ז'אן-אונורה פרגונאר (Jean-Honoré Fragonard) היה אחד הציירים הבולטים והמשפיעים ביותר של סגנון הרוקוקו, שנודע בזכות נושאים קלילים, סצנות ארוטיות, וצבעים בהירים. נולד ב-1732 בעיר גראס שבצרפת, פרגונאר גדל לתוך עולם אומנותי רווי השפעות מתקופת הברוק, אך הוא עצמו ייצג את המעבר לתקופה קלילה ואריסטוקרטית יותר.
פרגונאר החל את דרכו האמנותית תחת הדרכתו של פרנסואה בושה (François Boucher), אחד מגדולי ציירי הרוקוקו. ב-1752, הוא זכה בפרס רומא (Prix de Rome), פרס יוקרתי שהעניק לו שהות בלימודים באיטליה באקדמיה המלכותית הצרפתית ברומא. באיטליה, הושפע עמוקות מיצירותיהם של ציירי הבארוק הגדולים, כמו פייטרו דה קורטונה וטיציאן. ההשפעות האיטלקיות, במיוחד בהיבט של דרמטיות ואור, ניכרות בעבודותיו המאוחרות יותר.
כאשר שב לצרפת, פרגונאר התחיל לצייר עבור חוגי האצולה והמלוכה, שהזמינו ממנו סצנות שמחות וקלילות לחדרי המגורים המעוצבים שלהם. הרוקוקו, שהתאפיין בקישוטים מפוארים וסצנות אינטימיות, היה מתאים בדיוק לטעמו האישי.
הציור של פרגונאר התאפיין בטכניקת מכחול מהירה ורכה, תוך שימוש בפלטת צבעים בהירה, שהעניקה לציוריו תחושת תנועה קלילה ומלאת חיים. הוא שלט ביצירת עומק אור וצבעים מעודנים, מה שנתן לציוריו איכות חלומית. למרות הנושאים הפשוטים והחושניים שלו, הטכניקה שלו הייתה מורכבת מאוד, והוא הרבה לשלב בין קווים ברורים לרכות של צבעים שנראה כאילו נמסו זה לתוך זה.
פרגונאר השתמש לרוב בציורי שמן, אך הוא גם היה מיומן ביצירת רישומים ורישומי פסטל מהירים. אלה שימשו אותו כסקיצות ראשוניות לציורים גדולים יותר. השימוש שלו בקומפוזיציות דינמיות וטכניקות של אור וצל הושפעו מהאסתטיקה של ציירי הבארוק, אך הסגנון שלו היה חינני וקליל יותר בהשוואה.
סיפורו של הציור "הנדנדה" (The Swing)
הציור "הנדנדה" (La balançoire), מ-1767, הוא אחת היצירות המוכרות ביותר של פרגונאר ויצירת מופת בסגנון הרוקוקו. הסיפור מאחורי הציור מעניין במיוחד: היצירה הוזמנה על ידי גבר אציל (שזהותו אינה ידועה במדויק), שביקש להנציח סצנה אינטימית שבה מוצגת פילגשו מתנדנדת בנדנדה בגינה, כשהוא עצמו מתחבא בין השיחים ומציץ מתחת לשמלתה. במקור, האציל פנה לצייר אחר, גבריאל פרנסואה דו רואה (Gabriel François Doyen), אך זה סירב לצייר נושא חושני שכזה והמליץ על פרגונאר, שהתמחה ביצירות אווריריות וארוטיות.
בציור, האישה יושבת על נדנדה בתוך גן עבות, גבר צעיר מתחבא בין השיחים מביט עליה בהערצה, והנדנדה נראית כאילו היא בדיוק בנקודת השיא של תנועתה. המשרת, שתפקידו להזיז את הנדנדה, מופיע ברקע כעומד מן הצד. הצבעים הרכים והקומפוזיציה המתוחכמת מעניקים לתמונה תחושת תנועה מתמדת, משחק עם אור וצל יוצר אווירה מפתה.
הציור מציג את כל מהות הרוקוקו – הנאה מחיי החברה, מותרות, והסתרת משמעויות עמוקות באמצעות סצנות יומיומיות לכאורה. המסר האירוטי של הציור היה ברור, אך נמסר בצורה מתוחכמת כך שיתאים לטעם האצולה של התקופה.
כיום, "הנדנדה" מוצג במוזיאון וולאס קולקשן (Wallace Collection) בלונדון, שהוא בית לאוסף חשוב של אמנות מתקופת הרנסאנס והבארוק. היצירה ממשיכה לרתק מבקרים מכל העולם, כשהיא נחשבת לאחת הדוגמאות המשובחות ביותר לאמנות הרוקוקו וליכולת האמנותית של פרגונאר, שהיה אמן שהתמחה בלכידת רגעים חולפים של שמחה ותענוג.
