הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. סיפורה של ציירת חשובה שנשכחה . גבריאל מינטר ( 1877-1962) הייתה ציירת גרמניה בולטת , שעמדה בחזית האוונגרד של מינכן בראשית המאה ה20 . גבריאל למדה אצל וסילי קנדינסקי ( 1866- 1944 ) ואף היתה בת זוגו במשך יותר מ 10 שנים ושותפתו של האמן הכריזמטי הזה כחברה – אישה – מייסדת ( אחת ויחידה ) של קבוצת הציירים האקספרסיוניסטים הנודעת של מינכן שנקראה : ״ הפרש הכחול ״ , אך למרבה הצער, על אף פועלה ומקומה המרכזי של מינטר בחזית המודרניזם של מינכן בשנות ה 20 של המאה ה 20 , שמה של הציירת כמעט ואינו מוכר מחוץ לאקדמיות לאמנות של ערי אירופה העיקריות ובעל כורחה , היא נותרה , בסופו של דבר , מעין ״ הערת שוליים ״ בלבד בסיפור קורותיו המסעירים של וסילי קנדינסקי עצמו . כיום , ידוע , כי קנדינסקי עצמו נדהם מגישתה האמנותית פורצת הדרך של מינטר , בעיקר , בכל הנוגע לשימוש אקטיבי בצבעים עזים ובטכניקות ציור מקוריות משלה שטרם נודעו אז – עד כדי כך שהאמן הגדול אימץ חלק מהן ועד מהרה הן זוהו כשלו ומיוחסות לו בטעות ככאלה עד היום . בכך מצטרפת גבריאל מינטר לחברה מכובדת ברשימת " הנשים הנעלמות " של האמנות – " הנשים שנשכחו ". רק בשנת 2018 , כ 60 שנה לאחר מותה , התעורר עולם האמנות ולמד להכיר ולהוקיר מחדש את האמנית החשובה שנעלמה . באותה שנה טרח " מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית " שבקופנהגן , דנמרק – להציג תערוכת ענק שנמשכה 4 חודשים, ממאי ועד ספטמבר, ובה הוצגו יותר מ 130 מיצירותיה של גבריאל מינטר אשר נאספו ממוזיאונים שונים ברחבי אירופה ואמריקה ומאוספים פרטיים שונים . אין ספק כי תערוכה רטרוספקטיבית זו שהיתה הראשונה מזה עשרות שנים של האמנית – חשפה אותה מחדש ולא מכבר הופק אף סרט דוקו משובח על יצירתה . גבריאל מינטר נולדה להורים מהמעמד הגבוה בברלין . משפחתה תמכה ברצונה העז להפוך לאמנית . היא התחילה לצייר כבר בילדותה וכשגדלה נעזרה במורה פרטי . רק בשנת 1897 , בהיותה בת 20 , נשלחה מינטר לעיר דיסלדורף בה החלה לקבל הדרכה והכשרה אמנותית מקצועית בסטודיו לנשים של האמן – מורה , ארנסט בוש ( 1834-1917 ) ולאחר מכן , התקבלה ל " דאמנשולה " – בית הספר הכאילו אקדמי למקצועות המיועד לנשים , בעיר. כשמלאו לה 22 , נפטרו שני הוריה בזה אחר זו , וגבריאל מינטר ירשה סכום כסף גדול . היא פרשה מבית הספר ויצאה לאמריקה למשך יותר משנתיים , שם שהתה , בעיקר בארקנזו ובמיזורי אצל קרובי משפחה . ככשבה לגרמניה – נשאה מינטר עמה 6 ספרי שירטוטים / רישומים , שמתארים חיי פריפריה , צמחים ונופים . באמריקה היא גם אימצה טכניקות חדשות לחיתוך עץ , פיסול והדפסה . בשנת 1901 עברה מינטר למינכן שהייתה אז בירת המודרניזם הגרמני והחלה ללמוד באקדמיה לנשים של ארגון האמנים העירוני , אצל חבר הנהלת האקדמיה – מקסימיליאן דאסיו , ואז הוצע לה להירשם וללמוד במוסד האוונגרדי שהקים האמן הרוסי המוערך , וסילי קנדינסקי , שנקרא : PHALANX SCHOOL . גבריאל מינטר נאלצה ללמוד מחוץ למסגרת האקדמיות הרשמיות לאמנות של מינכן מכיון שאלה היו סגורים בפני נשים ! בבית הספר " פלאנקס " נחשפה מינטר לפוסט אימפרסיוניזם כמו גם לטכניקות העבודה בעזרת סכין , פלטה ומברשת דקה . את השימוש בצבעים עזים וקוי מיתאר נועזים אימצה לאחר שהתוודעה לעבודותיהם של פול גוגן ( 1848- 1903 ) ואנרי מאטיס ( 1869 – 1954 ) , שאת הפוביזם שלו היא העריצה . זמן קצר לאחר שהחלה ללמוד במינכן היא הכירה את קנדינסקי עצמו באופן מקצועי , ועד מהרה הפך הקשר המקצועי ביניהם למערכת יחסים אישית שנמשכה למעלה מעשור . הקשר התגבש בשנת 1902 כאשר קנדינסקי הזמין את גבריאל מינטר להצטרף אליו לקורס ציורי הקיץ שלו באלפים , מדרום לעיר מינכן . אבל מינטר הושפעה מאנרי מאטיס יותר ויותר – ובהדרגה , בנתה בכוחות עצמה את יסודות האקספרסיוניזם הגרמני . היא עבדה במדיומים שונים , כולל בחיתוכי עץ – והיתה יכולה להרשות לעצמה לצאת , לעתים בגפה , למסעות ברחבי אירופה וצפון אפריקה , שלאורכם ניהלה יומנים מפורטים ותיעדה את מסעותיה במצלמה משוכללת שרכשה לעצמה . עד מהרה – זוהתה מינטר כחברה מובילה בתת קבוצה קטנה של אמני מינכן שנטשו את הציור האימפרסיוניסטי , הניאו אימפרסיוניסטי ואפילו את האר נובו המאוחר – ואימצו לעצמם את האמנות הקיצונית יותר – ה " לא נטורליסטית " , שמזוהה כאקספרסיוניזם מוקדם . מינטר הירבתה אז לצייר ציורי נוף שבהם נקטה בפשטות ובמינימליזם קיצוני וכן , בסמליות מרמזת עם צבעים שקטים , חלל דחוס וצורות שטוחות . היא היתה עצמאית מאוד בדרכה ובסגנונה ונהנתה לחקור את עולם הילדים וליצור הדפסים צבעוניים מרהיבים ביופיים של ילדים וצעצועים . בשנת 1908 הגשימה גבריאל את החלום שלה , כאשר במסגרת סיור עצמאי שלה – פגשה בפריז את אנרי מאטיס , וכששבה למינכן , מושפעת חזק , ממנו – רכשה בית בעיירת השוק הבווארי הקטנה , מורנאו , והחלה לבלות שם חלק ניכר מזמנה – במורנאו הפליאה מינטר במיוחד בציורי הנופים שלה שהיו יוצאי דופן בשימוש שלה בצבעי שמן : כחול, ירוק, צהוב וורוד – שהפכו לצבעי ה " דגל האמנותי " שלה . היא נהגה לטעון כי הצירוף של ארבעת הצבעים הללו – מעורר רגש , בעיניה . בתקופה הזו החל וסילי קנדינסקי עצמו לאמץ את השימוש האמיץ של מינטר בצבעים רוויים ובסגנון אקספרסיוניסטי מופשט . ניכר בעבודותיהם כי היתה ביניהם הערכה הדדית רבה ושיתוף פעולה מרשים . הם הקימו ביחד את קבוצת האוונגרד הראשונה של מינכן שנקראה : " אגודת האמנים החדשה " ( NEUE KUNSTLERVEREIN GUNG ) , שבמסגרתה תרמה גבריאל מינטר ציורים רבים למספר תערוכות אוונגרד משמעותיות ביותר בגרמניה של לפני מלחמת העולם הראשונה . אבל האגודה לא סחפה אחריה אמנים רבים , מחוץ למינכן , ואז – בשנת 1911 – יזמו קנדינסקי ומינטר ביחד את הקמת קבוצת האקספרסיוניזם הגרמני המכונה : " הפרש הכחול " ( DER BLAUE REITER ׁ) , שנועדה לרשת את מקומה של קבוצת האקספרסיוניזם – " הגשר " ( DIE BRUCKE ׂ) בראשות ארנסט לודוויג קירכנר ( 1880- 1938 ) שפעלה בין השנים 1905 – 1913 בדרזדן ולאחר מכן , בברלין . האמנים שפעלו בקבוצה החשובה הזו דגלו באמנות מודרנית , בקשר שבין אמנות חזותית למוסיקה , בקשרים רוחניים וסמליים של צבע ובגישה ספונטנית ואינטואיטיבית לציור מופשט . הרצון המשותף של חברי " הפרש הכחול " היה לבטא רוחניות באמצעות אמנות . אין ספק כי גבריאל מינטר נטלה חלק חשוב ביותר בעיצוב הרעיוני של תנועת " הפרש הכחול " , בעיקר כי היא נודעה כבר אז כאשפית של שימוש בצבע וכולם האמינו אז כי השימוש בצבע מבטא היטב את רעיונות הקבוצה . כיום סבורים חלק ממומחי האמנות כי ככל שהשפעתה של מינטר על הכוון של " הפרש הכחול " גברה – כך מאס בה וסילי קנדינסקי יותר ויותר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה , מינטר וקנדינסקי עברו להתגורר בשוייץ – אך במהלכה של שנת 1914 , החליט קנדינסקי לשוב למולדתו – רוסיה – בלעדיה . ונישואיו בשנת 1917 לנינה אנדרייסקאיה , סימנו את סוף מערכת היחסים בין קנדינסקי לגבריאל מינטר. מינטר שבה לביתה במורנאו וכמעט מדי יום ביומו נהגה לנסוע בגפה הלוך ושוב למינכן . ביום הולדתה ה 80 תרמה האמנית אוסף של יותר מ 80 ציורי שמן וכ 330 רישומים ל " סטאדיש גאלרי " שבמינכן . היא נפטרה בביתה שבמורנאו ב 19 במאי 1962 בגיל 85 .
