הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע
פוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמירלפנינו ארבעה מבין שבעה ציורי שמן אשר וינסנט ואן גוך ( 1853-1890) הספיק ליצור בתקופה הקצרה שבין ה 24/11/1885 וה 28/2/1886 שבה שהה באנטוורפן לצורך לימודים. וינסנט עזב את ניונן ( NUENEN ) ברכבת לילה שיצאה מאיינדהובן הסמוכה לניונן לכוון אנטוורפן כשהוא די מבואס – אביו , הכומר של ניונן בביתו גר בשנתיים האחרונות , נפטר לא מכבר ובנוסף לכך, אחיו – תיאו – בישר לו מפריז , כי אפילו יצירת השמן האחרונה שלו ״ אוכלי תפוחי האדמה ״ – בה השקיע את כל כשרונו ומאמציו ובה תלה תקוות גדולות , אינה ראויה למכירה . ולמרות זאת – היה נחוש בדעתו להקדיש מעתה את כל זמנו ומרצו לציור והוא גמר אומר בלבו לקבל את המלצתו של חברו , הצייר אנטון ואן ראפפורד ( 1858-1892) עמו התכתב במשך כל תקופת שהייתו בניונן להירשם ללימודים מסודרים באקדמיה המפורסמת ללימודי אמנות באנטוורפן , בעיקר – כדי להשתלם בציור בצבעי שמן . וינסנט שכר לעצמו חדר קטן בפונדק מקומי ואת כל חודש דצמבר 1885 הקדיש לסיורים רגליים ברחבי העיר הגדולה . הוא רשם מספר סקיצות באזור הנמל הגדול של אנטוורפן , מהן התכוון להשלים מאוחר יותר – ציורי שמן גדולים , אך בעיקר, השקיע זמנו בביקורים ארוכים ויסודיים ב KMSKA , שאז נקרא : ה " רויאל מיוזיאום אוף פיין ארטס " , מוזיאון ענקי שכולל אלפי יצירות שנוצרו ב 7 המאות הקודמות – החל מיצירות " האמנות הנאיבית " הפלמית של אסכולת אנטוורפן במאה ה 14 וכלה בציוריהם של אמני המאה ה 19 באירופה . המוזיאון המפורסם הזה נוסד בשנת 1810 וגדל מאז למימדי ענק . ואן גוך בחר להתמקד בעיקר בעבודותיהם של שני מאסטרים שאת ציוריהם העתיק במרץ רב – הראשון , פיטר פול רובנס ( 1577-1640 ) ענק הבארוק הפלמי שחי ופעל רוב ימי חייו באנטוורפן , והשני – פרנס האלס ( 1582-1666 ) שאמנם פעל מרבית ימי חייו בהארלם שבהולנד, ויצירות רבות שלו מוצגות במוזיאון המוקדש לו בעיר הזו , אך הוא נולד באנטוורפן והמוזיאון הגדול מחזיק בעשרות רבות של עבודותיו . ובתוך כך – כשקיבל וינסנט הלוואה נדיבה מחברו אנטון ואן ראפפורד ( VAN RAPPORD ) , שהיה צעיר ממנו ב 5 שנים , אך כבר נחשב לאמן מצליח ולחבר קבוע בגילדות האמנים של אוטרכט ושל אמסטרדם – וינסנט נלהב ונרשם לטרימסטר הראשון של לימודיו באקדמיה של אנטוורפן שהחל ב 1 בינואר 1886 במטרה להישאר בעיר לפחות שנה שלמה אחת . וינסנט נרשם לקורס מתקדם של ציור בצבעי שמן אצל המורה האמן ,צ'רלס ורלט , ובנוסף לכך – מאחר וחפץ לצבור ניסיון בציור מודלי עירום , נרשם גם לסמינר – " עירום " באקדמיה . עד כה צייר וינסנט מספר רב של דיוקני איכרים ונשות איכרים , וכורי פחם בבגדי עבודה מפוייחים באטן ובניונן , והוא היה משוכנע שתירגול עם מודליסטים/יות בעירום – ישפר את הידע שלו באנטומיה וישביח את כושר יצירתו . לימוד במסגרת סימינר " עירום " באקדמיה יכול היה לספק לו פיתרון מצוין לבעיה בה נתקל עד כה כשהתקשה למצוא בכוחות עצמו נשים או גברים שהיו מוכנים לדגמן עבורו בעירום . כמו כן, בחר ואן גוך להשתתף בסימינר נוסף בו מצא עניין אישי – קורס לרישום סקיצות ועבודות הכנה לקראת פיסול בסגנון עתיק , בהדרכת הפסל , פרנס וינק , שנודע כתלמידו הבכיר של אנרי לייס , מגדולי הפסלים הפלמיים בכל הזמנים , שאותו וינסנט מאוד העריץ . אך התלהבותו המחודשת והעזה של ואן גוך לקראת לימודיו – הסתיימה עד מהרה באכזבה קשה ובמפח נפש . וינסנט שוב התקשה להסתגל למסגרת האקדמית הנוקשה שנהגה במקום – ואפשר לומר כי גם האקדמיה התקשתה להסתגל אל התלמיד המשונה שסגנון הציור שלו לא דמה לשום דבר שמוריו ראו בעבר וגם התנהגותו האישית עוררה תימהון בעיני מוריו . בהתחלה נהנה וינסנט בעיקר מהקורס לציור בצבעי שמן וחש בשיפור טכני שחל בעבודתו , אך לאחר כ 3 שבועות של לימודים – בכל 3 הסימינרים במקביל – פיתח ואן גוך ביקורת הולכת וגוברת כלפי תכנית הלימודים בפרט וכלפי שיטות ההוראה שנהגו בבית הספר לאמנות בכלל . לדעתו – התלמידים נדרשו לעשות שימוש שגוי בצבעים שאינם " אמיתיים " והקורס לשימוש בצבעי שמן היה מאכזב . בניסיונו לרשום סקיצה לפסל רומי קלאסי של יוליוס קיסר לקראת תחרות שהוכרזה במסגרת הסימינר , הוא חרג מהנורמה ונפסל ואפילו העבודה מול מודלים בעירום התגלתה כמסורבלת ולא התאימה לו – ואז שב וינסנט להתכתב עם אחיו תיאו שהתגורר בפריז ועם חברו, אנטון ואן ראפפורד שעבד אז באוטרכט – ובהמלצת שניהם – סוכם כי יחדל מלימודיו באקדמיה של אנטוורפן באמצע הטרימסטר וייסע לפריז כדי לחיות זמן מה אצל אחיו . ההמלצה שקיבל וינסנט משניהם הייתה להשתלב בפריז בסטודיו של האמן פרננד קורמון ( 1845-1924 ) . קורמון ( CORMON ) ניהל מאז שנת 1882 סטודיו פתוח שמשך אליו את אמני האוונגרד דאז ואת כל " סרבני הרגולציה של האקדמיה " . אביו של קורמון היה מחזאי נודע ואמו, כוכבת תיאטרון – והמשפחה הייתה מעורה היטב בחיי הבוהמה של פריז – הובטח לואן גוך כי בסטודיו של קורמון יוכל לצייר מודלים בעירום כאוות נפשו וכן להתנסות בציור בצבעי שמן ככל שיחפוץ. ואכן, ב 28 בפברואר 1886 עזב וינסנט את אנטוורפן בה שהה פחות מ 3 חודשים . בפריז התגורר וינסנט שנתיים בטרם צאתו ל " בית הצהוב " בארל – ובפריז , אכן, נפתחו בפניו קשרים וגשרים חדשים . הוא זכה להכיר אמנים רבים שלמדו לצדו בסטודיו ובהם : אנרי דה טולוז לוטרק ואמיל ברנאר. האחרון הכיר לו גם את פול גוגן שהפך לידידו הקרוב באותם ימים . מתקופת שהותו הקצרצרה של וינסנט ואן גוך באנטוורפן נותרו ונשמרו רק 7 ציורי שמן שבאמת מוכיחים את התקדמותו בתהליך היצירה בשמן וכן מספר קטן של רישומים וסקיצות . אציין לצדו של כל אחד מ 4 ציורי אנטוורפן שבחרתי להציגם כאן – מעט פרטים אודותיו .
למעבר אל דף קורסים והסדנאות לחצו כאן
