הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. את הרישום שלפנינו יצר וינסנט ואן גוך ( 1853-1890) ב 30 במרץ 1884, בעת שהותו בעיירה NUENEN ( ״ ניונן ״ ) ושמו : ״ גן בית הכומר בניונן לקראת סוף החורף ״. הרישום הזה שנוצר בעיפרון פחם שחור, דיו עט חום ומעט צבע מים לבן – על גבי גיליון קרטון בז׳ – הוא האחרון בסדרת רישומי חורף גדולה שיצר ואן גוך בגן בית הכומר מאז שהגיע בדצמבר 1883 לעיירה הכפרית הענייה שממוקמת לא הרחק מהעיר איינדהובן – ובהמשך שנת 1884 הרבה לרשום את אותו גן באביב , בקיץ ובסתיו . בסך הכל יצר ואן גוך בגן בית הכומר כ 50 רישומים בגודל דומה : 52 על 38 ס״מ . חלקם מוצגים במוזיאון לאמנות של כרונינגן , אך רובם – במוזיאון ואן גוך שבכפר ניונן עצמו ( מוזיאון שהפך בימינו לאטרקציה החשובה ביותר בעיירה ) . הרישום שלפנינו ׁ( שמוצג באופן קבוע ויוצא מן הכלל דווקא במוזיאון לאמנות יפה בבודאפסט ) שונה מכל הרישומים האחרים בעיקר בכך שהוא מתאר את נופו של הגן החשוף והעירום . במרבית הרישומים האחרים נהג האמן להציג את נוף הגן כשבקדמת העבודה ניצבת או יושבת דמות נשית כלשהיא לבושת שחורים וברקע – נראים חורבותיה של הכנסייה הישנה שבפאתי הכפר . מסתבר כי גן בית הכומר היה אז האטרקציה היחידה בניונן . זו הייתה גינה מוקפת בחומת אבנים גדולה והיא איכלסה אגם ברווזים מלאכותי קטן , מעגן סירות משחק , גדר חיה ובתחומה – שבילי צעידה – גני ירק , גן פרחים ובוסתן קטן . ואן גוך שהה בעיירה המשמימה והעניה כמעט שנתיים – מחודש דצמבר 1883 , ועד חודש נובמבר 1885 – בטרם יצא לתקופה קצרה לאנטוורפן וממנה לפריז – למשך שנה בה התגורר בבית אחיו תיאו – בטרם נסק לעבר שיא הקריירה שלו בארל . כיום משוכנעים היסטוריוני האמנות בכך שדווקא – תקופת ניונן – היא זו שהייתה התקופה המכוננת של הקריירה הקצרה , אך המרתקת – של האמן הגדול . ואן גוך הגיע לניונן בשיא השפל של מצב רוחו – ולמעשה – בעת המשבר הנפשי העמוק הראשון בחייו . והבחירה שלו לחיות אז בניונן לא הייתה מקרית . בניונן התגורר ואן גוך בביתו הכפרי של אביו שהיה אז הכומר הקהילתי של העיירה ! אביו של וינסנט, ששמו היה תיאודורוס , היה כומר פרוטסטנטי – מיניסטר נודד – שנע מפעם לפעם – לפי הוראות שקיבל מהכנסיה – מכפר לכפר ומעיירה לעיירה – ביחד עם אמו של וינסנט , קורנליה ושלושת אחיותיו הצעירות ממנו במספר שנים . אחיו הבכור – ששמו היה וינסנט לפניו – מת שנה בטרם נולד ואילו אחיו תיאו – שהיה צעיר ממנו בשנה אחת – חי בפריז , כידוע , ועסק בסחר ביצירות אמנות . עד שנת 1882 כשוינסנט הגיע לגיל 29 , הוא לא היה בכלל משוכנע שהציור הוא ייעודו בחיים . כבן למשפחה קאלויניסטית דתית ומאוד שמרנית – הוא נמשך ללימוד כתבי קודש והתעניין בתחום ההטפה בכנסיות הכפריות – בעקבות אביו . בחודש מאי 1882 – הוא גיבש לראשונה את החלטתו ללמוד ציור ברצינות ולאחר שהתייעץ עם חבר של אביו שהתמצא בתחום , נסע לעיר האג – שכר לעצמו דירה קטנה – והחל ללמוד בסטודיו של צייר מקומי בשם אנטון מאופה ( MAUVE ) , מורה מוכר וצייר בולט בין אמני " אסכולת האג " , שאיפשר לו לצייר מודלים בסטודיו וסייע לו בצעדיו הראשונים לרשום באופן מקצועי – מודרך, ולעבוד באופן שיטתי בצבעי מים . וינסנט נהנה לצייר , אך ממש לא אהב את המורה הקפדן מדי שלו . עד מהרה – פגש בהאג – בחור בן גילו ,שלמד בסטודיו המקביל של אמן " אסכולת האג " אחר , בשם וילם מאריס . שמו של ידידו החדש היה : ג'ורג' הנדריק ברייטנר ( 1857-1923 ) , שלימים הפך לצייר אימפרסיוניסט הולנדי בולט וכונה : " הצייר של העם " בשל העובדה שהעדיף לצייר אנשים פשוטים , קשי יום ולרשום את האומללות העירונית שהייתה כה נפוצה אז . שני האמנים הצעירים נהגו לצאת בשעות הבוקר המוקדמות לתחנת הרכבת של האג – להבחין בחלכאים ובנדכאים – דלת העם שהתקבצה במקום – ולרשום אותם ואת צערם . באחד מביקוריו היומיים נתקל וינסנט בנערה צעירה שיושבת באחת מפינות התחנה כשגבה שעון לקיר המלוכלך ומחממת רגליה מול פתיליה ישנה . הוא רשם אותה . עד מהרה הפכה הנערה הזו ששמה היה מריה הורניק וכינוייה היה : SIEN , למודליסטית הקבועה שלו . הסתבר לו כי מריה הייתה כובסת שהשלימה את הכנסתה בזנות , וכן הייתה כבר אם לילדה קטנה מאב שלא היה בסביבה – ובהריון שני – בשלבים התחלתיים – לגבר אחר שאף הוא אינו בסביבה . כשנכמרו רחמיו של וינסנט על הנערה מוכת הגורל לקראת החורף הקר , הוא אירח אותה ואת בתה הקטנה בביתו השכור – רשם אותן ללא הרף – ושלח דוגמאות לאחיו . למותר לציין כי תיאו אף לא טרח להתייחס . בחודש אפריל 1883 שלח וינסנט מכתב לאחיו אליו צורף רישום נוסף שבו מתוארת דמותה של סיין . במכתב כתב וינסנט כי זו היא אהובתו וברצונו להינשא לה . תיאו נזעק . איתר את אביה באמסטרדם – והשניים פעלו באינטנסיביות מהירה כדי לסכל בזמן את הנישואים הללו . הפרידה הייתה קשה . וינסנט נקלע לדיכאון עמוק
ויצא למסע נדודים עצוב ועלוב – עד שהגיע לניונן בחודש דצמבר 1883 והתיישב בבית הוריו . בניונן הקדיש ואן גוך את חודשי שהייתו הראשונים לאותן גיחות קצרות לגן הכומר ( THE PARSONAGE GARDEN ) שבגב הבית בו התגורר עם הוריו . הוא הירבה לרשום את חזית הגן ואת חזית הרחוב הנשקפת ממנו . היו אלו בעצם רישומים וסקיצות לציורים שהוא תיכנן לצייר כשמצב רוחו ישתפר . בתחילת הסתיו של שנת 1884 השלים ואן גוך את הסדרה והחל להסתובב בכפרים הקטנים שבאזור ולצייר את התושבים הכפריים העניים – רובם כורי פחם או איכרים שעיקר פרנסתם מגידול תפוחי אדמה . בסך הכל התגורר ואן גוך בבית הוריו בניונן כמעט שנתיים ויצר שם כ 200 רישומים וציורים . תקופת ניונן נחשבת לתקופה המכוננת בקריירה שלו משום שהוא יישם אז את כל התורה התיאורטית שלמד ב " אסכולת האג " הן אצל המורה אנטון מאופה – ציור מודלים ושימוש בצבעי מים , והן בסיוריו ושיחותיו עם ברייטנר, ממנו למד לדייק ולשפר את רישומיו וכן זכה להתוודע לרשמיו של חברו מהצייר הגדול, ז'אן פרנסואה מילה ( 1814-1875 ) אבי אסכולת הברביזון הצרפתי , שנהג לתעד את מלאכתם של האיכרים העניים . הרקע הדתי העמוק של וינסנט גרם לו בניונן להזדהות עם תושבי האזור הכפרי העני בו חי בשנתיים הללו ומרבית ציוריו ורישומיו נוצרו שם כשהם קודרים ואפלים . אין זה פלא , לפיכך, שבסיומה של תקופת ניונן – ממש בחודשיים האחרונים שלה – בין חודש מרץ 1885 וחודש מאי 1885 – יצר וינסנט ואן גוך את יצירת המופת הגדולה שלו – שכיום נחשבת למכוננת ענקותו האמנותית – " אוכלי תפוחי האדמה " ( THE POTATO EATERS ) . בעת סיורו באחד מהכפרים העניים שבסביבה – התארח בביתם של בני משפחת DE GROOT VAN ROOIJ , איכרים עניים שהתפרנסו מגידול ושיווק תפוחי אדמה וצייר אותם בצבעי שמן קודרים בעת סעודתם. ניונן היוותה – אם כן – חממת גידול לאמן הענק שגדולתו נודעה רק לאחר מותו . לאחר שסיים את עבודתו על הציור הזה , שמעולם לא נחשב כראוי למכירה לטעמו של אחיו , חש וינסנט ואן גוך נכון להמשיך הלאה.
