הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של
ד"ר אמיר גבע
לפנינו רישום הנוף הפסטורלי האחרון והיפה ביותר שיצר וינסנט ואן גוך ( 1853-1890) בעיירה הכפרית ניונן ( NUENEN ) בטרם יצא לאנטוורפן ב 24 בנובמבר 1885. הרישום נקרא: ״ בתים עם גגות סכך קש ״ ( HOUSES WITH THATCHED ROOFS ׁ) ׁׁ, הוא מתאר מקבץ נפלא של בתי איכרים המכוסים בגגות קש שנמצא בפאתי הכפר הסמוך לניונן , והוא נחתם על ידי וינסנט ב 17 באוקטובר 1885 לאחר שביקר במקום בשעות בין הערביים במשך שלושה ימים רצופים כדי לבחור את השעה הנכונה ביותר שתאפשר לו להביע בעבודתו את תחושת האפקט האופטימלי מבחינת אור וצל , בטרם שקיעה , ולתאר את האווירה המיוחדת של הסצנה הנפלאה בעיניו שגילה במקום . ואן גוך הגיע לניונן , עיירה קטנה במחוז צפון בראבנט , פרובינציה בדרום הולנד, כשהוא בדיכאון קשה לאחר שאולץ על ידי אחיו תיאו להיפרד מאישה שהכיר בהאג וחפץ להינשא לה . הפרידה נכפתה עליו בנסיבות עצובות שכבר פירטנו בעבר ווינסנט יצא מהאג , נדד מספר חודשים בכפרים קטנים בדרום הולנד ולבסוף הגיע ב 5 בדצמבר 1883, לבית הוריו – בניונן , והתגורר בעיירה הזו כמעט שנתיים . אביו של וינסנט, תאודורוס ואן גוך היה כומר פרוטסטנטי נודד שנשלח מפעם לפעם לשרת בכנסיה כפרית כזו או אחרת והתגורר אז בבית הכומר, קוטג' כפרי מרווח למדי שהיה מוקף בגן גדול – גן הכומר – בלבה של העיירה . אמו של וינסנט, אנה קורנליוס קרבנטוס ואן גוך שמחה לארח את בנה בביתם . בשנה הראשונה לשהותו בניונן היה ואן גוך נוהג לצאת לגן הכומר ולרשום במחברתו את העצים שבחורשת הגן על רקע הכנסייה הישנה ודמויות שונות , בעיקר של נשות האיכרים , שנחו בגן להנאתם . מאוחר יותר – החל וינסנט להסתובב בעיירה ובכפרים הקטנים שבסביבתה ולתאר בעיפרון פחם את דיוקניהם של האיכרים , בנות זוגם וילדיהם – במחברתו שהלכה והתמלאה במהירות . וינסנט צירף חלק מרישומיו למכתבים שנהג לשלוח לאחיו תיאו , שעסק במסחר ביצירות אמנות בפריז , בתקווה שינסה למכור אותם . וינסנט נתמך אז לחלוטין על ידי אחיו תיאו שנהג לשלוח אליו מפריז סכום חודשי זעום של 150 פרנקים בתמורה לציוריו שמעולם לא נמכרו ולעולם – נותרו בחזקתו של אחיו . בחלוף הזמן , השתפר מעט מצב רוחו של ואן גוך ומפעם לפעם – נסע מרחק מה לעיר הגדולה הסמוכה , איינדהובן , בה רכש צבעי מים , גואש , עפרונות פחם ונייר ציור ובשלב מסוים מצא בעיר גם שני תלמידים צעירים והעניק להם שיעורי רישום בסיסיים תמורת שכר זעום . כששב לכפר , היה יוצא למרחקים הולכים וגדלים , מסתובב בין הכפרים הסמוכים , ורושם את תחנות הקמח , שדות תפוחי האדמה ואת בתי האיכרים . בבית הכומר רבתה בדרך כלל ההמולה ובשלב מסויים החליט וינסנט לשכור סטודיו קטן בביתו של איכר בשם יוהאנס שאפרט ( SCHAFRAT ) שעמו התיידד ודמותו אף מופיעה במספר רישומי דיוקנאות שיצר האמן בניונן . ב 17 במרץ 1885 מת אביו של וינסנט – הכומר תאודורוס ואן גוך – מהתקף לב פתאומי , אמו עברה להתגורר בכפר מרוחק בביתה של בתה הבכורה ווינסנט שנאלץ לעזוב את בית הכומר – עבר להתגורר בסטודיו ששכר. פרטים רבים על תקופת חייו של ואן גוך לאחר מות אביו נודעו לנו מאוחר יותר כשהתגלו התכתבויותיו דאז עם חבר שהכיר בהאג בעת לימודיו בה בשנת 1881. מסתבר כי בשלב מסוים וינסנט כמעט ונואש מלהסתמך על אחיו שאיכזב אותו פעם אחר פעם בהיכשלו למכור את רישומיו . ואן גוך החל אז להתכתב עם החבר, אנטון ואן ראפפורד ( VAN RAPPORD ) ואף להתייעץ עמו . ואן ראפפורד ( 1858-1892) היה צייר מוערך , חבר באגודות האמנים של אוטרכט ואמסטרדם , ומומחי תולדות האמנות מייחסים לו את העובדה שהשפיע על כך שבניונן קיבל ואן גוך את ההחלטה הסופית שלו להתמסר לייעודו כצייר ולצורך כך – לצאת לעיר הגדולה אנטוורפן ולהשתלם בציור בצבעי שמן – כדי שיוכל להתפרנס ממלאכתו בכבוד . בעקבות כך צייר , כנראה, וינסנט ב 13 באפריל 1885 את יצירת המופת הראשונה שלו : " אוכלי תפוחי האדמה " בניונן – עבודה שנוצרה בצבעי שמן כהים וקודרים וגודלה: 114 על 82 ס"מ , שמוצגת כיום במוזיאון ואן גוך באמסטרדם . את הרישום שלפנינו יצר וינסנט ממש בסמוך ליציאתו לאנטוורפן והוא השתמש לצורך כך בטכניקה חדשה שפיתח בעצמו ולפיה הוסיף שטיפת גואש עדינה בגמר הרישום בעיפרון פחם כדי להציג את תיאור השקיעה כמעט בצבעים הטבעיים . הרישום היפה במיוחד הזה שנוצר בעיפרון פחם/גרפיט, שטיפת גואש עדינה ודיו – על גבי נייר, וגודלו : 45 על 31 ס"מ, הוצג לראשונה רק 19 שנים לאחר מותו של וינסנט ואן גוך . וינסנט מת בשנת 1890. הציור נכלל בין שתי יצירות שלו שנבחרו על ידי גוסטב קלימט ( 1862-1918) , מנהל יריד האמנות הבינלאומי של שנת 1909 בוינה , ושתיהן נרכשו במקום , על ידי סוחר ואספן האמנות ההולנדי , סי. פראנק סטופ ( 1863-1933 ) שחי ופעל רוב שנותיו בלונדון . במותו , בשנת 1933, ציווה סטופ ( STOOP ) תרומה נדיבה של 17 ציורים חשובים למוזיאון ה " טייט " בלונדון , ובהם את שני הציורים של ואן גוך שרכש בוינה . הרישום שלפנינו מוצג מאז באופן קבוע ב " טייט ". למרבה הצער – גם חברו של וינסנט ואן גוך לא האריך ימים. אנטון וואן ראפפורד שהיה צעיר מוינסנט ב 5 שנים , חי רק שנתיים נוספות אחריו – ומת ממחלה קשה בשנת 1892 – כשהוא בן 34 שנים בלבד. לאחר שהות קצרה ומאכזבת באנטוורפן, לא נותרה בפני וינסנט ואן גוך כל ברירה , אלא לנסוע ברכבת לילה לפריז ולהתגורר בביתו של אחיו תיאו. וכך היה.
