פבלו פיקסו

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.  לפנינו ארבעה ציורים מוקדמים שיצר פבלו פיקאסו ( 1881-1973) הצעיר, בן ה 19 , במהלך ארבעת חודשי ביקורו הראשון בחייו בפריז , כלומר, בין אוקטובר 1900 לינואר 1901 , ובכולם ניכרת השפעתו העצומה של אנרי דה טולוז לוטרק ( 1864-1901 ) על סגנון עבודתו . ב 7 באוקטובר 1900 , יצאו שני אמנים צעירים בני 19 מברצלונה לפריז . פבלו פיקאסו וחברו הקרוב – קרלוס קאסאגמאס ( פירושו של שם המשפחה : בית אבני החן ). הם מגיעים למונמרטר ומתמקמים באופן זמני בדירתו הקטנה של חבר קטלוני ותיק מברצלונה – איזדור נונל ( NONELL ) המבוגר מהם בכעשור , שמאפשר להם גם לצייר בסטודיו הקטן שלו . בבקרים הם נהגו להסתובב בין הגלריות לאמנות באזור, ביקרו בלובר והעתיקו בו יצירות של מאסטרים ובלילות – יצאו לבלות , לשתות ולהתרועע עם אמנים . שני שמות בולטים ומסקרנים שעלו בשיחות הרעים , ללא הרף – היו שמו של וינסנט ואן גוך ( 1853-1890 ) שמת בגיל 37 בנסיבות טראגיות ממש חודשיים בטרם הגיעם לפריז ( מועד פטירתו : 29/7/1890 ) ולקראת סוף השנה עבודותיו כבר החלו לצוץ בהדרגה במספר גלריות בעיר ונמכרו בהצלחה הולכת וגוברת , ושמו של אנרי דה טולוז לוטרק , האציל נמוך הקומה ובעל הגוף המעוות , שזכה לתהילה בפריז כמתעד חיי הלילה הנוצצים – אך כבר שכב אז בארמונה של אמו הדוכסית באלבי שליד העיר טולוז , כשהוא גוסס , כתוצאה מחולי שמקורו בשילוב מפחיד בין אלכוהוליזם כרוני לעגבת במצב מתקדם . פיקאסו הצעיר עדיין לא גילה את ואן גוך – זה קרה רק כעבור 3-4 שנים , אך עד מהרה , לעומת זאת , נשבה בקסמיו של לוטרק – ובעיקר העריץ את קוי המתאר של דמויות הנשים החסודות שמתוארות בציוריו – וכמי שחיפש אז לעצמו סגנון חדש משלו – שכר תמורת פרוטות מודליסטיות מ " השכונה " ושמלות ערב ממחסן של אחד ממועדוני הלילה שבסביבה ויצר שורה של ציורים ניסיוניים פוסט אימפרסיוניסטיים שבמרכזם דמות אישה – שאלמלא היינו רואים את חתימתו עליהם : היינו בטוחים כי צייר אותם טולוז לוטרק עצמו . פיקאסו, כאמור, לא זכה לפגוש מעולם את טולוז לוטרק שמת באלבי ב 9/9/1901 כשהוא בן 36 בלבד. בינואר 1901 התבשר פיקאסו כי גלריה חשובה ברובע הגותי של ברצלונה מוכנה להציג תערוכה קטנה של עבודותיו – הוא חוזר הביתה כדי להכין את התערוכה – וכעבור חודש מופתע לקבל הודעה מצערת מאוד על כך שחברו , קאסאגמאס , שלח יד בנפשו בעקבות אהבה נכזבת ומכאיבה . פיקאסו התפנה מעיסוקיו ושב לפריז בפעם השניה בחודש מאי 1901. הוא התגורר בסטודיו הישן של חברו המת , בשדרות קלישי 130 , בסמוך למונמרטר , והתאבל …אך במקביל – החל לצייר בלילות הלבנים שלו – ציורים כחולים עצובים – וביום , הוסיף להסתובב ולהציג את מלאי ציוריו הקודמים בפני סוחרי אמנות ובעלי גלריות בתקווה שיאפשרו לו לקיים תערוכה , למכור ולהתפרנס . למרבה הפלא , ב 24/6/1901 הוא מתבשר על כך שסוחר האמנות המפורסם ובעל גלריה יוקרתית , אמברואז וולאר ( 1866-1939) מוכן לתת לו הזדמנות ראשונה להציג בפריז את עבודותיו . בין היתר בחר וולאר את 4 ציורי הנשים שלפנינו , והציג אותם לראשונה בפני הציבור . למותר לציין כי התערוכה הראשונה של פיקאסו נכשלה לחלוטין ואפילו ציור אחד מבין 26 הציורים שהוצגו בה לא נמכר . למרות זאת – סוחר האמנות המנוסה ובעל חוש הריח המצוין – הסכים לרכוש מפיקאסו תמורת סכום זעום חלק מהציורים כדי שהאמן המתוסכל והעצוב יוכל להתקיים אם אף בדוחק ואת היתר איפשר לו לאכסן אצלו במחסן למקרה שתהיה דרישה . הקשר הזה בין סוחר האמנות הממולח והאמן הגאון הצליח להניב פירות מספר שנים יותר מאוחר כאשר האספנית הגדולה גרטרוד שטיין ( 1874-1946) ראתה את עבודותיו של פיקאסו שהיו מונחות בגלריה של וולאר כאבן שאין לה הופכין – רכשה את חלקן בזיל הזול – ואז ביקשה מוולאר להכיר לה את האמן – ועד מהרה הפכה , למעשה , לפטרונית הראשונה שלו . לימים זוהה הקשר המאגי שופע ההשראה וההשפעה הזה שבין טולוז לוטרק לפבלו פיקאסו גם ביצירות מאוחרות של האמן הספרדי הגדול בהיסטוריה ולמעשה , עד יומו האחרון בשנת 1973 כשהיה בן 92 . בין ה 17/10/2017 וה 21/1/2018 התקיימה במוזיאון ה " טיזן- בורנמיזה " ( THYSSEN-BORNEMISZA ) שבמדריד, תערוכה ראשונה אי פעם שבה נחקרה השפעתו של לוטרק על עבודתו של פיקאסו לאורך כל הקריירה שלו . בתערוכה הוצגו 100 ציורים מ 60 אוספים ציבוריים ופרטיים בכל רחבי העולם . אוצרי התערוכה היו פרופ' פרנסיסקו קאלבו סראלר ( SERALLAR ) ראש המחלקה ללימודי תולדות האמנות באוניברסיטה הכללית של מדריד ופאלומה אלארקו ( ALARCO ) ,האוצרת הראשית לאמנות מודרנית במוזיאון . הופק קטלוג נרחב במיוחד בעזרתה של פרנסואז מגהט , המכונה : יו-יו ( נ' 1959 ) , צרפתיה ממוצא הונגרי, עורכת ספרי אמנות , בעלת גלריה בפריז ואוצרת תערוכות מוכרת ( שהתכבדה לקבל בשנת 2011 את מדליית התרבות של העיר פריז ) – הנחשבת למומחית בינלאומית ביצירותיהם של שני האמנים – והתערוכה שהוכתרה בהצלחה רבה נקראה כמובן : LAUTREC – PICASSO . כשמדברים על ציוריו המוקדמים של פיקאסו שנוצרו בפריז – אי אפשר שלא להזכיר את האספנית מאריון קוגלר מקניי ( 1883-1950 ) , ציירת ומורה מטקסאס , שירשה מאביה הון עתק ולאחר מותו ב 1926 – בנתה אחוזה מדהימה בעיר סן אנטוניו – ובאמצעות שליחים שיצאו וחזרו ללא הרף מטקסאס לפריז ובחזרה – רכשה ומילאה את האחוזה שלה באוסף מדהים שבמרכזו – יצירות מודרניסטיות . כאשר מריון מקניי נפטרה בשנת 1950, היא הורישה את האחוזה על תכולתה לעיר סן אנטוניו – ובה חנכה העיר את מוזיאון " מקניי ( THE MCNAY ׂ) ובו מאות ציורי המאה ה 20 לרבות האוסף הפרטי הגדול בארה"ב של ציוריו של דיאגו ריברה ( ובו גם הציור המפורסם שלו : ( DELFINA FLORES ) וכן , אחד מהאוספים הפרטיים הגדולים ביותר בארה"ב של ציוריו המוקדמים של פבלו פיקאסו, לרבות שני הציורים הראשונים שמוצגים לפנינו : הצהוב והכחול. שני הציורים הללו הוצגו בשנת 1901 בתערוכת פיקאסו הראשונה בגלריה של אמברואז וולאר ובשנת 1917 בתערוכת לוטרק – פיקאסו במדריד.