דומניקו גירלנדיו

הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של  ד"ר אמיר גבע.  זהו הציור המפורסם OLD MAN WITH A YOUNG BOY ( ״ איש קשיש עם ילד קטן ״ ) , שלפעמים נקרא בכתובים : ״ איש זקן עם אף תות ונכדו ״. , שיצר אמן הרינסאנס המוקדם , דומניקו גירלנדיו ( DOMENICO GHIRLANDIO ) המוכר בעיקר כמורו של מיכלאנג׳לו הגדול. הציור שנוצר בשנת 1480 , הוא בצבעי טמפרה על לוח עץ וגודלו : 62 על 46 ס"מ. הוא מוצג במוזיאון הלובר, בפריז. הסבא – שזהותו אינה ידועה, הוא ,כנראה, אציל פטריקי פלורנטיני קשיש , והוא יושב ליד חלון באחד מחדרי אחוזתו ואוחז בזרועותיו ילד בלונדיני , עדין מראה. ניתן לזהות על נקלה את החיבה העמוקה שבין הסב ונכדו הניכרת במבטיהם זה אל זה. הקאפוצ'ון שעל שכמו של הקשיש מדגיש את מעמדו האצילי. תאורה יפה מצד ימין מדגישה את שערו האפור של הקשיש, וכן את היבלת הבולטת במצחו , הקמטים שסביב עיניו וכמובן – בעיקר את מחלת העור הקשה שעל אפו. לסב יבלות רבות על אפו – הבליטות הרבות והמשונות בפניו מאובחנות כמחלת עור שמופיעה בזקנה ומכונה : " אף תפוח אדמה " או " אף תות " – שמה הלועזי הרשמי של המחלה הזו הוא: RHINOPHYMA -ACNE ROSACEA אגב, הקוים על מצחו של הקשיש הם רק סדקים בצבע. יש המייחסים לציור הזה משמעות אלגורית – בניגוד שבין היופי הזך והטהור של הילד לכיעור של הסבא בעל האף הבולבוסי. כאמור, זהותו של האציל הפלורנטיני הקשיש אינה ידועה, אך במוזיאון הלאומי של שטוקהולם , התגלה רישום של הצייר שמתאר את אותו אדם בעל אף נורא ,כשעיניו עצומות , והוא על מיטת פטירתו. דומניקו גירלנדיו נולד בפירנצה בשנת 1449 והיה בן דורם וחברם של ליאונרדו דה וינצ'י וסנדרו בוטיצ'לי ובן זמנו של פיליפו ליפי. מיכלאנג'לו היה , כאמור , שוליה שלו. גירלנדיו היה הבכור מבין 8 ילדים. אביו היה תכשיטן – צורף מוכר בפירנצה , והשם : גירלנדיו ( " קולע זרים " ) ניתן לו כשם חיבה, על שמה של שרשרת זהב מפורסמת דמויית זר פרחים שאביו יצר עבור גבירה אצילה בעיר. דומניקו נהג כבר כילד לשבת ליד חלון הסטודיו של אביו שפנה לרחוב ראשי בעיר ולצייר פורטרטים של העוברים והשבים ומאוחר יותר החל ללמוד והפך לשוליה אצל אמן ציור ועבודות פסיפס בשם : הלסיו בלדובינטי. עד מהרה פתח סטודיו עצמאי בפירנצה והחל להתפרסם בציורי הקיר שלו וכמורה נחשב שהכשיר דור חדש של ציירים .בשנת 1480 ( בה יצר את הציור הזה ) עסק גירלנדיו בעיקר, בציור פרסקאות בכנסיית " אונייסנטי " בפירנצה ולאחר מכן, הוזמן לרומא על ידי האפיפיור סיקסטוס ה 4 לצייר פרסקו בקפלה הסיסטינית , בנושא : " ישו קורא לשליחים פטרוס ואנדרוס לבצע שליחות ". בשנת 1486 חזר גירלנדיו לעיר הולדתו ואז נחשב כבר לגדול יוצרי הפרסקאות בעיר – הקומפוזיציות שלו היו מפוארות והולמות בה בעת – מתוך כוונה להדגיש את השמרנות , האיפוק והקלאסיות – שנתבקשה במאה ה 15. גירלנדיו נחשב לראשון שבין אמני האור והצל ופיתח שיטה פרטית משלו ליצור פרספקטיבה בעבודותיו מבלי לעסוק במתמטיקה מסובכת. הוא היה אמן של שימוש בצבע והקפיד באובססיביות על שלמות. על כך נהגו לכנות אותו : " פרסקו לוזו " – כלומר, אמן שאין צורך להשלים אחריו תוספות ותיקונים בטמפרה ( " על יבש " ). גרלנדיו היה גם האמן הראשון שנטש את השימוש בהזהבה בציוריו, רבות מעבודותיו מעטרות כיום את קירותיה של גלריית אופיצי הנחשבת שבפירנצה ומעוררות עניין רב. אך , כמובן, שעיקר פירסומו בימינו הוא על כך שהיה מורו ומחנכו האמנותי של מיכלאנג'לו , שלימים התעלה והאפיל עליו בכשרונו. דומניקו גירלנדיו מת במגיפה שהיכתה בפירנצה בשנת 1494 ( היה בן 50 במותו ) ונקבר בכנסיית סנטה מריה נובלה הסמוכה לתחנת הרכבת הראשית של פירנצה שהוקמה במאה ה 19 ונקראת על שמה.. הוא נישא פעמיים והותיר אחריו 6 ילדים , 3 מהם בנים , שאחד מהם : רודולפו , נודע אף הוא כצייר.