אמילי קאם קנגוואריי: האניגמה של הצבע והמרחב
בתולדות האמנות, אנחנו רגילים לסיפורים על אמנים שהתפתחו במשך עשורים בתוך אקדמיות וסטודיואים. המקרה של אמילי קאם קנגוואריי (1910–1996) מנפץ כל תבנית מוכרת. היא החלה לצייר על קנבס רק כשהייתה בת 80, ותוך שמונה שנים בלבד יצרה גוף עבודות שהעמיד אותה בשורה אחת עם ענקי המופשט העולמי.
מהמדבר אל המוזיאון: תולדות חייה
אמילי נולדה בקהילת אוטופיה (Utopia) שבמדבר המרכזי של אוסטרליה. רוב חייה עברו עליה הרחק מעולם האמנות המערבי. היא עבדה כרועת גמלים, חיה חיים מסורתיים של שבט האנמאטייר (Anmatyerre), והייתה מנהיגה רוחנית וטקסית בקהילתה.
הקריירה ה"רשמית" שלה החלה בטכניקת הבטיק (צביעת בדים), אך המהפך האמיתי קרה ב-1988, כשעברה לציור אקריליק על קנבס. למרות שהייתה כבר אישה מבוגרת מאוד, היא הפגינה מרץ יצירתי בלתי נתפס, והפיקה כ-3,000 יצירות בשמונה שנים – קצב של כמעט ציור אחד ליום.
שפת הציור: מעבר לנקודה (Technique & Style)
עבודתה של אמילי עברה אבולוציה מהירה ומרהיבה:
סגנון ה"נקודות": בתחילת דרכה השתמשה בטכניקת הנקודות האבוריג'ינית המסורתית, אך מהר מאוד הנקודות שלה הפכו לחופשיות, גדולות ושכבותיות, שיצרו תחושה של עומק ורטט ויזואלי.
המופשט האורגני: בשלב מאוחר יותר, היא עברה לשימוש בקווים רחבים וגמישים, המייצגים את מסלולי השורשים של ה"יאם" (תפוח אדמה פראי) – צמח שהיה הטוטם שלה ושמה האמצעי (Kame).
האנרגיה של הצבע: בניגוד לאמנים אבוריג'ינים רבים שהסתפקו בצבעי אדמה, אמילי חגגה עם ורודים, צהובים וסגולים עזים, המשקפים את פריחת המדבר לאחר הגשם.
הדילמה המערבית: מודרניזם או מסורת?
אחד ההיבטים המרתקים בחשיבותה של אמילי הוא הדרך שבה עולם האמנות המערבי תפס אותה. כשציוריה הוצגו לראשונה, מבקרים היו המומים מהדמיון בינם לבין יצירותיהם של ג'קסון פולוק, קלוד מונה או מארק רותקו.
עם זאת, אמילי מעולם לא ראתה את עצמה כציירת מופשטת. כשנשאלה על עבודתה, היא חזרה תמיד על אותו משפט: "זה הכל" (Whole lot). עבורה, הציור לא היה ניסוי צורני, אלא ייצוג של האדמה, הטקסים, הצמחים וההיסטוריה הרוחנית של עמה. היא ציירה את ה"חלימה" (Dreaming) שלה, אך עשתה זאת בשפה חזותית שהעולם המודרני פירש כחדשנות רדיקלית.
חשיבותה ומורשתה
אמילי קאם קנגוואריי פרצה את תקרת הזכוכית של האמנות הילידית בכמה מובנים:
ערך שוק: היא הייתה האמנית האוסטרלית הראשונה שיצירתה ("Earth's Creation") נמכרה ביותר ממיליון דולר.
ייצוג לאומי: ב-1997, שנה לאחר מותה, היא ייצגה את אוסטרליה בביאנלה של ונציה.
גשר תרבותי: היא הוכיחה שניתן להיות אמן "עכשווי" מבלי לאבד את הקשר למסורת עתיקה בת אלפי שנים.
עבורנו, חובבי האמנות וההיסטוריונים, אמילי היא תזכורת לכך שגאונות אינה תלויה בגיל, בהשכלה פורמלית או בגישה למוזיאונים. היא הגיעה אל המהות של הציור מתוך חיבור עמוק לאדמה ולרוח, והשאירה אחריה שובל של צבע שעדיין מהדהד בגלריות החשובות בעולם.
