ברנרדו בלוטו

ברנרדו בלוטו – עין המצלמה של המאה ה-18

ברנרדו בלוטו (Bernardo Bellotto), שנולד ב-1721 בוונציה ונפטר ב-1780 בוורשה, היה מציירי הנוף העירוני (וֶדּוּטָה) הגדולים של המאה ה-18. בן לאחת ממשפחות האמנים הידועות של ונציה – אחיינו ותלמידו של אנטוניו קנאלטו (Canaletto), והוא אף נהג לחתום לעיתים כ-"קנאלטו הצעיר", מה שגרם לא פעם לבלבול היסטורי בין השניים.

לימודיו ועיצוב סגנונו

בלוטו גדל בסדנה של דודו קנאלטו, וממנו למד את יסודות הפרספקטיבה, האור והדיוק הארכיטקטוני. בניגוד לדודו, בלוטו נטה לסגנון דרמטי וכהה יותר, עם שימוש באור צפון אירופי ותחושת עומק ריאליסטית חזקה. בעוד קנאלטו היטיב להציג את ונציה בזוהרה, בלוטו התעניין גם בהיבטים היומיומיים והחברתיים של העיר.

בלוטו פיתח קריירה בינלאומית מרשימה. הוא פעל בדרזדן, וינה, מינכן, פראג ובסופו של דבר בוורשה. בכל עיר בה ביקר יצר פנורמות מדויקות, כמעט אדריכליות, של הנוף העירוני. ציוריו הפכו לתיעוד חזותי נדיר של אירופה שלפני המודרנה. בציוריו ניכרת השפעה של תורת הפרספקטיבה, שימוש בקאמרה אובסקורה, ועניין בפרטי החיים העירוניים.

במהלך שהותו בוורשה בשירותו של המלך סטניסלב פוניאטובסקי, יצר בלוטו סדרה מרהיבה של נופי העיר. עבודות אלו זכו להערכה לא רק בזכות יופיין – אלא הפכו לתיעוד חזותי מדויק כל כך, שבמהלך מלחמת העולם השנייה שימשו רפרנס לשחזור העיר ההרוסה. דוגמה נדירה לעוצמתה של האמנות ככלי שימור היסטורי!

בלוטו לא היה רק ממשיך דרכו של קנאלטו, אלא אמן שידע להטעין את ציור הנוף במשמעות היסטורית ותרבותית. הוא נמנה עם דור האמנים שהפך את הוודוטה לצורת אמנות גבוהה, ולא רק מסחרית או תיירותית. עין חדה לפרטים, עומק פסיכולוגי, ורוח תיעודית שמקדימה את הצילום – אלה מה שהופכים את בלוטו לדמות מפתח באמנות האירופית של המאה ה-18.