סיפורו של ציור. הפוסט נכתב ברשותו ובאדיבותו הרבה של ד"ר אמיר גבע. סיפורו של ציור. והפעם נעסוק ביצירתו החשובה של וסילי קנדינסקי ( 1866-1944 ) – ״ מוסקבה 1 ״ . הציור שנוצר בשנת 1916 והסיפור שחבוי מאחוריו – מרתקים באותה מידה . אז קודם כל – קצת היסטוריה . האימפריה הרוסית נכנסה למלחמת העולם הראשונה , 3 ימים לאחר פריצתה ( 1 באוגוסט 1914 ) כחברה בברית המשולשת לצד צרפת ואנגליה כנגד גרמניה ושותפותיה. כאזרח רוסי , אולץ אז קנדינסקי – שכבר היכה שורשים עמוקים בסצנת האמנות של מינכן, כצייר, כמורה וכתיאורטיקן אמנות חשוב – לצאת מיד מגרמניה ולשוב לעיר הולדתו , מוסקבה . וכך , לאחר 18 שנות לימודים ועבודה פוריה במינכן , ששכרה היה בצדה , כמו גם המוניטין והכבוד בהם זכה והתהדר בגרמניה – בעיקר בין השנים 1911 ו 1914 ( תקופת ״הפרש הכחול ״) – פינה קנדינסקי את הסטודיו המצליח שלו ואת קתדרת ההוראה ושב הביתה , למולדתו – רוסיה . יציאתו החפוזה מגרמניה נעשתה במחשכים , דרך שוייץ ושוודיה , והאמן הגיע למוסקבה תשוש ושבור. לפי העדויות המוכחות – נטישת המאחז האמנותי של קנדינסקי במינכן פגעה בו קשות והוא נקלע למשבר נפשי עמוק . עד כדי כך שבשנת 1915 כולה – הוא לא הצליח להשלים אפילו ציור אחד. מאחר והוא הסתובב ברחובות מוסקבה מבוקר עד ערב ללא מעשה – החל קנדינסקי להתלהב מחדש בהדרגה מיופיה המורכב של בירת האימפריה הרוסית בה נולד ובתחילת שנת 1916 – התעודד מעט כשעלה בראשו הרעיון – ליצור " קומפוזיציה " מופשטת – מורכבת במיוחד – שתתאר את מוסקבה שכה אהב בילדותו – לפי " עיני רוחו " . לצורך כך החל קנדינסקי לנוע בין כיכרות מוסקבה ולרשום לעצמו סקיצות , טיוטות ותוכניות הכנה רבות ומגוונות – כדי להרכיב בסופו של דבר מכולן יחד – יצירה חשובה בעיניו לפחות כמו ה " קומפוזיציה 7 " שבה עסקנו אתמול – שכולה תוקדש לעיר הולדתו מוסקבה . בחודש יוני 1916 כתב וסילי קנדינסקי איגרת מרגשת לבת טיפוחיו , גבריאל מינטר , בת מינכן – ובאיגרת נכתב : " אני שוב עובד והפעם על הציור שלי – מוסקבה – הקומפוזיציה שלו מתגבשת לאט לאט בדמיון שלי ומה שנחשב בעיני עד כה רק כמשאלה – מתחיל לרקום צורה של רעיון מעשי . עד כה חסר לי עדיין העומק והעושר שנדרש כדי ליצור תואם סאונד רציני ומורכב דיו שיהלום את היצירה החשובה ביותר בעיני " . גבריאל מינטר בת ה 25 הגיעה לסטודיו של קנדינסקי , במינכן , בשנת 1902. הוא היה אז בן 36 . היא החלה ללמוד אצלו והפכה לידידתו הקרובה . רבים תולים את עוצמת המשבר האישי שפקד את קנדינסקי בשנת 1915 בכך שנאלץ להיפרד ממינכן בעיקר , אך מגבריאל – בפרט . הוא כתב לה עוד קודם לכן : " חלפה עלי תקופה ארוכה של דיכאון מעיק שביסודו נבע מספק שנולד אצלי לגבי המשך דרכי האמנותית ". עכשיו כתב : " מוסקבה 1 תכלול כמה מאותן תכונות אגדתיות רומנטיות של ציורי ההכנה שלי בפינותיה השונות של העיר- אותן אשלים לקומפוזיציה אחת שבלבה – הכיכר האדומה – ומצאתי את הסאונד שמתחבר לציור : זהו הסאונד של הטובה ( כלי הנשיפה ממתכת הגדול ביותר – בעל קול הבס ) – הסאונד של מוסקבה ". כידוע – קנדינסקי שהיה חובב מוסיקה קלאסית רוסית ומעריץ גדול של המלחין הגדול פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ( 1840-1893 ) , נהג להצמיד לכל אחת מהעבודות האבסטרקטיות החשובות שלו – סאונד של כלי נגינה . כשסיים קנדינסקי ליצור את " מוסקבה 1 " – ציור בצבעי שמן על קנבס שגודלו 104X100 ס"מ – הוא כתב : " השמש ממיסה את כל מוסקבה לכתם אחד אשר מרטיט את נשמתי ". הציור " מוסקבה 1 " מוגדר כציור אקספרסיוניסטי , אך אין ספק כי הוא מכיל בתוכו את מרבית כללי ה " קומפוזיציה האבסטרקטית " שפיתח קנדינסקי במינכן . הציור עצמו וחלק נכבד מעבודות ההכנה שיצר קנדינסקי לצורך השלמתו – מוצגים באופן קבוע בגלריה הלאומית " טרייטקוב " , במוסקבה . תערוכות שכללו את הציור והסקיצות המוקדמות שלו – התקיימו בעשור הקודם גם ב " גוגנהיים " וגם ב " מטרופוליטן " בניו יורק – והן לוו בסמינרים לימודיים שנועדו לסטודנטים לתולדות האמנות המודרנית . הביקוש היה עצום . עיסוקו הממושך בנושא " מוסקבה " – שיפר את מצב רוחו של קנדינסקי והשיב אותו למסלול של עשייה . לאחר המהפיכה האדומה של שנת 1917 – שילב אותו לנין ברצון בתוכנית החינוך לאמנות שלו . עיקר עיסוקו של קנדינסקי היה בתחומי הוראת האמנות ובקידום רפורמות במוזיאונים . הוא הקדיש את זמנו להוראת אמנות המבוססת על ניתוח צבעים וצורות , והשתתף בארגון והקמת המכון לתרבות אמנותית במוסקבה . אלא שאם הזמן גילה קנדינסקי שגישתו הרוחנית – אקספרסיבית לאמנות נדחית פעם אחר פעם באופן נחרץ על ידי החברים היותר רדיקליים במכון ונחשבה כאישית וכבורגנית מדי . בשנת 1921 – לאחר שהות של 7 שנים במוסקבה – החליט וסילי קנדינסקי , לצאת לשליחות לגרמניה , כדי להשתתף בבאוהאוס של ויימאר , בהזמנת מייסדו של בית הספר , האדריכל ולטר גרופיוס ( 1883-1969 ) . וסילי קנדינסקי שימש כאחד מבכירי המורים בבאוהאוס במשך 12 שנים רצופות עד סגירתו בידי הנאצים בשנת 1933. הוא לא שב עוד למוסקבה ואת המשך הקריירה שלו כמו גם חייו עשה בעיקר בצרפת. אך בעיני הרוסים – קנדינסקי תמיד היה ותמיד יהיה : " הצייר הרוסי הכי חשוב " אי פעם " .
