הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. סיפורו של ציור. לפנינו אחד מציורי ה״אודליסק ״ היפים שנוצרו במאה ה 19. את הציור יצר פייר אוגוסט רנואר ( 1841-1919 ) בשנת 1870 , כשהיה בן 29. רנואר לא היה הראשון ולא האחרון שעסק בנושא ה אודליסק . להזכירכם, בנות ה ״ֶאודליסק" היו השפחות הבתולות ששרתו בארמונו ( או , אם תרצו – הרמונו ) של הסולטאן ברחבי האימפריה העות'מנית , ותפקידן היה לשרת – בראש ובראשונה – את פילגשיו הרשמיות . האודליסק נחשבו לנשים הנחותות ביותר במעמדן , בתחתית הסולם החברתי בהרמון. אודליסק ניתנה , בדרך כלל לסולטאן , במתנה על ידי אורח שהוזמן באופן רשמי לבקר בממלכתו של הסולטאן ו" על הנייר" היה לה סיכוי – אם כי קלוש – להפוך במשך הזמן לאחת מפילגשיו הרשמיות של השליט העות'מני, בתנאי שתפתחנה , כישורים מיוחדים באחד מתחומי הריקוד, השירה , המשחק או הנגינה – אך ברוב המקרים הן נותרו כל חייהן כ ״ֶקורטיזונות ״ֶ – הולבשו בלבוש אוריינטלי צבעוני , אך כשעירומן נגלה באופן מלא או חלקי – והיה נהוג למסור אותן מפעם לפעם לאורחי הסולטאן כדי לשעשע אותם ו/או לצורך סיפוק יצריהם . מה שקרה הוא – באופן אירוני או טראגי – כי אותן נשים אקזוטיות שהתגוררו בארמונות אלף לילה ולילה – החלו כבר בתחילת המאה ה 19 לרתק את דמיונם היצירתי של עשרות אמנים חשובים ונחשבים לאורך כל המאה שבה האימפריה העות'מנית היתה בשיאה ודמותן הססגונית " כביכול " של הנשים האומללות הללו קישטה מאות מציוריהם ועשרות קירות של בתי האריסטוקרטיה באירופה בכלל ובפריז , בפרט . בציור ה " אודליסק " הראשון של רנואר מתוארת אודליסק אלג'יראית . זהו ציור בצבעי שמן על בד שגודלו 154X99 ס"מ והוא הוזמן אצל האמן הצעיר על ידי סוחר בדים פריזאי עשיר, באמצעות גלייריסט אמנות מוכר. לימים נרכש הציור היפה הזה ע"י האספן האמריקאי צ'סטר דייל שה " קולקשן " שלו נתרם על ידי יורשיו – בשלמותו – בשנת 1963, ל " נשיונל גאלרי אוף ארט " בוושינגטון . שם מוצג הציור שלפנינו בחגיגיות מופגנת. כשרנואר יצר את יצירתו זו הוא היה עדיין שקוע בעיצומו של הרעיון האימפרסיוניסטי , ועם מניפולציות אינטואיטיביות ורגשיות של צבע ואוצר " מילים " עשיר של משיחות מכחול קצרות, מהירות ורפויות – רנואר , בעקבות חברו לזרם המהפכני – האוונגרדי , קלוד מונה ( 1840-1926 ) הפגין ציור ספונטני חדשני , תוך שימוש באור טבעי , שהחליף בהדרגה את הטכניקות האמנותיות המסורתיות ששלטו עד כה בסצנה הפריזאית בחסות חוקי האקדמיה הנוקשים . כיום נהוג לייחס את ההשפעה המכרעת על התפתחות המודרניזם ל " אבא של כולם " – אדואר מאנה ( 1832-=1883 ) שאימץ טכניקות חדשניות שאותן נהג להפעיל כשביקש ליצור תיאורים אמנותיים של נושאים פרובוקטיביים . אחד מהאייטמים הללו היה " תיאור דמותה של האודליסק האלג'יראית " שהייתה הכי קרובה וזמינה לעיניו של אמן פריזאי באותה עת . אך סיפור ה " אודליסק " הולך ונעשה מרתק יותר ויותר כאשר מעמיקים בו. במאמר מעניין שפורסם לא מזמן בבטאון באמנות של " אקדמיית האמנויות היפות " של פריז , על ידי היסטוריונית אמנות נחשבת בשם ד"ר פרנסואז פרינו ( נ' 1963 ׂ) חושפת החוקרת את העובדה המעניינת כי השימוש ב " אודליסק " כאייטם לציור מבשר שינוי מתחילה כבר בשנת 1814 בציור של ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר ( 1780- 1867 ) בשם : GRAND ODALISQUE שמוצג כיום במוזיאון הלובר ונחשב לעבודה שבאמצעותה דילג האמן מה " ניאו קלאסיציזם " לעבר ה " רומנטיסיזם ". רק אחרי אנגר – הופיע אדואר מאנה שדחה את הרומנטיסיזם , שב לריאליזם החדש ובאמצעות ציורי " אודליסק " משלו – התאפשר הדילוג מהריאליזם החדש לאימפרסיוניזם. את האימפרסיוניזם ביססו קלוד מונה ואוגוסט רנואר – גם בעזרת ציורי " אודליסק " . רנואר יצר את ציור ה " אודליסק השני שלו בשנת 1895 ! ואת המהפך האחרון בהיסטוריה של ה " אודליסק " כפורץ דרך בהיסטוריה של האמנות – ביצע אנרי מאטיס ( 1869 – 1954 ) הגדול שאף הוא הוקסם מהאקזוטיקה האוריינטלית הזו וצייר סדרת ציורי אודליסק – צבעוניים במיוחד – בין השנים 1921 ו 1928 ובישר בכך את המעבר מהפוסט אימפרסיוניזם לתוך ה " פוביזם " וממנו אל האקספרסיוניזם. האודליסק – אם כן – משנה צורה וערך היסטורי על פני זמן בתולדות האמנות.
