הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
אנחנו ממשיכים בפרק נוסף של סיפור חייו הקצרים אך המופלאים של אנרי דה טולוז לוטרק ( 1864-1901) ומגיעים לתקופת הציורים הנהדרים שהוא יצר בין השנים 1889 ו 1891 בגנו המטופח של האב פורסט ( THE GARDEN OF MONSIEUR FOREST ) שהיה פארק קטן וקסום שנמצא ממש בסמוך לסטודיו שלו . לפנינו שני ציורי הפתיחה של סדרת ציורי נשים מטופחות למראה עם רקע של עלוות הגן המעובד למחצה. הסדרה היוותה למעשה מעין אסופה של ציורי מחקר שבהם בחן לוטרק את ״ תורת הצבע ״ הניסיונית שהוא פיתח ביחד עם ידידו וינסנט ואן גוך , באותה תקופה קצרה בת כ 6 חודשים ( ממאי ועד נובמבר 1887 ) בה הם למדו ועבדו זה לצד זה באטלייה של פרנן קורמון במונמרטר . ואן גוך ( 1853-1890 ) עזב בסוף פברואר 1886 את אנטוורפן לאחר שהתאכזב מלימודיו באקדמיה לאמנות ה ״ מכופתרת מאוד ״ וב 1 במרץ הגיע לפריז כדי להתגורר אצל אחיו , תיאו וללמוד בסטודיו פתוח וליברלי יותר. בשנת 1886 נהג וינסנט לפקוד את האטלייה לעתים נדירות למדי , אך באמצע שנת 1887 החל לשהות בסטודיו של פרנן קורמון שעות יותר ארוכות ובאותה תקופה קצרה – נהנה לעבוד בצורה אינטנסיבית מאוד לצדו של לוטרק הצעיר ממנו ב 11 שנים , שהיה אז בן 23 בלבד. הטכניקה ששניהם ניסו לפתח ביחד התבססה על בחירת פלטת צבעי שמן בהירה , על דילול רב של צבעי שמן הפשתן שבהם השתמשו ועל משיחות מכחול רחבות במיוחד אך עדינות מאוד , כדי לשוות לציורים שלהם חזות מעודנת של ציורי פסטל . לצורך יצירת שני הציורים שלפנינו שכר טולוז לוטרק , שכבר נודע כאיש רב חסד וחמלה , את שירותיה של זונה מבוגרת וקשת יום שפרשה ממלאכתה לא מכבר ונזקקה להכנסה קטנה לצורך קיומה היומיומי . שמה היה ברת׳ ( BERTH ) ולמרבה הצער היא גם הייתה חרשת – אילמת מיום לידתה . לוטרק הזמין אותה לגן , הלביש אותה על חשבונו בשמלה מהודרת , הניח על ראשה כובע אופנתי ואף מיצב אותה בתנוחת ישיבה מכובדת כשהעלווה מאחוריה ומטריה / שמשיה על ברכיה . הוא גם הזמין את ידידו – הצלם האמנותי מוריס גיבר ( 1856-1922 ) כדי שיצלם את מעמד היצירה שלו . הציור הראשון שנקרא " BERTH THE DEAF WITH AN UMBRELLA " נוצר באוקטובר 1889 ומוצג כיום ב " הרמיטאז' מיוזיאום " שבסנט פיטרסבורג , רוסיה ואילו הציור השני – שהושלם בסטודיו של לוטרק בדצמבר 1889 ( כי היה גשום בגן ) , נקרא : " THE WOMAN IN THE BLACK HAT " והוא מוצג כיום במוזיאון לאמנות של פילדלפיה . שני הציורים נוצרו בשמן מדולל היטב על גבי לוח קרטון ואכן, נראים כאילו צויירו באמצעות עפרונות פסטל . מספרים כי ברת' החרשת ( באירופה היא כונתה : BERTH LA SOURDE ) התרגשה מאוד מהמחווה הנדיב של לוטרק הצעיר והייתה אסירת תודה . כששני הציורים נוצרו – ואן גוך עצמו כבר היה מאושפז בסנטוריום של סינט רמי בפרובנס – אך ציפה מאוד לפגוש את ידידו טולוז לוטרק בתערוכת ה LES 20 , בבריסל , שאליה הוזמנו שניהם לקראת 1890 – לוטרק צייר את העבודות הללו כדי להציגן בתערוכה הזו , וכך עשה – אך וינסנט ואן גוך , לא זכה להשתתף בתערוכה – הוא מת ממש חודשיים לפני שהיא התכנסה . הפארק שנקרא : THE GARDEN OF ׁ PERE FOREST היה גן קטן שנמצא מעט מתחת לבית העלמין הישן והמפורסם של מונמרטר . הוא היה בבעלותו של מסייה פורסט, כומר בדימוס , שנודע כקשת נלהב , מראשי גילדת הקשתים של פריז . הגן היה פתוח בפני הציבור . ביתו המרווח של אנרי דה טולוז לוטרק ששימש גם כסטודיו שלו היה ברחוב טורלאק 5 שברובע ה 18 במרחק של כ 50 מטרים מהכניסה הראשית לגן . משם ועד למולן רוז' שברחוב קלישי, סמוך לפיגאל , כמו גם לאטלייה של פרנן קורמון ואפילו לבית הקפה " הקפה דו טמבורין " של הגברת אגוסטינה סגטורי ( 1841-1910 ) שבו נהגו טולוז לוטרק וואן גוך להשתכר ביחד כמעט מדי ערב וערב – באותה חצי שנה שפעלו ביחד -המרחק היה קצר עוד יותר. הכל בטווח הליכה קלה .
