הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
לפנינו 6 ציורים מופלאים שמייצגים היטב את ה ״ ג׳פוניזם ״ – הנהירה המערבית לכיוון מתן ביטוי אמנותי חזותי לתרבות היפנית ולסגנון היצירה היפנית – באופן המוקצן ביותר . שיאו של הביטוי הזה הוא הלבשת דמויות מערביות , בעיקר נשים יפות , לפי אופנה יפנית מסורתית והצגתן על גבי הקנבס כשבסביבתן הקרובה – חפצים , אביזרים , רהיטים או יצירות אמנות יפניות מקוריות . את הסגנון המוקצן הזה של הג׳פוניזם – הוביל אלפרד סטיבנס ( 1823-1906 ) , שהיה המבוגר בין הג׳פוניסטים והתוודע לתרבות היפנית לפני חבריו , עוד בטרם היא הוצגה לראשונה בפניהם בתערוכה העולמית שהתקיימה בפריז באפריל 1867 , בביתן היפני המרהיב שגנב את ההצגה בתערוכה . אלפרד סטיבנס שהציור שלו מופיע ראשון , ושמו : LA PARSIENNE JAPONAISE ( עלמה פריזאית – יפנית ) – היה צייר בלגי שנע ללא הרף בין בריסל לפריז . מאחר והקשר המסחרי בין יפן לבין בלגיה קדם ב 4-5 שנים לתערוכה של פריז , זכה סטיבנס להתוודע לתרבות היפנית – ובעיקר לריהוט היפני ולסגנון הלבוש הנשי היפני המרהיב – לפני חבריו בפריז . הוא נלהב ולמעשה – הפך עד מהרה לאחד מראשוני אספני האמנות היפנית באירופה והיה , כנראה , נושא הדגל של הג׳פוניזם ( JAPONISME ) , בפריז . סטיבנס היה חבר קרוב של אדואר מאנה ( 1832-1883 ) . כששהה בפריז – נהג סטיבנס לשבת עם מאנה מדי שבוע , בימי חמישי בערב , ב " קפה ריש " , ברו דה איטליין , ברובע ה 9 – שם שתו ושיחקו בדומינו . חברם המשותף – ג'יימס מקניל ויסלר ( 1834-1903 ) היה מצטרף אף הוא למשחק מפעם לפעם . " קפה ריש " שנוסד בשנת 1785 היה מקום סנובי בסביבה יקרה – ורק האמנים שמקורם במשפחות אמידות – נהגו לשבת בו . סטיבנס הציג בפני חבריו את ה " קסם היפני " והלהיב אותם . הציור הבא שלפניכם הוא : CAPRICE IN PURPLE AND GOLD : THE GOLDEN SCREEN שיצר ויסלר ( WHISTLER ) כבר בשנת 1864 ( 3 שנים לפני התערוכה הגדולה בפריז ) ובו נראית הפעם נערה יפנית בסביבתה הטבעית – שכן , הג'פוניזם המוקצן שהלביש נערות אירופאיות כיפניות – טרם נולד . בציור השלישי נוהג אדואר מאנה בשיטתו הקלאסית – הוא מתאר באופן ריאליסטי את דיוקנו של חברו הנערץ , הסופר הנטורליסט והפובליציסט הנודע , אמיל זולא ( 1840-1902 ) , כשהוא לבוש כאירופאי בקפידה בחדר העבודה שלו – אך משמאלו פרגוד יפני ולמעלה מימין – הדפסים קטנים – יפניים הממלאים את הקיר האחורי בפינת החדר. למותר לציין כי אמיל זולא לא החזיק בביתו ריהוט או אביזרים יפניים כלשהם ואף לא גילה כל עניין ב" ג'פוניזם ". הכל היה , מן הסתם , בראשו של מאנה . הבא בתור הוא הצייר ג'יימס טיסו ( 1836-1902 ) שהיה ממוצא צרפתי , אך פעל רוב ימיו באנגליה . הוא הושפע מידידו , ג'יימס מקניל ויסלר , אותו היה פוגש לעתים תכופות הן בפריז והן בלונדון . טיסו החל לאסוף בעצמו חפצים ואביזרים יפנים וכאן הוא מיוצג באמצעות ציור נהדר שלו משנת 1875 – שנקרא : " פרחי הלילך של טיסו " ובו מתוארת עלמה אירופאית כשהיא אוחזת בזר פרחי לילך בגן מסורתי יפני . אגב – לטיסו היו מהלכים משלו ביפן בזכות קשרים עסקיים של בני משפחתו באימפריה המתעוררת במזרח הרחוק . טיסו היה מאוד אהוד ביפן וזכה לקבל מהם כינוי של כבוד : " קואידה " . הציור החמישי הוא , כמובן , של קלוד מונה ( 1840-1926 ) הצעיר מבין האמנים שהזכרתי עד כה . מונה בן ה 27 נחשף ל " ג'פוניזם " כשניצב משתאה מול הדפסי העץ של קצושיקה הוקוסאי ( 1760-1849 ) והביט ב " הר פוג'י " מכל הכיוונים . מונה רכש במקום כ 100 הדפסים ובהם – 23 של הוקוסאי . מאוחר יותר – כידוע – יסד גן יפני מושלם בז'יברני , עם אגמון מכוסה בחבצלות מים ועליו גשר יפני מפורסם – ולא חדל לצייר את ה " אוצרות " היפניים שכבר היו שלו . אין ספק כי אנחנו חייבים להוקוסאי גם את ציורי פרחי המים של מונה – שכן , את האובססיה ליצור אותם ללא הרף – ירש ממנו . אגב , כנראה שמונה ירש מהוקוסאי גם את נטיית הלב לתאר בעבודותיו – אתר או נושא ספציפי , פעם אחר פעם, בשעות שונות של היום , בתנאי מזג אויר שונים , בעונות שנה שונות ומכיוונים שונים . הציור של מונה נקרא : LA JAPONAISE ובו מתוארת אישה אירופאית בקימונו ניצבת מול קיר המכוסה במחוות יפניות . המודליסטית של מונה הינה לא אחרת מאשר רעייתו הראשונה – קמיל ( 1847-1879 ) והציור נוצר בשנת 1876 – שלוש שנים בטרם מותה בטרם עת . היא עצמה עיצבה את הדיוקן , ואת הלבוש ועטתה פיאה בלונדית . בכוונה תחילה – בחרה קמיל מונה , כנראה, להיות מתוארת בציור – כבוהה בצופה במבט שיכול להתפרש כמפתה… ואילו הציור האחרון שבשישיה הוא של , לא אחר מאשר , מיודענו – וינסנט ואן גוך ( 1853-1890 ) – צעיר מכולם בהרבה – שהתוודע לג'פוניזם רק בשנת 1887 – 20 שנים בדיוק לאחר חשיפת האמנות היפנית בפני הפריזאים בתערוכה העולמית של שנת 1867 ) – כאשר שהה כמעט שנתיים , ב 1887 – 1888 בפריז בבית אחיו , תיאו , ולמד בסטודיו של פרנן קורמון – שם התיידד בין היתר עם אנרי דה טולוז לוטרק ( 1864 – 1901 ) שכבר היה מומחה ל " ג'פוניזם " בעצמו . הציור של ואן גוך מתאר את " האב טנגוי " , זה היה כינויו של ז'וליאן פרנסואה טנגוי ( 1825-1894 ) , שהיה הבעלים של חנות קטנה לצבעים וציוד ציור , ברחוב קלוזל ( RUE CLAUZEL ׁ) והיה חביב מאוד על האמנים הדלפונים שכן , לעתים קרובות הסכים להחליף עמם סחורה תמורת ציורים שלהם . לצורך יצירת העבודה הזו " הלביש " וינסנט את טנגוי בלבוש יפני ויש להדגיש כי לא בכדי – צייר ואן גוך מעל ראשו של איש ה " ארטא " שלו – הדפס קטן של " הר פוג'י " – כמחווה לקצושיקה הוקוסאי. ישנם הטוענים כי אנחנו חייבים להוקוסאי – בעקיפין – לא רק את חבצלות המים של קלוד מונה , אלא אפילו, את החמניות של וינסנט ואן גוך. אסכם ואומר כי אי אפשר שלא לציין כי הציור הזה של ואן גוך נרכש בשנת 1894 , 4 שנים לאחר מותו הטראגי של וינסנט ואן גוך , על ידי הפסל הגדול והאספן – אוגוסט רודן ( 1840- 1917 ) ומוצג עד היום באופן קבוע , במוזיאון רודן , פריז .+2
