סיפורו של ציור. הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. למי שמגיע למוזיאון ה ״ לובר ״ אסור לוותר על גיחה קצרה לאולם 911 , שם תלוי על הקיר ציור מרהיב בגודל 182×125 ס״מ , בצבעי שמן על פני פאנל עץ אלון , שקשה להתיק ממנו את העיניים . זהו הציור : ״ לידתו של קופידון ״ שיצר , צייר צרפתי בשם : אסטאש לה סואר ( 1616-1655 ) בשנים 1645-1647 , ובזכותו – זכה לתהילה בפריז וכונה באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול – ״ רפאל של הצרפתים ! ״. אז ברצוני לספר לכם מעט על אסטאש עצמו ולאחר מכן על הציור והרקע ליצירתו . אסטאש לה סואר נולד בפריז , התגורר בה כל ימי חייו ומעולם לא יצא ממנה לפלנדריה או לאיטליה , כפי שעשו מרבית חבריו , במטרה לרכוש ידע אמנותי זר ולחפש מקורות השראה . ולכן- יצירתו נחשבת ל ״ צרפתית טהורה ״ ויש הרואים בה אבן היסוד המוצקה בבניית תרבות חדשה בפריז של אמצע המאה ה 17 : ״ הבארוק הצרפתי ״ . אסטאש החל ללמוד ציור אצל סימון וואה ( 1590-1649 ), שהיה צייר , רשם ומורה נודע , בשנת 1632 , כשהיה בן 16. הצטיין במיוחד . וכבר בגיל 19, הגיעה אליו הזמנה חשובה ראשונה באמצעות מורו – הוא אייר ספר מתקופת הרינסאנס שנושאו אהבה אבירית בשם : ״ החלום של פוליפילוס ״ , שיצא לאור ונמכר היטב בין השנים : 1636-1645 , כשרונו של אסטאש כצייר בלט והיקנה לו פירסום . אסטאש פתח סטודיו משלו בפריז וזכה להצלחה מסחרית רבה . בשנת 1645 , כשהיה בן 29 , קיבל אסטאש את הזדמנות חייו השניה בזכותה של הזמנה חשובה והוא עמל במשך 3 שנים רצופות על יצירתו הגדולה ביותר בחייו והפעם בנושא דתי : " חיי הקדוש ברונו " . ההזמנה הגיעה ממנזר הקרתוסיאנים של פריז וכללה סדרה של 22 ציורים המתארים את מהלך חייו של ברונו הקדוש , מייסד המסדר . פרוייקט אדיר מימדים של ציורים שנועדו לקשט את קירות המנזר . הפרוייקט הענקי והמוצלח הזה גרר שתי תוצאות מופלאות . בגיל 31 , בשנת 1648 , מיד לאחר הקמתה של האקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בפריז , הוא מונה לאחד הפרופסורים הראשונים שלה , ולצעיר שבהם , מעמד נכבד שהניב לו תלמידים רבים ורבי כישרון והפך אותו לבעל השפעה רבה על כל אמני צרפת . כמו כן – הוא הוכתר בקרב הקהילה שוחרת האמנות של פריז כ " ניקולא פוסן " השני . למותר לציין כי ניקולא פוסן ( 1594-1665 ) נחשב לגדול ציירי צרפת באותם ימים . ואז קיבל אסטאש לה סואר הזמנה מופלאה – הקרדינל מזארינו , בכבודו ובעצמו , הזמין אצלו ציור בנושא : " הולדתו של קופידון " שנועד לקשט את ארמונו בפריז . למותר לציין – כי הנושא של קופידון ( " ארוס " במיתולוגיה היוונית ) הלהיב במאה ה 17 גם את האצולה והכמורה בצרפת . ארוס/ קופידון הוא אל התשוקה במיתולוגיה . ככזה , באמנות הוא מוצג כילד או כעלם צעיר , בעל כנפיים , המתהלך בין פרחי השושן והמצוייד תמיד בקשת ובחיצים , אשר פגיעתם מעוררת תשוקה מינית . עם זאת , הרקע שלו לוט בערפל . כי הומרוס , מעולם לא הזכיר אותו באפוסים שלו , לא כאל ואף לא כגיבור – עובדה שעוררה את דמיונם של אמני הרינסאנס והבארוק להציגו ולתארו כרצונם . בדרך כלל , תואר קופידון כשייך לפמלייתה של אמו – אפרודיטה / ונוס ( רומא /אתונה ) , אלת האהבה , היופי והפריון ולהבדיל , הוא הוזכר בהיסטוריה המיתולוגית כזה שבעוונותיו – אירגן את ה " כאוס " ( התוהו ובוהו ) שבספר בראשית או " התהום " הראשוני במיתולוגיה הכנענית , בזמן בריאת העולם . כשהציור הוצג בארמונו של הקרדינל הוא עורר גלי הערצה כלפי הצייר . הציור נדרש על ידי המלך לואי ה 14 בכבודו ובעצמו והוצג במשך שנים ארוכות באולם המראות של ארמון ורסאי לאורך תקופת שלטונו והפכה לאחת היצירות המפורסמות של הבארוק הצרפתי שמצאה את מקומה לבסוף בלבו של מוזיאון ה " לובר " . נטען כי " לידתו של קופידון " הוא ציורו האלגנטי ביותר של אסטאש לה סואר , והמייצג המוצלח ביותר של " הבארוק הצרפתי " שמאופיין בטכניקה מעודנת ובקישוטיות עשירה . חלק מגדולתו של הציור נובעת מהצלחתו של האמן ליצור תחושת תנועה ודינמיות בסצנה . דמותה של ונוס ( אפרודיטה ) , אלת האהבה , ממוקמת במרכז היצירה כשהיא מוקפת בסדרה של דמויות מיתולוגיות שמלוות אותה במשימתה ללדת את קופידון . דמותה של האלה – האם , מיוצגת בעדינות ובחושניות רבה , ואילו דמויות האלים והנימפות הסובבות אותה מלאות בחיים ותנועה . האמן השתמש כדרכו בפלטת צבעים רכים ועדינים שמעניקים ליצירה תחושה של הרמוניה ואיזון . גווני השמן שנראים כמו פסטל מנדבים עידון ואלגנטיות – אופייני לסגנון הבארוק הצרפתי . עוד פרטים על אופן יצירת העבודה : האמן יצר אותה במשך שנתיים וחצי מול מודלים חיים כדי להעניק אמינות מוחלטת לדמויות שבה . הוא השקיע את כל זמנו אז כדי לכלול כל פרט ופרט עד להשגת השלמות .
" הולדתו של קופידון " נחשבת ללא ספק לאחת מהחשובות והמעניינות בתולדות " הבארוק הצרפתי " ומקומה הנכבד ב " מוזיאון הלובר " מוכיח זאת .
למרבה הצער , אסטאש לה סואר , נפטר ב 30 באפריל 1655 , בגיל 38 בלבד , לאחר שלקה במחלה קשה , ונקבר בעירו – פריז – אותה כה אהב .
