הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו מנה גדושה של 24 מתוך מאות רישומים שיצר אמן הרינסאנס הגבוה , אנדראה דל סארטו ( 1486-1530 ) , בן פירנצה , שכונה : ״ העילוי שאינו עושה טעויות ״ ( SENZA ERRORI ) וזכה לתהילה רבה בעירו , בעודו בחייו . הסטודיו של דל סארטו שקק חיים וגרף הזמנות עבודה גדולות ורבות ותלמידיו העריצו אותו והוכשרו על ידו לגדולה . דל סארטו נהג לומר להם : ״ מי שמשתוקק להיות צייר גדול , חייב להיות – בראש ובראשונה – רשם ענק ! ״. ואכן, דל סארטו נחשב לגדול יוצרי הפרסקאות בפירנצה ולצורך הכנת תכנית העבודה של כל אחד מהם טרח להכין עשרות רישומי הכנה של הפרטים הכי קטנים שהתכוון לכלול בכל אחד מהם . והוא עשה זאת נפלא . למרבה הצער – לאחר מותו הטראגי של האמן ״ ללא טעויות ״ הגדול הזה – בשנת 1530, כשהוא בן 44 בלבד , לאחר שניגף במגיפת הדבר שהיכתה אז בטוסקנה , הוא די נשכח – ורק כעבור כ 300 שנים מיום מותו , התגלה מחדש על ידי הניאו קלאסיקנים שהעתיקו ושיחזרו את עבודותיו המדהימות שפזורות בכל הבזיליקות של פירנצה והם אמרו עליו כי הוא היה יכול ( וצריך ) להיחשב לגדול כמו שלושת ענקי הרינסאנס הפלורנטיני רבי התהילה : לאונרדו דה וינצ'י ( 1452-1519 ) שנולד 34 שנים לפניו , מיכלאנג'לו ( 1475-1564) שנולד 11 שנים לפניו ורפאל ( 1483-1520) שהיה מבוגר ממנו ב 3 שנים בלבד . אפילו מיכלאנג'לו , שלא נודע כנדיב גדול מדי ולא נהג לפרגן למתחריו – העריך מאוד את דל סארטו , ואף היה מי שהמליץ עליו והציג בפני ג'יורג'יו ואזארי ( 1511-1574 ) את הסטודיו של האמן הגדול מפירנצה ואף הפציר בו כי ידגיש את חלקו הרב של דל סארטו באמנות התקופה במסגרת חיבורו הגדול על חיי האמנים . לימים קבעו מומחי תולדות אמנות הרינסאנס כי האיש " WITHOUT ERRORS " עשה בכל זאת טעות אחת ענקית ואולי קריטית במהלך הקריירה המפוארת שלו , בכך שנולד , פעל ומת – בפירנצה – אך כמעט שלא יצא ממנה כל ימי חייו , בניגוד לשלושת ה " טריניטי " הגדולים שידעו לעשות לעצמם שם גדול בסיירם וביצירתם בכל רחבי איטליה , עם דגש מיוחד על רומא והותיקן – ואף בכך שידעו להשפיע כבר בימי חייהם על האמנים הגדולים של פלנדריה , גרמניה , צרפת ואנגליה . דל סארטו היה פלורנטיני עסוק ומצליח אך , כנראה נאמן מדי לעירו – ושמו התפוגג לאחר מותו . אנדראה נולד בפירנצה כבן לאניולו שהיה חייט ( באיטלקית : SARTO ) מוכר ומצליח בעיר וכבר בילדותו , כונה : DEL SARTO ׁ( " בנו של החייט " ). הוא התגלה על ידי אביו ככשרוני כבר בגיל 6 ובשנת 1494, כשהיה בן 8 , נשלח לשמש שוליה בחנותו של צורף מקומי , ולאחר מכן – מ 1496 ועד 1498 , בגיל : 10-12 , כעוזרו של גלף עץ מפורסם בפירנצה . בגיל 12 , עבר בזה אחר זה לעבוד בבתי המלאכה של שני ציירים חשובים : פיירו די קוזימו ( 1462-1522 ) ורפאלינו דל גארבו ( 1466-1527 ) , שניהם תלמידיו של המאסטר : פיליפינו ליפי ( 1457-1504 ׂ) , ידידו האישי הקרוב של לאונרדו הגדול , וממנו בעקיפין – שאב אנדראה דל סארטו את ההשראה לרשום במדוייק וללא טעויות – בטרם יניף את מברשת הצבע על לוח עץ הצפצפה שלפניו או על קיר הבזיליקה שמולו . בשנת 1505 , כשהוא בן 19 בלבד , חנך דל סארטו את הסטודיו שלו , העסיק 2 שוליות , והחל לקבל הזמנות עבודה ראשונות . שני מוריו , די קוזימו ובמיוחד – דל גארבו ( שכינויו זה נגזר משמו של הרחוב שבו שכן הסטודיו שלו : VIA DEL GARBO ׂ) – פירגנו לו והעניקו לו המלצות חמות . התהילה הגיעה עד מהרה . בשנת 1509 זכה דל סארטו לקבל הזמנת עבודה ענקית לצייר 7 ציורי פרסקו גדולים באטריום של אחת הבזיליקות החשובות בפירנצה – " הבזיליקה דלה סנטיסימה אנונציאטה " ( בזיליקת הבשורה הגדולה ) שהוקמה בימי הביניים – הוא עבד בבזיליקה הזו 5 שנים וכשסיים את המלאכה המפרכת והוציא מתחת ידיו – אטריום מרהיב ביופיו – זכה לכבוד ולתהילה וזרם העבודות שהופנה לסטודיו שלו לא פסק מאז לרגע . בשנת 1516 קיבל דל סארטו עבודה גדולה שבמרכזה נדרש לצייר סדרת ציורים שהוקדשה ל " יוחנן המטביל " . לצורך העבודה הזו נדרש דל סארטו להקדיש שנתיים – ולפני שהחל בה יצר כ 100 רישומים שבהם תיאר את דיוקנו המשוער של הקדוש הנוצרי שבישר את בואו של ישו ואף הטביל אותו – ולאחר מסירת העבודה הזו – זכה להזמנה מפתיעה כאשר בתחילת שנת 1518 ( כשהיה בן 32 ) , מפורסם, עשיר ומאוד נחשב בעיר פירנצה – לצאת , לראשונה בחייו , מגבולות ארצו , ולבקר אצל מלך צרפת , פרנסואה ה 1 ( שמלך בין השנים : 1515-1547 ) , ממשיך דרכו של לואי ה 12 כפטרון ענק של אמנויות , שעסק באותה עת בבניה ושיפוץ במתחם המרהיב של ארמונות עמק הלואר, שם העסיק באותה עת גם את לאונרדו דה וינצ'י הגדול שחי במקום . מסתבר כי מצב בריאותו של דה וינצ'י שהיה אז בן 65 , כבר היה בכי רע , ומלך צרפת השאפתן החל לחפש לו מחליף ראוי . אנדראה דל סארטו יצא לצרפת והמלך פרנסואה ה 1 סיפר לו כי שמע על סדרת עבודותיו המפארות את " יוחנן המטביל " וקיבל המלצות חמות עליו בפירנצה . המלך הציע לדל סארטו הצעה כספית קוסמת במיוחד . דל סארטו התלבט , ובעודו מהסס .. הוזעק הביתה . מסתבר כי רעייתו , לוקרציה, שסירבה בתוקף להילוות אליו לביקורו בצרפת – דרשה ממנו לשוב מיד הביתה. אנדראה דל סארטו נישא 6 שנים קודם לכן , בשנת 1512 – ללוקרציה ( דל פדה ) , אלמנתו העשירה של קארלו דה רקנאטי , כובען אמיד . לוקרציה הייתה אישה יפה ושימשה כמוזה לדל סארטו ואכן , כיכבה כמודליסטית ברבים מציורי המאדונה שלו , אך ואזארי תיאר אותה בחיבורו כאישה קשה , שנהגה בגסות וברוע לב כלפי השוליות בסטודיו של בעלה ואף הייתה קנאית מאוד לבעלה שהיה גבר נאה ושרמנטי למדי או אף יותר מדי . בטרם שב הבייתה – קיבל דל סארטו – הזמנה אחת ממלך צרפת , ולפיה התחייב לצייר עבורו ציור גדול של אחד ממופעיו של יוחנן הקדוש בברית החדשה ואף הוענקה לצורך כך מקדמה הגונה . בשנת 1519 מת לאונרדו דה וינצ'י בזרועותיו של פטרונו , פרנסואה ה 1 , מלך צרפת צרפת – ושוב נשלחו לפירנצה שליחים מטעמו כדי לשכנע את דל סארטו לצאת לעמק הלואר . אך אנדראה דל סארטו שוב נכנע לגחמותיה של לוקרציה היפה שלו ודחה את ההזמנה הקוסמת – הוא בחר להשתמש בממונו הרב ובנה לעצמו וילה מפוארת ובצדה – סטודיו מאובזר – בפירנצה , ומאז שנת 1520 ועד יום מותו לא עזב את גבולותיה של עירו האהובה – פירנצה . החל משנת 1521 ועד יום מותו עבד דל סארטו בעיקר עבור פטרונו החדש – אוטאביאנו דה מדיצ'י ( 1484-1546 ) , שהיה נשוי לנכדתו של לורנצו דה מדיצ'י ׁ( " המפואר " ) , פטרון אמנות הרינסאנס הפלורנטיני הראשון והחשוב ביותר , והיה פוליטיקאי שנשא בתואר : " סנטור " , מה שהיקנה לו השפעה וקשרים חזקים בצמרת הפוליטית של טוסקאנה . חלק גדול מאוסף האמנות הכביר של פטרונו , מצא דרכו בתחילת המאה ה 20 ל " נשיונל גאלרי " בלונדון ובו גם – ציורים ורישומים של אנדראה דל סארטו . אחד הרישומים הללו הוא הראשון בין הרישומים שלפנינו בפוסט הזה – המתאר את ראשו של יוחנן המטביל , זהו רישום משנת 1523 – ששימש כעבודת הכנה לקראת הציור שיצר דל סארטו באותה שנה במסגרת ההזמנה האחת והיחידה שקיבל מפרנסואה ה 1 , מלך צרפת . אנדראה דל סארטו מת בגיל 44 לאחר שנדבק בדבר במגיפה שפרצה בחודש ספטמבר 1530 בפירנצה . בחיבורו : " חיי האמנים " כתב ג'יורג'יו ואזארי כי לוקרציה נטשה את בעלה בעת שחלה , אחרים כתבו כי ייתכן והיא פשוט חששה להידבק – ובשורה האחרונה : לוקרציה , שהתאלמנה בפעם השניה , הוסיפה לחיות ברווחה כמשך כ 40 שנים לאחר שדל סארטו מת . אנדראה דל סארטו זכה לכבוד רב בהלוייתו כ " יקיר פירנצה " ונקבר ב " בזיליקה דלה סנטיסימה רנונציאטה " שבה רכש את שמו הגדול כמי שיצר 7 פרסקאות באטריום של הכנסיה החשובה .
