה בעיר עתיקה בשם " ארך " ( נמצאה בשומר במרחק של כ 300 ק"מ דרומית לבגדאד של ימינו , באמצע הדרך שבין בבל לעיר אור, לא רחוק משפכי הפרת והחידקל למפרץ הפרסי ) . סמירמיס הייתה בת למשפחת אצולה ונישאה למלך אשור " שמשי – אדד ה 5 " ( כנראה : 844-911 לפנה"ס ) . דמותה היתה היסטורית – אמיתית אך במשך השנים עברה תהליך של " האלהה " ונכללה בסיפורי המיתולוגיה המסופוטמית ( המשותפת לעמים השומרים, אכדים, בבלים ואשורים ) . אגב – פירוש השם : מסופוטמיה ביוונית עתיקה – " הארץ שבין הנהרות ". במיתולוגיה הזו מיוחסת למלכה סמירמיס – בניית הגנים התלויים של בבל – אחד משבעת פלאי העולם העתיק . בציור מתוארת סצנה מיתולוגית שבה סמירמיס , מלכת אשור ומייסדת בבל , ניצבת על אחת מגדות נהר פרת ומתכננת במחשבתה את בניית מגדל בבל והגנים התלויים . שלד בבניה של המגדל נראה במעורפל מהעבר השני של הנהר. הייתה סברה כי דגה " קיבל " השראה לנושא המיתולוגי הזה מהאופרה " סמירמיס " שיצר המלחין רוסיני בשנת 1823 , ומיד לאחר שהציג אותה בונציה , נטש את איטליה והיגר לצרפת . האופרה הזו הוחייתה בארמון " גארנייה " , בית האופרה המפואר של פריז , פעמיים – בזמן שדגה עבד על הציור , פעם ראשונה בחודש יולי 1856 ופעם נוספת בחודש יולי 1860 והתחבבה מאוד על הקהל הפריזאי , אך יתכן שגם תערוכת ציוריו של המאסטר הגדול , פיירו דלה פרנצ'סקו ( 1416-1492 ) שנערכה בארזו בשנת 1858 וכללה עבודה בנושא – הגבירה אצל דגה את העניין ב " פרשת בבל " , והוא נסע במיוחד לאיטליה באותה שנה כדי לצפות ביצירותיו של המאסטר . דגה גדל על ברכי ה " ניאו קלאסיקה " ויועד על ידי מוריו להיות אמן ניאו קלאסי ברוח הצרפתית שהפיח ראש " אסכולת דויד " – ז'ן אוגוסט דומיניק אנגר ( 1780-1867 ) בחסידיו . כשדגה הצעיר בן 22 פגש את המאסטר הקשיש בשנת 1855 ושאל אותו : " כיצד אוכל להפוך לאמן גדול כמוך ? " השיב לו אנגר " רשום, רשום ואל תחדל לרשום ! " ( KEEP DRAWING LINES FOREVER ) . וכך עשה… בשנים 1858-1860 התיידד דגה עם גוסטב מורו ( 1826-1898 ) אחד מתלמידיו הקרובים של אנגר שחיזק בו את ההתלהבות לעסוק ב רישום " ניאו קלאסי " . מורו היה צייר שהתמחה באיורים תנכ"יים ומיתולוגיים והיה מראשי התנועה הסימבוליסטית בפריז . ביחד עם מורו יצא דגה לארזו כדי ללמוד את ציוריו של המאסטר פיירו דלה פרנצ'סקו . אז מה קרה ?? מדוע החליט אדגר דגה להניח את חלום נעוריו בצד , לגנוז את העבודה הזו שבה השקיע 5 שנות יצירה ולהפנות עורף לניאו קלאסיקה ? אנו מניחים כי הפגישה ההיסטורית של אדגר דגה עם אדואר מאנה בחודש ינואר 1862 – כאשר שניהם מצאו עצמם – מעתיקים זה לצד זה את היצירה " מרגריטה " של דייגו ולאסקז במוזיאון הלובר – והפכו לידידים , הסיטה את דגה מ " העולם העתיק " אל " העולם החדש ". דגה החל אז להשתתף במפגשים הדו שבועיים של קבוצת הבטיניולים הצעירים ב " קפה גרבואה " , שבו נולד לבסוף ה " אימפרסיוניזם " – והדיונים הנוקבים שהתחוללו במפגשים הסוערים שבהם הוטחה ביקורת קשה על השמרנות של האקדמיה ואי סובלנותה לשינויים ותמורות – עוררו בו את הספקות . דגה החל אז להתלבט בשאלה האם ז'אנר הציור ההיסטורי כדוגמת : " סמירמיס " עודנו רלבנטי ? נראה כי החלטתו לזנוח את הציור עליו עבד 5 שנים תמימות ולגנוז אותו במשך 60 שנה – בסטודיו שלו – היא התשובה לשאלה . דגה החל לבלות עם חבריו החדשים ובשנות ה 60 המאוחרות פנה לקבל השראה ממסלולי מירוצי הסוסים , חיי הלילה בקברטים ובתיאטרוני פריז – ואז התגייס בשנת 1870 לצבא הצרפתי ויצא להילחם בשירות ארצו בחיל התותחנים – במלחמת פרוסיה – צרפת , שממנה שב מובס , חולה ופגוע בעיניו . בשנת 1872 יצא דגה לארה"ב למשך שנתיים וחי אצל משפחת אמו בניו אורלינס . כשהתאושש , שב לפריז בשנת 1874 ופתח מחדש סטודיו – אז החלה הקריירה החדשה והמוכרת שלו : ציורי אקרובטים , זמרים , כובסות , עירום נשי – ובעיקר- רקדניות… בין מאי 1874 למאי 1886 התקיימו בפריז 8 תערוכות אימפרסיוניסטיות ואדגר דגה השתתף בהצלחה רבה ב 7 מהן . אך למרבה הצער – הנזק שנגרם לעיניו של דגה בזמן שירותו הצבאי התגלה כחמור והוסיף להחמיר וראייתו התדרדרה בהדרגה . את חייו סיים גלמוד, חולה ועיור כמעט לחלוטין . בשלב מסויים הוא נאלץ לנטוש את הסטודיו שלו וב 6 שנות חייו האחרונות כבר לא יכול היה לצייר בכלל. אדגר דגה היה אמן מאוד פורה והותיר אחריו 1253 ציורי שמן ופסטל וכ 5000 רישומים וסקיצות.
