ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר

צ'רלס מרקט הלך לאיטו ברחובות פריז והמחשבות לא הפסיקו להתרוצץ בראשו. חברו הטוב זיגיסברט מויטסייה נתן לו משימה לא פשוטה, ללכת לביתו של הצייר המהולל ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר כדי לשכנע אותו לצייר את אשתו. השניים ידעו שאנגר לא כל כך רצה לצייר דיוקנאות אבל הוא היה חייב לנסות כי זה מה שהבטיח לחברו.

צ'רלס הגיע לביתו של אנגר שהזמין אותו להיכנס פנימה. הוא התבונן מסביב וראה שקירות הסטודיו מלאים בציורים שתיארו נושאים היסטוריים ומיתולוגים, בעודו מתבונן אנגר שאל אותו: ידידי היקר, מה מטרת ביקורך?

ובכן מיסייה אנגר, חברי הבנקאי העשיר וסוחר התחרה זיגיסברט מויטסייה מעוניין להציע לך עבודה. חברי התאלמן לפני שנתיים והתחתן עם מארי דה פוקו בת ה – 21, למרות שגילו כפול משלה הם מאוהבים וחשוב לו להנציח אותה ואת יופייה, האם אתה מוכן לצייר אותה?

העיניים של אנגר התכווצו, מצחו התמלא בקמטים והוא ענה בעצבנות: אני בן 65 ובגיל שלי אף אחד לא יחליט בשבילי מה לצייר, אני אוהב לצייר ציורים הסטורים אין לי זמן לצייר דיוקן, זה נושא נחות והזמן שלי יקר. אני מבין, מיסייה אנגר, אולי לפחות תסכים להצטרף לארוחת ערב בביתם של הזוג?

אנגר הגיע לארוחת הערב בחוסר חשק מוחלט, הוא ידע שינסו לשכנע אותו לצייר את הגברת הצעירה אך כשנכנס לביתם של הזוג מויטסייה וראה בפעם הראשונה את מארי, היא נראתה לו מושלמת, יפה כמו אלה עתיקה והוא כמובן אהב לצייר דמויות עתיקות בנוסף הזוג הציע לשלם לו ביד נדיבה ואנגר הסכים לקבל את ההזמנה.

בהתחלה מארי מונטסייה ביקשה מאנגר לצייר אותה ביחד עם בתה, השתיים הגיעו כדי לדגמן אבל הילדה הקטנה לא הצליחה לשבת יותר מחמש דקות בשקט, אנגר היה צריך לשנות כל פעם את התנוחה והזווית זה הרגיז אותו והוא מחק את הילדה מהציור.

אנגר התלבט לגבי התנוחה, התאורה, הצבעים, כל פעם הרגיש שהציור עדיין לא מושלם לכן העבודה נמשכה משנה לשנה. בינתיים אנגר קיבל הזמנות נוספות, אשתו נפטרה והוא היה כל כך עצוב שלא הצליח לצייר, לאחר מכן אביה של מארי נפטר והיא לא רצתה לבוא לדגמן ואז נכנסה להריון בפעם השנייה ולידת הילד השני לא השאיר לה הרבה זמן פנוי. הציור הושלם כעבור 12 שנים כשמארי הייתה בת 35 ואנגר בן 76.

מאדאם מויטסייה יושבת בנינוחות על ספה אדומה, לובשת שמלת משי רחבה וצבעונית עם הדפס פרחים שהיה אז שיא האופנה, הכתפיים שלה חשופות ונראות קצת מעוותות. כדי להראות על עושרה היא עונדת צמידים יקרים, טבעת, ושרשרת שמעוטרים באבני אודם, בידה השמאלית מניפה סגורה מעוטרת בזהב.

מאחוריה שידה עם עיטורים מוזהבים שעליה מונח אגרטל יקר שהצבעים והפרחים שמופיעים בו כמעט זהים לשמלתה של הגברת.

מאחוריה מראה גדולה עם מסגרת מוזהבת, אנגר האמין שכדי לצייר דיוקן בצורה טובה צריך להתבונן בגוף מכל הזוויות ולהבין את כל הצדדים שלו, זה בא לידי ביטוי במראה שדרכה רואים את פניה בפרופיל, את הסרט האדום והתחרה שמקשטים את שיערה וחלק מגבה החשוף, שימו לב שתנוחת האצבעות שונה במקצת.

מאחר ואנגר העריץ את האמנות העתיקה, למארי גוון עור חוור ובהיר כשל פסל ותווי הפנים שלה עם האף הישר והשפתיים הבשרניות הם כמו של אלה עתיקה ואידיאלית. בנוסף ידה הימנית מונחת לצד ראשה כפי שרואים לעתים קרובות ביצירות עתיקות. מצד אחד היא נראית עדינה ומאופקת מצד שני היא מתבוננת לכיוון הצופה, הלחיים שלה סמוקות ומאחוריה פסלון של אל האהבה, כך אנגר הפך אותה לנשית, חושנית ומעט מסתורית.

כשמבקרי האמנות ראו את הציור הם חשבו שהוא מוזר, מעוות, וארכאי.

כעבור כשמונים שנים, בשנת 1921 פיקאסו שהעריץ את אנגר ראה את הציור בתערוכה והתלהב, הוא התבונן בציור במשך זמן רב והציור נחרת בזיכרונו.

לאחר 11 שנה כשהיה בן 51 פיקאסו פגש במקרה ברחוב את מארי תרז וולטר בת ה – 17 שהפכה למאהבת שלו. הוא השכיר לה דירה קרובה לדירה שבה גר עדיין עם אשתו, בילה איתה שעות בסטודיו וצייר אותה בעשרות ציורים, אחד מהם נעשה בהשראת הדיוקן של גברת מויטסייה.

מארי תרז וולטר יושבת על כורסה אדומה כתומה, לבושה בשמלה כחולה ונפוחה, בעלת שרוואלים נפוחים וצבעוניים שעליהם הדפסי פרחים ובחלק הקדמי קישוטי תחרה שחורה. השמלה נשמטת מכתפיה וחושפת את השדיים שלה עם הפטמות הצבועות באדום חזק כדי להראות על הקשר האינטימי בינה לבין פיקאסו. יד אחת שלה תומכת בראשה שפונה הצידה והיד השנייה מונחת על ירכה, פיקאסו החליף את המניפה בספר פתוח. על הקיר מאחור תלויה מראה דרכה משתקפת דמות בפרופיל עם תווי פנים מושלמים לא ברור האם זו מארי תרז וולטר? האם זה פיקאסו?

מה שבטוח שאנגר הוא אחד מהאמנים שהשפיעו על פיקאסו וגרמו לו לצייר בסגנון שכולל צורות מעוותות שמתוארות מכמה כיוונים.

מי שיגיע ללונדון עד סוף אוקטובר יוכל לראות את שני הציורים מוצגים אחד ליד השני בגלריה הלאומית בלונדון בתערוכה שנקראת: "פיקאסו אנגר פנים מול פנים".