אלמיר דה חורי – הזייפן שהפך למומחה עולמי לאמנות
אלמיר דה חורי (Elmyr de Hory) היה אחד מזייפני האמנות המפורסמים במאה ה-20, אדם שחי על הגבול הדק שבין גאונות פלילית לכישרון אמנותי יוצא דופן. במשך שנים הצליח להערים על עולם האמנות, למכור את זיופיו למוזיאונים ולגלריות יוקרתיות, ולהותיר חותם שלא נמחק גם לאחר שנחשף.
אלמיר דה חורי נולד בהונגריה בשנת 1906 למשפחה יהודית אמידה. הוא גדל בסביבה תרבותית והוכשר כצייר באקדמיות לאמנות בפריז ובלונדון. למרות כישרונו הרב, הקריירה שלו כצייר מקורי לא המריאה, והוא התקשה למצוא קונים לעבודותיו.
בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שהתגלגל ברחבי אירופה וארה"ב, מצא עצמו בנסיבות כלכליות קשות. בשלב זה, החליט לנסות את כוחו בזיוף יצירות אמנות של ציירים מפורסמים.
המעבר לעולם הזיופים
דה חורי התמחה בזיוף יצירות של אמנים מודרניים כמו פיקאסו, מאטיס, מודיליאני ורנואר. הוא לא העתיק ציורים קיימים אלא יצר "יצירות חדשות" בסגנונם של המאסטרים, מה שהקשה על זיהוי הזיופים. זיופיו נמכרו דרך סוחרי אמנות לכל העולם, והגיעו גם לאוספים של מוזיאונים מכובדים.
אחד הסיפורים המפורסמים על זיופיו הוא מכירת ציור "של פיקאסו" לאספן אמנות ידוע, שגילה רק שנים מאוחר יותר כי מדובר בזיוף. אפילו פבלו פיקאסו עצמו, לאחר שראה את אחד הזיופים, התבדח ואמר: "מעולם לא ציירתי את זה, אבל זה שלי!"
בשנות ה-60 החל דה חורי להיחשף לאחר שחוקר האמנות קליפורד אירווינג פרסם עליו ספר חושפני. חקירות החלו להיערם, ובשנת 1968 הוא נעצר באיביזה שבספרד. הרשויות האמריקאיות ביקשו את הסגרתו, אך דה חורי הצליח להימנע מכך.
בשנת 1976, לאחר שנים של חיים בצל החוק, התאבד דה חורי בביתו באיביזה, כשהבין שלא יוכל עוד לחמוק מהעבר שרדף אותו.
למרות היותו נוכל, רבים רואים בו אמן מבריק ומוכשר, שנענש על כך שהעז "לשחק" עם עולם האמנות הגבוה. סיפורו הפך למיתוס, זכה לעיבודים ספרותיים וקולנועיים, ולימד את עולם האמנות שיעור כואב על האופן שבו מתקבלת יצירה – לא בהכרח לפי האמן שעומד מאחוריה, אלא לפי האופן שבו היא נתפסת בעיני הציבור.
