ארתור קולניק

ארתור קולניק – החרט של הנשמה היהודית, העד של השואה"

ארתור קולניק (Arthur Kolnik) נולד בשנת 1890 בעיר סטניסלבוב שבגליציה (כיום איוונו-פרנקיבסק, אוקראינה), באימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא גדל במשפחה יהודית מסורתית, והושפע מהווי החיים היהודיים של עיירות מזרח אירופה – בתי הכנסת, הדמויות החסידיות, הרגעים הקטנים של היום־יום.
הוא למד אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בווינה, שם הושפע מן האקספרסיוניזם והסימבוליזם. כבר בתחילת דרכו ניכרה משיכתו לדיוקן האנושי – לא כתיאור חיצוני בלבד, אלא כמבע פנימי, פסיכולוגי, כמעט מיסטי.

בשנות ה-20 וה-30 פעל בעיקר ברומניה, בצ'רנוביץ ובבוקרשט, שם יצר ציורים, איורים ספרותיים וחריטות עץ. הוא שיתף פעולה עם סופרים ומשוררים יהודים ביידיש ובעברית – ביניהם איציק מנגר – ואייר את ספריהם בציורים מלאי הבעה שנגעו בפיוטיות ובטרגדיה של החיים היהודיים בגולה.

בשנת 1931 עבר לפריז, והתבסס שם כאמן יהודי בולט בקרב הגולים ממזרח אירופה. קולניק היה פעיל באגודות של אמנים יהודים והציג תדיר בתערוכות בפריז, בבריסל, בז'נבה, ולימים גם בניו יורק ותל אביב.

השואה שינתה את קולניק לעד.
לאחר שאיבד רבים ממשפחתו ומעולמו בגליציה, הפך קולניק את יצירתו למסע של זיכרון ועדות. הוא יצר סדרות חריטות עץ עוצמתיות שעסקו בגירוש, במחנות, בצער האם היהודייה, בדמות החייל הגרמני ובאבל השקט של הניצולים. בניגוד לציור סוער או תיעוד גרפי אכזרי, קולניק בחר באיפוק צורב – קווים דקים, דמויות מופנמות, קומפוזיציות מהדהדות שתיקה.

העבודות מתקופת השואה ואחריה הפכו לסימן היכר של סגנונו: שילוב בין פיוט יהודי לבין זעקה גרפית שקטה.
אחת העבודות הידועות שלו – אם יהודייה מחבקת את ילדה תחת עמוד תלייה – נחרטה בזיכרון האמנותי של התקופה.

תערוכות והכרה בינלאומית
עבודותיו הוצגו במוזיאונים חשובים ברחבי העולם:
– Musée d'Art Juif בפריז
– YIVO בניו יורק
– בית התפוצות ובית לוחמי הגטאות בישראל
– וכן בגלריות פרטיות באירופה וארצות הברית.

קולניק המשיך ליצור עד ימיו האחרונים. הוא נפטר בפריז בשנת 1972.

המורשת שלו נשמרת בידי אספנים פרטיים, מוזיאונים, וספרים המאגדים את איוריו וחריטותיו.

ארתור קולניק היה לא רק אמן, אלא מגשר בין עולמות – בין מזרח למערב, בין המסורתי למודרני, בין החי למת.
הוא חרט את העבר, כדי שלא נוכל לעולם לשכוח אותו.