הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. עד שנת 1862 ( גיל 28 ) עסק אדגר דגה ( 1834-1917 ) רק בציור דיוקנאות ובתאור ארועים היסטוריים שאת הטובים שבהם יצר החל משנת 1859 בסטודיו שפתח בפריז. בשנת 1862, פגש דגה באדואר מאנה ( 1832-1883 ) שהשפיע עליו באופן חזק עד כדי כך שבשנת 1866 ( כשהיה בן 32 ) זנח דגה לחלוטין את התמה ההיסטורית והחל להעדיף נושאי ציור שנלקחים מהחיים המודרניים על פני החומרים המסורתיים. באחד הימים פגש דגה בסופר לואי אדמונד דורנטי ( 1833-1880 ) שנחשב למאמין גדול בריאליזם , אך דגל בצורך להסיר את המחסום שיצרה האקדמיה בין אמנות והחיים. דגה הפך בעקבותיו למבקר קבוע בקפה גרבואה שבו נהגו לשבת רבים מהאמנים ששמם נקשר מאוחר יותר לאימפרסיוניזם , ואף נבחר בסופו של דבר לאחד ממנהיגי הזרם החדש. הציור שלפנינו נוצר בין השנים 1868-9 והוא ללא ספק , הבולט שבין ציורי ה " תפנית " החדה שביצע אדגר דגה בהשפעת מאנה . זהו ציור בצבעי שמן על קנבס שגודלו : 114X81 ס"מ והוא מוצג באוסף מוזיאון פילדלפיה לאמנות . דגה התחכם וכינה את הציור שלו : " תפנים " ( INTERIOR ׂ) כאילו שמדובר כאן בתאור של דירה פריזאית אופיינית , אך ניתן היה להסיק במהרה כי מדובר כאן בציור שמתאר סיטואציה קשה וממש לא ב " ריהוט פנים של דירה " . רבים העניקו לציור הזה את השם : " האונס " ( THE RAPE ) , אך המתוחכמים שבין הפרשנים והמבקרים העדיפו להעניק את הכותרת : " השתיקה " . ואכן , זהו ציור שמתאר שתיקה . ישנם המון ציורים שותקים . אך בציור הזה השתיקה היא רועמת ורוויית מתח מר . כאילו שהציור מתאר אסון או אולי – סתם סוד . המתבוננים בקנבס מזהים " תפנים " של דירה אבל – התבוננות מעמיקה הופכת אותנו כמובן לעדים מופתעים של זירת פשע שותקת . ובמבטנו המשוטט בין חפצים , תנוחות , מיקומים ואביזרים שונים – אנחנו עשויים לזהות – ראיות משפטיות . אוירת הפליליות משדרת חרדה סתומה – האם באמת צפינו זה עתה בזירת אונס או , אולי בסתם מריבת אוהבים ? או אולי בסצנת פרידה ? ואולי זה בכלל דימוי של מתח אירוטי חזק בין זוג חושקים שקרבים לרגע מימוש המפגש ? אולי הם סתם שני זרים או מעסיק והמזכירה שלו במשא ומתן כלשהו או אשת איש והמאהב שלה ? ויתכן אפילו שמדובר בסצנה של מפגש בתשלום בין זונה ולקוח ? או של אדון בורגני שכופה עצמו על נערה ממעמד נמוך משלו ? . הסיטואציה אינה מתאימה במיוחד לכל האלטרנטיבות הללו ואף זרה לחלוטין ואינה הולמת חדר מהסוג בו היא מתרחשת . דגה עיצב מיטת יחיד צרה שאינה מתאימה בכלל לשרת מטרתם של בני זוג וזו אינה דירת מסתור או חדר בבית בושת . ולמרות אי הסדר ששורר בחדר , המיטה מסודרת וצחורה – אין ספק – שום אירוע מיני לא התרחש עליה . בקיצור , הסצנה היא דרמטית , אך פרטיה מסרבים לגלות לנו את פשרה והפליליות נפרמת מתוך עצמה . בעיניו של אוצר ה " אימפרסיוניזם" של " מוזיאון פילדלפיה לאמנות " ד"ר רוברט מינץ , זהו ציור מתוחכם במיוחד של אדגר דגה – בעקבות חברו – אדואר מאנה – שעניינו : הצבת שאלות . והצייר ממש אינו חש מחוייב בשום אופן – להעניק לנו תשובות .
